שמות: וגר לא תלחץ; האמנם?

בני ישראל הגיעו למצרים. פרעה, המונע מפחד מפני הזר ושיקולים של כוח פוליטי, מעביד את העם היהודי. זיכרון החוויה הזו הוא קריטי ומרכזי להגדרה של מה הפירוש להיות יהודי. המנטרה המקראית "וגר לא תלחץ... כי גרים הייתם בארץ מצרים" (שמות כ"ג, ט') מופיעה ב-39 צורות שונות בתורה. הרגישות לזר מקבלת אזכור בתורה יותר מכל נושא אחר. הסיבה היא פשוטה: מהות הברית בין העם היהודי לבין האינסוף, אשר כל ההיסטוריה היהודית נשענת עליה, קשורה ישירות למערכת היחסים עם הזר.

על מנת להבין את המשמעות החבויה של רעיון מרכזי וחשוב זה, עלינו להסתכל מתחת לפני השטח, ולחשוף את מה שאני

מכנה "קוד המקור" של הטקסט - אלו הן שלוש מילות המפתח, המתארות את החוויה של בני ישראל במצרים: גרות, עבדות ועינוי. עבדות - "ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך" (שמות א', י"ג); עינוי - "וכאשר יענו אותו" (שם, י"ב); גירות - משה, המייצג באופן ספרותי את כל העם, קורא לבנו גרשום כי "גר הייתי בארץ נכרייה" (שמות ב', י"ב). כמובן שאותן שלוש מילים משמשות גם בברית המקורית עם אברהם: "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם" (בראשית ט"ו, י"ג).

המסקנה מכל זה היא שעצם הברית של העם היהודי מחייב אותנו לעבור את חווית העבדות במצרים. למה? בגלל סיבה אחת בלבד: "וגר לא תלחץ...כי גרים הייתם בארץ מצרים". המהות של הברית היא האלכימיה הקסומה, שהופכת את הסבל לחמלה. לא אחת, לצערנו, ברגע שאדם שעבר התעללות או נפל קורבן משתחרר - הוא הופך למתעלל בעצמו. כמה פעמים במאה האחרונה ראינו מהפכות שהיו אלימות ואכזריות לאין שיעור מהמשטרים אותם הפילו? "דחף כפייתי", כינה פרויד את דפוס הפעולה הזה. אני עושה לאחר מה שנעשה לי. האלכימיה של הברית היא להשתחרר מהדינמיקה הנוראית הזו, וללמוד את הסוד כיצד להפוך סבל לחמלה. וזו מטרת 39 החזרות על אהבת הגר, בצורותיה השונות; היפכו את החוויה של להיות גר לא לדיכוי של אלו הפגיעים - קרי הגרים - כי אם לחמלה רדיקלית כלפיהם.

בחירתה של סופי

מתי בפעם האחרונה ביקרתם בבית-כנסת ביום כיפור - היום בו הברית בין ה' לעם היהודי מכוננת מחדש - ושמעתם אמירות כלשהן על הזרים שבתוכנו? מי מדבר על ג'סטינה פרננדז, עובדת זרה, אשר נאלצה לעבוד "עבודת פרך" משש בוקר ועד 11 בלילה, יום אחר יום? דרכונה נלקח ממנה בכוח, היא הייתה בעצם אסירה בבית מעבידיה המבוססים, וקיבלה בעבור זה משכורת של 8,000 שקלים לשנה - סכום שאפילו לא הגיע אליה, אלא לאחיה בהודו. התיק שלה נדחה על-ידי המשטרה מפאת "חוסר עניין לציבור".

מתי בפעם האחרונה דיבר מישהו בבית-הכנסת כלשהו על אלה? אלה נשואה לאזרח ישראלי. יש לה ילדה ממנו ועוד

שניים מנישואים קודמים, בני 13 ו-14. הממשלה שלנו אמרה לה שהיא חייבת לבחור "בחירתה של סופי": או שתעזוב את בעלה ואת התינוקת המשותפת ותחזור עם ילדיה האחרים לאוקראינה, או שתיאלץ לצפות בשני ילדיה מגורשים בלעדיה למקום בו אף אחד לא יטפל בהם, רק כדי להישאר עם משפחתה החדשה בארץ. הייתכן שמדינת ישראל תכפה על אשה להחליט החלטה בלתי אפשרית ומייסרת שכזו?

לעתים תכופות למדי, הרב בבית-הכנסת מזכיר לקהילה את תקופת העבדות הנוראה שלנו במצרים, היכן שבנינו את בתיהם ומקדשיהם של החברה המצרית. אולם מי זוכר להזכיר את עצם העובדה, שמרבית הבתים ובתי-הכנסת כיום בישראל נבנים בידי עובדים זרים, המועסקים לעתים בתנאים בלתי אנושיים ומחרידים? האם שכחנו את הברית אשר כוננה את הדת היהודית - "וגר לא תלחץ...כי גרים הייתם בארץ מצרים"? האם שכחנו את האלכימיה המקודשת של הפיכת הסבל לחמלה? האם שכחנו מה המשמעות האמיתית של להיות דתי? להיות יהודי?