שלום תלמידים, אני המורה החדשה
הן מורות חדשות, ברובן צעירות, שצריכות להתמודד לא רק עם תנאי תעסוקה מחפירים אלא גם עם התדמית הקשה של המקצוע והשאלות העוקצניות על "למה את צריכה את זה?" בשיחה עם ynet הן מספרות למה הן אוהבות את המקצוע למרות הכל, מה הן חושבות על הקולגות הוותיקות יותר ולמה שנת הלימודים הקרובה - הראשונה שלהן - כל כך חשובה
"בכף הזאת יש לי שה, בכף הזאת יש לי לום. מה יש לי יחד? מה יש לי יחד? שלום!" (מתוך חוברת למורות למשחקי הברות וכפות ידיים בכיתה א')
כבר חודשים שמורן לביא, 25, מורה צעירה ששנת הלימודים הקרובה תהיה שנתה הראשונה במערכת החינוך, לא ישנה בלילות. מאז שנודע לה כי התקבלה לראשונה בחייה לחנך את תלמידי כיתה א' בבית-הספר "הרצוג" במזכרת בתיה, היא מבלה את זמנה בגזירת אותיות, הדבקת מספרים וסימני חשבון, קישוט פלקטים, יצירת מערכי שיעור ופגישות ייעוץ עם מורות ותיקות. את רשימת המשחקים והשירים מהחוברת משחקי הברות וכפות ידיים היא שיננה בעל-פה.
נותרה לה רק משימה אחת, משוכה אחרונה בדרך להיותה מורה ומחנכת בישראל - המפגש המאיים מול ההורים. "לדעתי, אני מתרגשת יותר מהילדים", היא
אומרת בחיוך ומוסיפה: "אני ממש מתקשה להירדם בלילות והמחשבות מתרוצצות כל היום. אני די חוששת מהמפגש עם ההורים. רבים מההורים לא מעריכים את המערכת והמורים וצריך להיות ערוכים ולחשוב לפני כל מילה שמוציאים ולהשאיר רושם טוב. אני גם מוטרדת מאיך הילדים יקבלו אותי. כמו שהם עולים לכיתה א' ולא יודעים איך להתנהג. גם לי זה חדש. עד היום הייתי באימונים - ומהיום אני לבד".
"כיתה א' זה מלחיץ נורא", מוסיפה ליאת לימור, 30, גם היא תחנך שנה ראשונה בעמק יזרעאל. "זה נורא מרגש להיכנס לכיתה בפעם הראשונה, ומצד שני יש את הלחץ התמידי של להספיק את כל דברים. הכיתה שקיבלתי מכילה 33 תלמידים בכיתה א' וזו כמות מאד גדולה לגיל הזה. אני מקווה שיהיה חיבור טוב ביני ובין ההורים והילדים ושההתחלה תזרום בקלות".
כולם שואלים: למה בחרת להיות מורה?
כשמקשיבים למורות הצעירות וחדורות המוטיבציה הללו, קל לפעמים לשכוח כי השנה החולפת הייתה אחת הקשות למורים ולמעמדם במערכת החינוך הישראלית. משרד החינוך, שתמיד גונן עליהם, שיבח אותם וכינה אותם "חוד החנית" - שינה כיוון בעקבות דו"ח דוברת ופיטר למעלה מ-2,000 מורים בשל "תרומה פחותה למערכת". לרשימת המפוטרים הארוכה הצטרפו גם מורים צעירים ונלהבים בשנה ראשונה והשנייה לעבודתם. באופן מפתיע, למרות הפיטורים מסתבר כי ישנם מורים חדשים, "דם חדש", שכן הצליחו להיכנס למערכת.
"כולם שואלים אותי בפליאה: למה בחרת דווקא להיות מורה? אבל ההסבר שלי פשוט", אומרת לימור. "הגעתי להחלטה פעמיים - כשלמדתי הוראה, כי זה משהו שנותן לי מקצוע חוץ מתואר ומיד התאהבתי בזה. ובפעם השנייה - בהתנסות בשטח, כשהחלפתי מורות בחופשת לידה".
בשלוש השנים האחרונות, מאז סיימה את לימודי ההוראה לכיתות א'-ו' בבית ספר יסודי במקצועות המתמטיקה ולימודי ארץ ישראל, נאבקה לימור על תקן קבוע. היא מספרת שהיו פעמים שחשבה להתייאש, אבל לא ויתרה. "הכיתה זה המקום שהכי טוב לי בו, למרות הקשיים ולמרות שהוא לעיתים כפוי טובה. לא כולם מודעים לקשיים שיש למורים צעירים להשיג תקן קבוע. נצריך המון סבלנות וגם קצת פוליטיקה. אין ספק שזה שווה את המאמץ".
