חלק 2: כשהילד משלשל ומקיא
גסטרואנטריטיס היא המחלה שמדי שנה גורמת לאשפוזם של אלפי תינוקות הסובלים משילשולים והקאות עד כדי התייבשות. אחד האשמים המרכזיים הוא נגיף ה"רוטה" האלים. מהי גסטרואנטריטיס, מתי צריך לרוץ למיון ומה אפשר לעשות בבית? ynet מגיש: התשובות לכל השאלות על מה שצפוי לכם בבית החולים. כתבה שנייה בסדרה
בחודשיים האחרונים הוצפו בתי החולים לילדים ומרפאות קופות החולים במאות תינוקות, פעוטות וילדים שלקו ב"גסטרואנטריטיס" (או בסלנג הרפואי: "גסטרו") - זיהום של מערכת העיכול הגורם להקאות ולשילשולים מרובים. המחלה נגרמת במרבית המקרים בשל נגיפים רבים, שהשכיח בהם הוא נגיף ה"רוטה". הבשורה: חיסונים נגד רוטה בדרך, ועד אז יש מה לעשות בבית, והרבה.
מה גורם לגסטרואנטריטיס?
מדי שנה מתאשפזים ברחבי העולם 600 אלף תינוקות וילדים שנפגעו מהנגיף. הוא עובר בצואה, וברוב המקרים מידבק עקב שטיפת ידיים לא נאותה לאחר שהות בשירותים. עם זאת, כמה מחקרים הראו כי הנגיף עשוי לעבור גם באוויר
ולהדביק דרך מערכת הנשימה. נגיפים נוספים שיכולים לגרום למחלה הם נגיף ה"אדנו", "נורוולק", "קלציוירוס" או "אסטרווירוס".
לאחר ההדבקה דוגר הנגיף בגוף כיומיים, ואז גורם לתקופה בת שבוע של שילשולים מימיים מרובים, הקאות, כאבי בטן וחום גבוה. זיהום בנגיף אינו מחסן את הגוף, אך נראה כי הידבקויות חוזרות גורמות למחלה להיות קשה פחות.
מה לעשות עד שמתעורר צורך להגיע לבית החולים?
אם ילדכם סובל משילשולים מימיים או מהקאות מרובות, תנו לו לשתות כמויות קטנות של 30 מיליליטרים נוזלים כל 20 דקות. מומלץ שתהיה לכם בבית תמיסת "אלקטרו-רייס" או תמיסת "אורסט" – תמיסות אלה משפרות את ספיגת הנוזלים בגוף ומאזנות אותו מבחינת רמת המלחים והמינרלים. ככל ששתיית התמיסות תחל בשלב מוקדם יותר, כך תפחת חומרת המחלה. אפשר להוסיף לתפריט השתייה של הילד גם תה, מרק עוף צח ומיץ תפוחים.
הנגיף עובר בקלות רבה מאדם לאדם, לכן הקפידו על היגיינה מקסימלית: יש להקצות מגבת נפרדת לילד החולה ולהקפיד על רחיצת ידיים יסודית במים ובסבון לאחר החלפת חיתול או שהייה בשירותים. את החיתול יש להשליך לשקית ולאטום אותה היטב.
מתי להגיע לבית החולים?
אם הילד מסרב לשתות או מראה סימני התייבשות המתאפיינים בחולשה, אפאתיה, מיעוט במתן שתן המתבטא בחיתול יבש או בכי בלי דמעות - מהרו לחדר המיון. אם הילד פעיל, מחייך, משחק וממשיך לשתות, תוכלו להסתפק בביקור אצל הרופא בקופת חולים, אשר יעריך את חומרת המחלה. חשוב לזכור כי לזיהום נגיפי כמו זה של נגיף ה"רוטה" אין תרופות אנטיביוטיות, ולכן הטיפול היחיד הוא החזרת הנוזלים לגוף.
מה יקרה בחדר המיון?
לאחר הרשמה קצרה תופנו לחדר הטריאז', חדר אחות ממיינת. האחות תשאל אתכם כמה שאלות פשוטות ותבדוק שלושה מדדים חיוניים: חום, לחץ דם, ורוויון החמצן בדם (סטורציה) באמצעות חיישן קטן שיוצמד לאצבעו של התינוק. לאחר מכן תתבקשו להמתין לבדיקת הרופא. הוא יערוך תשאול באשר לסיבת הגעתכם, ויבקש לברר איתכם את הרקע הרפואי של התינוק. אחר כך יבצע הרופא בדיקה גופנית מכף רגל עד ראש.
אילו בדיקות מבצע הרופא?
