היום בו השתתפתי בהלוויה בכנסת

ביום רביעי י"ד חשוון תשס"ו, ה-16 בנומבמר 2005, השתתפתי בהלוויה בכנסת ישראל. זה היה טקס הלוויה להצעת חוק אחריות מזמין שירותי קבלן לזכויות העובדים, שערך ח"כ יגאל יאסינוב לאחר שהכנסת דחתה את ההצעה החוק שהגיש ברוב של 29 מתנגדים מול 26 תומכים. ההצעה החברתית, שנועדה לעגן את מעמדם של עובדי הקבלן מול המעסיקים, נפלה בעזרתם של מיטב הכוחות 'החברתיים' שברחו מאולם המליאה ונטשו את ה'אג'נדה' החברתית שלהם.

במהלך טקס הלוויה שנערך לזכויות העובדים בישראל נטמנה הצעת החוק בארון קבורה שהוצב בכנסת. הקהל עמד בדומיה במשך דקה לזכרן של זכויות העובדים שלא רק נרמסו על-ידי הממשלה והמעסיקים, אלא אף נקברו באותו יום על-ידי המעסיק הגדול ביותר של עובדי הקבלן בישראל - הממשלה ומוסדותיה.

אפשר להבין את החלטת ועדת השרים לא לתמוך בהצעת החוק. אפשר להבין את ממשלת ישראל שבחרה להצביע נגדה. אבל אי-אפשר להבין ואי-אפשר לסלוח לכוחות המכנים עצמם 'חברתיים' שהצביעו נגדה או גרוע מכך, בחרו להימלט מאולם המליאה ולהפקירה לחסדי הקפיטליזם החזירי. הרי כל מטרתה

של הצעת החוק הזו הוא להגן על עובדי הקבלן, מעמדם וזכויותיהם, מפני מעסיקים שעושקים, רומסים, גוזלים ומשפילים אותם.

הכוחות ה'חברתיים' הם שהרגו את הצעת החוק. אותם כוחות פוליטיים שמשמיעים את קולם החברתי בכל במת תקשורת ויוצרים ספינים השכם והערב, ובראשם היו"ר הטרי של מפלגת העבודה ח"כ עמיר פרץ, הנושא גם בתואר יו"ר ההסתדרות, שבחר להיעלם מישיבת המליאה. אי נוכחותו כמוה כהצבעת נגד זכויות עובדי הקבלן. הבושה לך עמיר פרץ, שבהחלטתך הראשונה בכנסת כיו"ר החברתי של מפלגת העבודה בחרת להיות ספון בלשכתך.

הגדילו לעשות חברי תנועת ש"ס, שאמנם חתומים על הצעת החוק אבל בחרו לנטוש את המליאה. לפני מספר ימים עוד עמד על דוכן הנואמים יו"ר הסיעה ח"כ אלי ישי, כשהוא מנפנף בפרוסת לחם וזועק על גזל הלחם מהעניים. אך ה'לוחם' החברתי עז הנפש בחר, יחד עם סיעתו, לנוס מהמליאה. בריחה כמוה כהצבעת נגד, ח"כ אלי ישי. כנראה ששווה לזעוק ללחם חינם מעל הדוכן, אבל לא שווה להילחם על זכויות עובדי הקבלן המתפרנסים כעבדים נרצעים בזיעת אפם, בלי כבוד ובלי זכויות.

עובדי הקבלן שקופים לממשלה ולמעסיקים, איש אינו סופר אותם, הם עוד פרק בספר הכלכלה החופשית. מותר לרמוס את זכויותיהם, לפרק את כבודם לרסיסים, לעשוק את שכרם, לסחור בהם ככלי מיקוח במאבקי התעשרות של ועדי העובדים מול המעסיקים, לפטרם מעכשיו-לעכשיו ולבסוף להגיע לפשרה על זכויותיהם בבית הדין לעבודה. מותר להסיר מעליהם כל אחריות, לנצלם ולהפקירם, וכל זאת מפני שעובדי הקבלן שקופים לממשלה, למעסיקים, לרשויות אכיפת החוק ולמחוקק.

כנסת ישראל הוכיחה שעובדי הקבלן אכן שקופים לממשלה ולמספר חברי כנסת אכזריים. אין בהם תובנה אנושית להבין שהם אנשים חיים שנשמה באפם, אזרחי מדינת ישראל העובדים לפרנסתם ומבצעים מגוון רחב של עבודות, החל מניקיון וכלה במשרות בכירות בחברות היי טק. עובדי הקבלן אמנם שקופים לממשלה ולמעסיקים, אבל הם אנשים חיים העובדים לפרנסתם, הבונים משפחות ומגדלים ילדים. כל רצונם הוא לעבוד ולא לחזור עניים הביתה, עם גאווה בלבם ולא השפלה, להיות עובדים ולא עבדים.

וכך, בקודש הקודשים של הדמוקרטיה הישראלית, ערכנו הלוויה אזרחית להצעת החוק שנועדה להוריד את הפרגוד החוצץ בין המעסיק לעובדי הקבלן. עמדנו דקת דומיה לזכרן של זכויות העובדים והפועלים שנרמסו על-ידי מי שעדיין מדברים חברתית. אבל אל להם לאותם כוחות 'חברתיים' שבגדו, לחשוב שהשקופים קברו את מאבקם. אכן הפסדנו בקרב, אבל במלחמה הכוללת עובדי הקבלן ינצחו ויחזירו לעצמם את זכויותיהם, את כבודם ומעמדם, ויצליחו להסיר מרגליהם את אזיקי העבדות החדשה שהונצחה בכנסת.

מטה התמיכה לקידום זכויות עובדי הקבלן שיזמתי והקמתי, קורא לכל אזרח ואזרחית שנשמה חברתית באפו, לבוא ולסייע בתמיכה וחתימה על עצומה גלויה שתסייע לעובדי הקבלן למגר את כוחות האופל הכלכלי שבונים את העבדות החדשה. עובדי הקבלן שקופים לממשלה ולמעסיקים, אבל אני מאמין שהם אינם שקופים לחברה הישראלית. אני בונה חלום חברתי למגר את העבדות החדשה, ומייחל שתסייעו במאבק הארוך והצודק על דמותה ועתידה של ישראל כמדינה נאורה לפועליה ואזרחיה ללא הבדלי דת, גזע ולאום.

• יצחק ג'קי אדרי הוא גיבור סרט התעודה "זהב לבן עבודה שחורה", שבעקבותיו ייסד את עמותת "מת"ח"