רוצים להיות הורים טובים? קודם כל תשקיעו בזוגיות
"הפגיעה בזוגיות בעקבות לידת הילד הראשון מתקבלת כסוג של הקרבה שיש ללמוד להשלים איתה, בתקווה שהמצב ישתפר כשהילדים יגדלו. כך הימים חומקים, השנים נוקפות והזוגיות נשחקת לה לאיטה אבל בבטחה". איך נמנעים מהשחיקה? בתיה ברק-ורבין תהיה כאן מדי שבוע ותדריך אותנו בשיפור כישורי הזוגיות
הורות וזוגיות הם שני תחומים אשר השפעת הגומלין ביניהם אינה מוטלת בספק, אבל משום מה, נוטים יותר לעסוק בהשפעה של ההורות על איכות הזוגיות, ופחות בהשפעה של איכות הזוגיות על ההורות.
כמויות המלל שמוקדשות למפנה המתחולל בחיים הזוגיים בעקבות לידת הילד הראשון, פועלות על בני הזוג מוכי האימה כנבואה המגשימה את עצמה. הפגיעה בזוגיות מתקבלת כסוג של הקרבה שיש ללמוד להשלים איתה, בתקווה שהמצב ישתפר כשהילדים יגדלו. כך הימים חומקים, השנים נוקפות והזוגיות נשחקת לה לאיטה אבל בבטחה.
אלא שבפתחו של איום נוסף, המכונה "הקן המתרוקן", בני הזוג אמורים לאסוף את שרידי זוגיותם המדולדלת. הילדים למדו, הפנימו וגיבשו בקן הזה את כל מה שהם יודעים על זוגיות. התפיסות, ההשקפות והציפיות שלהם לגבי זוגיות עוצבו במקום שבו הקשר הזוגי הוא שולי וזניח. מה הפלא, אם כן, שרוב הילדים תופסים את הוריהם כצמד טרחנים דאגני המבקש לנהל להם את החיים, ומתקשים לראות אותם כבני זוג אוהבים שיש להם חיים משלהם?
"הילדים בעדיפות" רק ברמה ההצהרתית
מסתתרת כאן הנחת עבודה מעוותת, הקובעת שהורות טובה הולכת בד בבד עם זוגיות פחות טובה. למען האמת, לא ניתן לקבוע נחרצות שזוגיות טובה מנבאת תמיד גם הורות טובה - לפעמים בני זוג כל כך מרוכזים איש ברעהו עד שהם מתקשים לראות את הילדים. עם זאת, קיימת סבירות גבוהה שבני זוג שהתקשורת ביניהם פתוחה ויעילה, שהם יודעים להקשיב, שיש להם יכולת לקבלה ולאמפתיה, יידעו גם לדבר טוב יותר עם הילדים שלהם.
הורים בישראל נוהגים להצהיר שהילדים נמצאים במקום הראשון בסולם העדיפויות המשפחתי, שהם מוכנים לעשות הכל למענם ושהילדים הם מרכז עולמם.
במחקרים שנערכו בישראל מ-1999 ואילך, נמצאה שכיחות גבוהה של דפוסי התקשרות לא בטוחים בין ילדים להוריהם, וכתוצאה מכך נצפו תופעות של חוסר ביטחון והערכה עצמית ירודה אצל ילדים ומתבגרים. הסוציולוגים אבי שגיא וסמדר דולב (2001) בדקו דפוסי הורות בישראל, ומצאו שקיים פער בין הרמה ההצהרתית לבין ההתנהגות בפועל ביחסים בין הורים לילדיהם. החוקרים הסיקו שלא קיימת התייחסות מספקת, רגישות ומודעות בקרב הורים, מערכת החינוך והחברה הישראלית בכלל, לגבי צרכים רגשיים של ילדים. המאמר פורסם אומנם ב-2001, אך לא נראה שהתחולל שינוי מרחיק לכת מאז.
אם הקרבת הזוגיות על מזבח ההורות הביאה אותנו עד הלום, אולי כדאי לפשפש במעשינו ולברר אם המחיר שאנו משלמים הוא לא רק גבוה אלא מיותר ומזיק. אולי הגיע הזמן לומר בקול רם וברור שדחיקת הזוגיות של ההורים לשוליים לא מיטיבה עם הילדים, כפי שאין ביטחון שהמרכזיות של הילדים אכן מועילה להם.
משאירים את הדאגות בבית
הזוגיות בעידן הפוסט מודרני מורכבת מאוד גם במסגרת מוסד הנישואין וגם מחוצה לו. אלה שניבאו שמוסד הנישואין מאבד כוח ודועך - התבדו. אחוז הגירושין אומנם גבוה אבל כך גם אחוז הנישאים מחדש או החיים במגורים משותפים ללא טקס פורמלי (מה שנקרא: "זוגרות"). כך יוצא שהמשפחות הופכות ליותר ויותר מורכבות, והחיים הזוגיים - למסובכים יותר.
בעבר הבית נתפס כמקלט בתוך עולם אכזר. שם בחוץ, בעולם העבודה, היו קשיי פרנסה ומאבקי כוח, ותחרות, ויחסים קשים עם הבוס ועם קולגות, כשהבית שימש מקלט שבאים לנוח בו. בעידן הפוסט מודרני התחולל מהפך: יותר ויותר גברים ונשים מוצאים מקלט דווקא בעבודה. במקומות עבודה רבים משפרים את התנאים ומרחיבים את פעולות מחלקת הרווחה כדי למשוך את האנשים לעבוד יותר שעות. מקום העבודה הפך להיות זה שאין בו את התסבוכות הרגשיות של הבית, מקום שזוכים בו להערכה, לעידוד ולתמיכה. לעומתו, הבית הפך לזירה של קונפליקטים, בעיות רגשיות והתגוששות בין בני זוג וגם בין הורים לילדים.
וכשכולם נמלטים מהבית, מי נשאר שם? הילדים. אלה שאנחנו כל כך אוהבים, אלה שאמרנו שהם כל עולמנו, שהבטחנו שאנחנו מוכנים לעשות למענם ה-כל.
לכן, כצעד ראשון לשיפור האווירה המשפחתית שבה אנחנו מגדלים את ילדינו - כדאי להשקיע בזוגיות. זוגיות היא משימת חיים קשה אבל מרתקת. לא לכולנו אותה רמה של יכולת לחיות בזוג, אבל ניתן לשפר כישורי זוגיות, ואני מזמינה אתכם לעשות זאת כאן, ביחד, מדי שבוע.
הכותבת היא מנחת קבוצות ויחידים בנושאי זוגיות ונישואין
- יש לכם שאלות? רוצים לדעת איך מזהים בזמן את השחיקה בזוגיות? בתיה ברק-ורבין תייעץ לכם הערב בפורום אורחי קהילת המשפחה
, החל מהשעה 20:00
לפנייה לכתב/ת 
הבית כזירה של קונפליקטים והתגוששויות
מומלצים
