סוכנות האטום - כלב שמירה ללא שיניים

הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית הוקמה בשנת 1957 כסוכנות משנה של האו"ם במסגרת יוזמת "אטומים לשלום" של הנשיא האמריקני דווייט אייזנהאואר. אייזנהאואר חזה ארגון שיפקח, מתוך מנדט בינלאומי, על השימוש העולמי באנרגיה גרעינית באופן בטוח ולצורכי שלום בלבד. מטה הסוכנות יושב בוינה, אוסטריה. חברות בה 138 מדינות, לרבות ישראל, ובמועצת הנגידים שלה 35 נציגים. תקציבה השנתי הוא כ-270 מיליון דולר.

עיקר עבודתה של הסוכנות היא פיקוח על יישום האמנה לאי הפצת נשק גרעיני (NPT), שנחתמה בשנת 1970. במסגרת זו רשאים פקחיה לבקש לערוך ביקורות במתקני הגרעין של המדינות החברות בה והמדינות החתומות על האמנה, ולהציב שם מתקני ניטור וצילום.

ואולם לסוכנות אין "שיניים" או סמכות לדרוש ביקור בכל מתקן, דוגמת מתקנים צבאיים, ועבודתה לפיכך תלויה בשיתוף הפעולה של המדינות החברות בה. האיום היחיד שבאמתחתה הוא דיווח למועצת הביטחון של האו"ם, שמוסמכת להטיל על מדינות סנקציות דיפלומטיות וכלכליות.

על רקע זה, בין השאר, התגלעו מחלוקות רבות בעבודת הפיקוח עם עיראק בשעתו ולאחרונה עם איראן. להבדיל, אולם על רקע דומה, נדחתה בקשתו של ראש הסוכנות, הדיפלומט המצרי מוחמד אל-בראדעי, לבקר בכור בדימונה במסגרת ביקורו בישראל אשתקד.

אחת הדילמות המרכזית שניצבו בפני הוועדה הייתה בשנת 2002, אז הודיעה צפון קוריאה כי היא פורשת מהאמנה לאי הפצת נשק גרעיני, מגרשת את פקחי הסוכנות ומנתקת את מתקני הניטור. מאז ועד היום אין פיקוח על פעילות הגרעין של צפון קוריאה ורק לאחרונה היא הסכימה, לאחר משא ומתן ממושך, לוותר על הנשק הגרעיני שברשותה. אלא שמאז היא כבר שבה והציבה תנאים מפליגים שמטילים ספק ברצינות הצהרותיה.

תרומה משמעותית של הוועדה היה במשטר הפיקוח שהפעילה, מתוקף סמכות האו"ם, על עיראק בתקופת שלטונו של סדאם חוסיין לפני מלחמת המפרץ הראשונה והשניה. בתקופה זו עמדה הסוכנות ומנהלה דאז, האנס בליקס, בלחצים כבדים מצד ארה"ב, שביקשה כל העת לזנוח את משטר הפיקוח ולפעול צבאית. פקחי הסוכנות ביקרו במספר רב של מתקנים בעיראק אולם לא מצאו הוכחות מוצקות לקיום נשק להשמדה המונית. 

חרף הממצאים ובניגוד לעמדת מועצת הביטחון של האו"ם, החליטה ארה"ב שבידי סדאם יש נשק אסור ובשיתוף פעולה עם בריטניה ומספר מדינות נוספות פלשה לעיראק בשנת 2003. ארה"ב התהדרה אמנם בהפלת משטרו הרודני של סדאם אולם מבוכתה הייתה רבה כשנאלצה להודות בסופו של דבר שלא היה בעיראק נשק להשמדה המונית.

הצלחה משמעותית זקפה לעצמה הסוכנות לפני כשנתיים, כשלוב הודיעה על התפרקותה מנשק להשמדה המונית. עם זאת, גורמים במערב טוענים שהחלטת לוב לא הייתה תולדה של לחץ בינלאומי רב, וכן רצון שלה עצמה לשוב לחיק משפחת העמים ולהינצל מעול הסנקציות הכלכליות האמריקניות.

לאחרונה בולטת במיוחד עבודתה של הוועדה נוכח האיום הגרעיני הנשקף מכיוונה של איראן. המשבר החל לאחר שארגון גולים איראני חשף כיצד מהתלת איראן במשטר הפיקוח של האו"ם ופועלת בחשאי לפיתוח נשק גרעיני, בהפרה בוטה של האמנה לאי הפצה עליה היא חתומה. בדיקות ומידע מודיעיני אימתו את הטענות והסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית איימה לדווח על ההפרות של איראן טהרן.

איראן מצידה טענה שהפיתוח הגרעיני בו היא עוסקת במספר מתקנים נועד לצורכי שלום כגון ייצור חשמל. גורמים במערב טוענים שלאיראן אין צורך במתקנים שכאלה והם למעשה משמשים כיסוי לפעילות גרעינית שחותרת לייצר נשק אטומי. בעמדה זו מחזיקות ישראל וארה"ב, הקוראות לסוכנות להעביר את הדיון בענינה של איראן למועצת הביטחון ללא דיחוי, מחשש שאיראן תגיע לנקודת "אל חזור" שאחריה תוכל לייצר נשק גרעיני ללא סיוע מבחוץ.

בעמדת התיווך בין איראן לעמדה ארה"ב התייצבו שלוש מדינות האיחוד האירופי - בריטניה, צרפת וגרמניה - שניהלו עם טהרן משא ומתן מקיף וחתמו על הסכמה לפיה תפסיק פעילות של העשרת אורניום (היכול לשמש לייצור נשק גרעיני) ובתמורה תקבל חבילת הטבות כלכליות ודיפלומטיות נדיבות.

המשא ומתן היה מפותל ורב תהפוכות, ואיראן המשיכה לטעון שזכותה להעשיר אורניום והרבתה ללכת על הסף בכל מגעיה. כשהתלהטו הרוחות לאחרונה הודיעה איראן כי היא חוזרת לנקוט בפעולות העשרת אורניום ואיומים חריפים מצד ארה"ב רק העמיקו את המשבר. דברים תקיפים שהשמיע נשיא איראן החדש בנאום באו"ם "שכנעו" את המדינות החברות בסוכנות, לאחר מחלוקות רבות, לדווח על איראן למועצת הביטחון אולם טרם נקבע המועד לכך, ובעצם ניתנה לאיראן ארכה "להתיישר" על פי דרישת המערב.

במהלך השנים הואשמה הסוכנות הבינלאומית בהפגנת ריפיון נוכח ההפרות האיראניות ובחוסר יעילות הנובע משאיפתה להגיע להחלטות על בסיס קונצנזוס רחב. גורמים במערב טענו ש"שיטת הפעולה" של איראן מנצלת את תמימותה ואת ה"דיפלומטיות" של הסוכנות, ושבינתיים ממשיכה איראן בתוכניותיה המסוכנות.

בשיאן של ההאשמות פעלה ארה"ב מאחורי הקלעים להחליף את אל-בראדעי, אולם דמותו ופועלו בזירה העולמית, כמו גם רצון של ארה"ב שלא להתסיס את הקהיליה הבינלאומית על רקע ההסתבכות בעיראק, הוא נבחר לכהונה שלישית.