אחת המטרות העקריות של הבדיקה היא התרשמות האם הילד נמצא במצב של התייבשות. זו מתאפיינת בשקיעה של מרפס הראש אצל תינוקות – אותו אזור בראש שבו הגולגולת טרם נסגרה, ומאפשר למשש אזור מסוים במוח. מרפס שקוע מעיד על אובדן נוזלים משמעותי. סימנים גופניים נוספים המעידים על התייבשות הם מיעוט במתן שתן, עיניים שקועות, יובש בריריות הפה ומתח עור ירוד (טורגור) אצל תינוקות: הרופא צובט קלות את העור מעל בטנו של התינוק, ובוחן כיצד העור חוזר למצבו המתוח.
לאחר הבדיקה יבצע הרופא בדיקות דם. אלה כוללות ספירת דם, שתעיד האם המדובר במחלה חיידקית או נגיפית, בדיקת כימיה של הדם, שתעיד בין היתר על מידת ההתייבשות, מאזן משק המלחים, הסוכרים והצורך במתן נוזלים. מהילד תילקח גם דגימת שתן לאיתור זיהום בדרכי השתן ולהערכה נוספת של מידת ההתייבשות. במסגרת בדיקות הדם יחדיר הרופא צנתר עירוי קטן (וונפלון) שיאפשר הזלפת נוזלים לגופו של הילד.
אם הילד משלשל, תילקח בדיקת תרבית צואה שתישלח למעבדה לאיתור הגורם לשילשול: נגיפים או חיידקים ומאיזה סוג הם. אם תתגלה צמיחת חיידקים (השכיחים הם חיידקים מסוג שיגלה וסלמונלה), יתחיל הצוות בטיפול אנטיביוטי כנגדם.
בחלק מבתי החולים לילדים הגדולים, יעבור הילד למחלקת השהיה, שם יחובר לעירוי נוזלים. לאחר מספר שעות יעריך שוב הרופא את הצורך בהמשך אשפוז ממושך במחלקה. אם הילד ממשיך להקיא ולשלשל ונמצא במצב ירוד, הוא יורה לאשפזו, אם הפסיק להקיא ושב לשתות, הוא ישוחרר הביתה.
מה קורה במחלקה?
רופא המחלקה יערוך תשאול חוזר ונרחב יותר, יבצע שוב בדיקה גופנית של הילד ויתחיל בטיפול הרפואי שכולל המשך מתן נוזלים ומתן תרופות להורדת חום. מאחר שברוב הפעמים מדובר בזיהום נגיפי, הטיפול הוא תומך בלבד. הסיבה היא שאין כל טיפול אנטיביוטי, שכן תרופות אלה פועלות על חיידקים בלבד ואינן משפיעות על וירוסים.
מתי נשתחרר הביתה?
ברגע שחומו של הילד יחזור לערכים תקינים, הוא יפסיק להקיא, תדירות השילשולים תפחת או תיפסק כליל והילד ישוב לשתות, תשוחררו לביתכם. ברוב הפעמים, אשפוז ממוצע בשל גסטרואנטריטיס נמשך בין מספר שעות ליומיים.
האם אפשר להשאיר את התינוק במחלקה לבד?
בשום פנים ואופן לא. הוראות משרד הבריאות ובתי החולים מחייבים שהורה אחד לפחות ישהה במחיצת הילד למשך כל תקופת האשפוז. תפקיד ההורה הוא להשגיח על התינוק, לסייע במדידת חומו, להאכילו, לטפל בו ולהתריע בפני הצוות המטפל על כל בעיה.
האם במהלך האשפוז ייערכו בדיקות נוספות לתינוק?
מדי יום, במהלך ביקור הרופאים המתקיים בין השעות 09:00-14:00, תיערך לתינוק בדיקה גופנית. בנוסף, צוות האחיות בודק שלוש פעמים ביממה חום, דופק ולחץ דם ומתקין את עירוי הנוזלים ומתן התרופות להורדת חום. בעת הצורך מדווח צוות האחיות לרופא על מצב הילד.
האם יש סיבה לדאגה?
כאמור, ברוב המוחלט של מקרי גסטרואנטריטיס, המדובר בזיהום ויראלי חולף שאינו מסוכן ואינו דורש כל טיפול נוסף. במיעוט המקרים, כאשר מתגלה זיהום חיידקי, הרי שהטיפול האנטיביוטי המוזרק לתוך הווריד מביא להחלמה מלאה של התינוק, ללא כל צורך בטיפולים נוספים.
הכותב הוא מתמחה ברפואת ילדים וכתב הבריאות של ynet