25 שנות מאסר לאנס שהדביק נשים באיידס

עונש חריג וחריף במיוחד לאנס שהדביק באיידס: בית המשפט המחוזי בתל-אביב גזר הבוקר (יום ג') 25 שנות מאסר בפועל על כריס סרפו, אזרח גאנה בן 31, שבמהלך שהותו בישראל אנס אשה והדביק שתיים נוספות באיידס באופן מכוון. סרפו הורשע באונס, במעשים העלולים להפיץ מחלה, באיומים ובתקיפה בנסיבות מחמירות. בגזר הדין נקבע שהוא הדביק באיידס אשה נוספת, אך לא הוכח שידע שהוא חולה באותה העת.

אחת המתלוננות נשמעה נרעשת כאשר קיבלה את ההודעה על העונש: "זה עונש מעולה. אני שמחה שיש צדק ומקווה שהדבר יהווה דוגמה לאנשים שילמדו את הלקח".

השופטים, שלי טימן, שרה ברוש ותחיה שפירא, שכתבה את גזר הדין, כתבו בגזר בדין כי יש להחמיר בעונשו בל האנס המדביק, "האינטרס הציבורי מחייב את הרחקתו של הנאשם מהחברה לתקופה ממושכת, לנוכח מסוכנותו הממשית והמתמשכת אף היום".

סרפו הגיע לישראל בשנת 92' ומאז ועד מעצרו ולמרות שידע שנושא את מחלת האיידס, קיים במכוון יחסי מין בלתי מוגנים עם נשים שהוא אינו מקבל טיפול ואף ניתק קשר עם רופאיו. השופטים כתבו שהתקשו לשמוע את העדויות בתיק הזה למרות שהם רגילים לשמוע דברים קשים, משום ש"נסיבות ההדבקה מזעזעות ולא נותנות מנוח".

"בזו אחר זו הופיעו בפנינו נערות צעירות, נאות, נבונות, אינטליגנטיות רגישות ומעוררות אמון ואהדה וסיפרו כל אחת בדרכה, ללא כחל וסרק כיצד נתפסו ברשתו של הנאשם ובעטיו חרב עליהן עולמן. כיצד קשר נאשם זה, בעוז רוח ובאטימות שלא תתואר את גורלו בגורלן של שלוש מהן כשהרביעית ניצלה בעור שיניה, כיצד הפך הנאשם את משובת נעוריהן לגזר דין מוות".

השופטים מתארים כיצד העידו הסטודנטיות שהודבקו וסיפרו על הסבל והייסורים שהן עברו ועוברות עדיין, על תופעות הלוואי הפיזיות, הטראומות הנפשיות, החרדות הקיומיות ועל האי-ודאות - מה יוליד יום.

"השתמש במחלה ככלי משחית"

השופטים לא חסכו במילים קשות ותיארו את התנהגותו הפושעת של האנס המדביק: "ההיסטוריה של זלזול בטיפול במחלתו, הסתרת דבר חוליו במשך שנים במרמה ובמתכוון חוסר התחשבות כלשהו באחרים, וגם כיום היעדר תובנה לחומרת התנהגותו, אי קבלת אחריות ואפילו אי הבעת השתתפות כלשהי בסבלו של המתלוננות - כל אלה מצביעים על שיפוט מציאות לקוי ביותר ומסוכנות להמשך ביצוע העבירה". השופטים גם כותבים כי למרבה האירוניה, דווקא הטלת עונש מאסר ממושך עשויה להיטיב עמו ולהאריך את חייו.

בית המשפט גם דחה את בקשת סנגורו לגדשו מישראל והוסיפו: "יגענו וניסינו למצוא ולו קרן אור אחת באפילת חייו של הנאשם. יגענו ולא מצאנו. מבחינה הומאנית, חשים אנו צער ומידה של רחמים כלפי הנאשם אולם את הטענה כי יש להתחשב במחלתו לצורך הקלה בעונשו עלינו לדחות ולומר: "הרצחת וגם ירשת?! אתה שזרעת את זרע פורענות מחלתך במודע וללא רחם במתלוננות החפות מכל עוון מבקש עתה רחמים בשל היותך חולה באותה מחלה? מחלת הנאשם היא 'הכלי המשחית' שבו השתמש על ימין ועל שמאל ללא הבחנה. אין להסכים להפכו לאחר מעשה למגן". 

