"גאה בעבודה שכתבתי, מתביישת ביאיר פרץ"

היום (ה') סמוך לשעה 9:00 בבוקר יהיו עיני העם כולו יהיו נשואות - ואולי מושפלות - אל בית משפט השלום בתל אביב, שם יודה נבחר הציבור יאיר פרץ, חבר הכנסת מטעם ש"ס, בהגשת עבודה אקדמית שלא הוא הכין לצורך קבלת תואר פיקטיבי במכללת ברלינגטון.

באותה שעה תשב בביתה בראש העין הגברת רחל גנדלמן, מתורגמנית במקצועה ובעלת תואר בפסיכולוגיה ממכללת ברלינגטון, תאזין להודאה, ותתקשה להאמין - הנה, הנה, חבר כנסת בישראל, מודה שגנב את העבודה שהכינה בזיעת אפה. הנה, הנה, הוא מודה שהגיש אותה כאילו מדובר בעבודה שלו ממש. "ידוע שאנשים שלומדים הולכים ומצטטים פה ושם מאיזה עבודה אחרת. אפילו אני כתבתי ציטוט מאיזה ספר, והזכרתי מהיכן זה לקוח. אבל מה שהוא עשה - הוא לקח את העבודה שלי, תלש את העמוד הראשון וכתב את השם שלו. אני פשוט לא קולטת. בשביל מה אדם עושה דבר כזה? בשביל כבוד? בשביל כסף?"

גנדלמן, בדרך כלל אשה צנועה, אפילו לא כועסת. היא פשוט מופתעת. "זה מקומם ומפליא. לצערי זה קשור לשחיתות במדינה" היא מודה. "זה לא מה שציפינו לו במדינה הזו. יש כאן גם דברים טובים, אבל הרבה דברים הם לא כמו שאנו רוצים שיהיו. אנשים מצליחים בדרכים לא ישרות, ואנשים ישרים לא יכולים להגיע רחוק".

מלך המונקי ביזנס

תחילתה של הפרשה בשנת 96', אז כתבה רחל גנדלמן במסגרת לימודי הפסיכולוגיה עבודת גמר על התמודדות משפחות עם הולדתו של ילד חריג. עבודתה זכתה לשבחים ובמכללת ברלינגטון ביקשו ממנה להשאיר אותה בספריה, כעבודה לדוגמא. "אני גאה בזה שזו היתה עבודה לדוגמא. אני יודעת שהקדשתי את עצמי. עשיתי את זה מכל הלב. הלכתי ללמוד בגיל מאוחר - לא בשביל להיות פסיכולוגית, בשביל עצמי. בחיים לא השתמשתי בתואר. אף אחד לא הכריח אותי. הקדשתי את כולי וישבתי בספריות. חקרתי וראיינתי אנשים. שילמתי מדי חודש על התואר, בעבודה קשה שלי. והוא בא והעתיק - זו לא דוגמא לנוער ולילדים, שרואים שככה בקלות הולכים ומקבלים תואר".

גנדלמן מבקשת מאוד להדגיש שאין בלבה עלבון אישי. "אני מדברת כאזרחית. זה יכול היה להיות כל אחד אחר שייפגע ממנו, מפרץ. בנאדם כזה חשוב - פתאום הוא מלך ההונאות ומלך ה"מונקי ביזנס" שהגיע למה שהוא הגיע בדרכים לא דרכים. וחבל, כי יש גם אנשים ישרים. מי שישר באמת, בכל המובנים, קשה לו להתקיים פה ולהגיע להישגים. זה מקומם".

לא רק לח"כ פרץ יש לגנדלמן טענות, אלא גם למשטרה. איש לא עידכן אותה, לדבריה, בהתפתחויות בתיקו של פרץ. איש לא הודיע לה שפרץ מתכוון להודות, ואפילו את העבודות שכתבה, שמסרה לשוטרים כעדות, טרם קיבלה בחזרה. "אני חיה עם זה למעלה משלוש שנים. אף אחד לא מודיע לי כלום, אף אחד לא מספר לי מה הולך. אני חושבת שזה מינימום. הרי עזרתי למשטרה. נתתי להם את העבודות שביקשו ממני, ועכשיו העבודות שלי מסתובבות אי שם".

"לא דימיינתי שזה יכול לקרות"

וכך התחיל הכל: "יום אחד המשטרה מצלצלת ומישהו אומר לי 'העבודה שלך, מישהו השתמש בה'. חשבתי שמישהו לקח קטע - זה קורה. אבל אז אמרו לי שמדובר בעבודה עצמה, בכולה. הראו לי את העבודה ושאלתי 'איך זה פתאום ביד שלכם עם השם שלו?'. הופתעתי מאוד. הופתעתי גם כשאמרו לי שזה יצא מאדם שהעם בחר בו, אדם שמייצג את העם. זו עוגמת נפש".

עכשיו, כשהפרשה מגיע לידי סיכום, גנדלמן חשה הקלה."אמרו לי שאולי בבוא היום יקראו לי להעיד. אמרתי שאין לי מה להעיד, שנתתי את כל הפרטים. עכשיו זה נחסך ממני". גנדלמן היתה רוצה שבית המשפט יכריז שמדובר בעבירה שיש עמה קלון, ומקווה שפרץ לא ישוב עוד לייצג ציבור של בוחרים בכנסת.

ומה עכשיו? חברים ובני משפחה דוחקים בה לפעול כדי לעמוד על זכויותיה. "כולם קוראים לי לעשות משהו. אומרים לי שאפילו אנשים שנופלים ברחוב ומקבלים שריטה תובעים את העירייה. אבל אין לי לא כסף ולא זמן להתעסק בזה. אם מישהו רוצה לתבוע במקומי - אני אשמח. אני צריכה לחשוב על זה. פשוט לא תיארתי לעצמי שדבר כזה יכול לקרות".