"אני לא מחפשת את המשכורת"
"בעיני להיות מורה זו שליחות ממדרגה ראשונה", אומרת שושי קוגמן, 37, שהתקבלה השנה לחנך את כיתות ו' וללמד מדעים בבית הספר הדמוקרטי בחולון. "אני ממש לא חוששת - להיפך. אני מאוד מצפה ומתרגשת, זה לא שאני הולכת להתנתקות או משהו כזה... אני מכירה היטב את המערכת. גם אני אמא ויש לי ארבעה ילדים, אז אני מכירה את הרעיון ואת עצמי ומקווה שיהיה בסדר. נקודת ההנחה שלי היא שאפשר להגיע לכולם, בשיחה נעימה הכל מסתדר".
לפני מספר שנים עוד שימשה קוגמן כאחות מוסמכת. ואז נדבקה בחיידק ההוראה והיא החליטה, בגיל מאוחר יחסית לפרחי הוראה, לשנות כיוון. "יש מי שמפרגן למקצוע וכמובן שיש גם מי שמעקם את הפרצוף. אני לא מחפשת את המשכורת הגבוהה, אם זה מה שהייתי מחפשת, לא הייתי בוחרת במקצוע הזה. אני באמת באה מאידיאולוגיה וערכים מתוך כוונה לשנות דברים, וכי אוהבת סביבה של ילדים. יכולתי גם להישאר בבית, מבחינה כלכלית אין לי בעיה".
"הזילזול במורים אינו חדש", מוסיפה מורן. "אני תמיד אומרת: רוב שעות היום הילד עם המורה, וההורה מפקיד את הדבר הכי יקר לו בידינו. אז אם הוא מזלזל באיש החינוך שמחנך את הילד שלו, למה הוא סומך עלינו לשמור עליו? אז תמיד כששואלים - למה בחרת ללמוד הוראה? אני שואלת: למה אתם שולחים את הילד שלכם לגן או לבית הספר אם הוא נמצא איתי? באיזו מסגרת חלופית הוא יהיה אם לא איתנו?"
עיקרי המלצות ועדת דוברת לרפורמה במערכת החינוך, שאלפי מילים כבר נכתבו עליהן, לא ממש מרגשות את המורות הצעירות. "אני לא מאמינה שמרבית ההמלצות ישפרו את מערכת החינוך". אומרת שושי, שהעיר בה תלמד השנה, חולון, הצטרפה במתכונת מצומצמת ליישום הרפורמה. "יום לימודים ארוך וחמישה ימים בשבוע כבר קיימים בעיר, אין כאן שום חדש. בניגוד להמלצות אני מאמינה שמה שיביא את השינוי זה למידה בכיתות קטנות, אינטימיות ואיכותיות ולא להשאיר את הכיתות הגדולות. עזבי את דוברת, הכי חשוב זו כיתה עם אוירה נעימה".
בין היתר קוראת המלצות דוברת לפיטורי המורים הוותיקים, להעלאת שכרם של הנותרים והכנסת מורים חדשים למערכת. עם ההמלצה הזו כמובן, הן אינן מתווכחות. "למורות החדשות יש הרבה מה לחשוף ולהעניק", קובעת מורן. "למדתי שלוש שנים והיתרון שלי כמורה צעירה מתבטא בשיטות לימוד חדשות, גישות חדשות לאינטראקציה עם הילדים ושימת הילד במרכז. אצל מורים ותיקים, לרוב רואים שאין להם כוח. הם מורים נפלאים וטובים אבל אין כבר את הרצון והמוטיבציה כמו אצל מישהו צעיר. עם מורה חדש הילד מרגיש משהו אחר, יותר חווייתי".
ושושי מוסיפה: "צריך להזרים מורים חדשים. אני לא מזלזלת בוותיקים עם ידע וניסיון, אבל חשוב שיהיה דור צעיר, שיטות חדשות. זה כמו מחשב - כל שנה יוצאת לשוק גירסה חדשה ועדכנית יותר".
"התקווה שלי היא להתפתח ולא להישאר היכן שאני ולהמשיך ללמוד", מסכמת מורן. "המטרה שלי היא הלימודים. אני לא מתחברת לחדר המורים גדוש הרכילות ואפוף ענני העשן. יש רק דבר אחד שהבטחתי לעצמי: לא משנה מה יהיה, אני לא אהפוך למורה מתוסכלת וממורמרת בעוד 20 שנה".
לפנייה לכתב/ת 