התובע, עורך הדין עידו דרויאן, הביע סיפוק מהעונש החמור שגזר בית המשפט: "אני מקווה שגזר הדין יעלה חזרה את המודעות למחלת האיידס ולסכנות הטמונות בה. התנהגותו בוודאי אינה מאפיינת את רוב רובם של החולים והנשאים, אולם מי שישתמש במחלה בזדון וברשלנות עלול להיענש".

עורך דינו של סרפו, זהר ברזילי, הגיב: "מדובר בעונש חסר פרופורציה. סרפו טוען שהוא חף מפשע ולא הדביק אותם. אנחנו נגיש ערעור לבית המשפט העליון ואני סמוך ובטוח שבית המשפט יתערב לטובתנו".

בית המשפט המחוזי בתל-אביב הרשיע בחודש יולי האחרון את סרפו. הם דחו את טענתו כי מדובר בקנוניה שתוכננה על-ידי המשטרה והמתלוננות גם יחד. סרפו הורשע בכך שבשנת 97' אנס צעירה בת 18 באילת לאחר שבמהלך מספר חודשים השניים קיימו יחסי מין בהסכמה, אבל אז באוגוסט 97' כאשר נפגשו הבהירה לו כי אינה מעוניינת לקיים עמו יחסי מין ואז אנס אותה לאחר שנאבקה בו. חודשיים לאחר מכן אובחנה הצעירה כנשאית איידס ואף הודיעה לו על כך וביקשה ממנו להיבדק.  

לאחר מכן, קיים יחסי מין לא מוגנים במזיד, עם שלוש נשים. באחד האישומים נאשם שביצע את המעשים באישה עמה קיים מערכת יחסים. במהלך המשפט כפר סרפו בכל המיוחס לו אך השופטים שלי טימן, שרה ברוש, ותחיה שפירא, דחו מכל וכל את טענתו זו וכתבו בהכרעת הדין כי ידע כי הוא נשא איידס וכי חובה הייתה עליו להשתמש בקונדום בכל סוג פעילות מינית שביצע, השופטים קבעו עוד כי גרסאותיו של סרפו בכול הנוגע לנקודות השנויות במחלוקת היו בלתי אמינות. 

עשרות שנות מאסר - הענישה הנכונה 

דוד בר-אופיר, שופט וסגן נשיא בדימוס של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, הסביר כי אין מדובר בעונש יוצא דופן. לדבריו, "ברור שקיים במקרה זה רכיב מופלג בחומרתו, מכיוון שהאנס הוא חולה איידס והוא ידע על מחלתו כשקיים יחסים עם שתי צעירות ככל הנראה מרצונן. במקרה כזה אין מקום לרחמים, וענישה העומדת על עשרות שנות מאסר היא הענישה הנכונה. עונש מאסר בן 25 שנים איננו יוצא דופן בעבירות מין חמורות כמו זו".

לדבריו, "ענישה קלה וחסרת ממש איננה מהווה הרתעה ואיננה מגינה על קורבנות עתידיים. ההגנה על הקורבן, באמצעות ענישה הרתעתית ומחמירה לפי הנסיבות, מהווה שיקול חשוב ומרכזי ככל שהעבירה חמורה יותר בנסיבותיה. פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בראשותו של השופט שלי טימן, נותן ביטוי למגמה נכונה של ענישה קשה ומכאיבה על עבירות חמורות ביותר הראויות לכל גינוי, וכן גם ניתן ביטוי נאמן להתחשבות בסבל הקורבנות שהוכו כאן מכה קשה מכל בחינה אפשרית. כנגד הסבל שסבלו צריך הנאשם לתת את הדין ולשבת שנים ארוכות בבית הכלא".