העתיד מזמן כאן: משפחות רבגוניות

"המשפחה הגרעינית... הולכת ומאבדת את מעמד הבכורה שלה.... צורות משפחה אחרות עתידות לתפוס את מקומה", כתב אלווין טופלר לפני 26 שנה בספרו "הגל השלישי". בארצות הברית, הסטטיסטיקן הראשי לענייני משפחה תבע באותה תקופה מהממשל לפעול בנחישות נגד התופעה. הוא הציע לממן הכשרה יעילה יותר כדי ללמד את האזרחים כיצד להינשא ביתר תבונה. לחילופין הוא הציע למצוא שיטה מדעית לבחירת בן זוג.

"אורחות חיים לא-גרעיניים", כתב טופלר, נעשים יותר ויותר מקובלים. הרוב המכריע של האוכלוסיה בימיו, בין 60 ל-75

אחוז, חי כבר מחוץ לדפוס המקובל של משפחה גרעינית, הכוללת אבא, אמא וילדים. מגזרי האוכלוסיה שגדלו במיוחד היו אנשים שחיים בגפם, גרושים, נשים שבחרו באופן זמני או בכלל קריירה על חשבון המשפחה, ידועים בציבור, משפחות ללא ילדים, משפחות חד-הוריות, משפחות של נישואים שניים בהם הילדים אינם משותפים לבעל ולאשה, נישואים חד מיניים ורווקים שמחליפים בני ובנות זוג לעתים תכופות.

הנתונים הסטטיסטיים בישראל של היום, כפי שהתפרסמו השבוע על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מלמדים על אותה מגמה:

כמחצית מהמשפחות בישראל מורכבות מזוג הורים וילדים עד גיל 17.

קצת פחות מרבע - זוגות ללא ילדים במשק הבית.

12 אחוז - משפחות חד הוריות עם בנים/בנות בכל הגילים.

2.9 אחוז - זוגות שחיים יחד במשק בית ללא נישואים.

17 אחוז -  משקי בית של אנשים החיים בגפם.

מגמה כזו דורשת שינויים גם בתפיסה הערכית. בעידן בו המשפחה הגרעינית היתה דומיננטית, הערכים המשפחתיים קבעו את הלוך הרוחות ואת המוסר. מין מחוץ למשפחה נחשב לא מוסרי, ילדים מחוץ למשפחה נחשבו ממזרים (בעיקר בנצרות), אנשים החיים בגפם נחשבו מסכנים. שבתות וימי חג נחשבים ימים משפחתיים, ילדים במשפחה חד הורית נחשבים מוזנחים, וכן הלאה. המשפחה היא ציר האהבה, האושר, הטוב, החיים היפים והעתיד.

על פי אותו היגיון, גורמים טבעיים שפוגעים בשלמות המשפחה, כמו שחיקה, שגרה, קריירה אישית, הסתגרות עצמית וחד מיניות, הפכו לציר הרשע: אהבה נשחקת ושגרה הן כביכול תוצאה של חוסר השקעה בזוגיות, קריירה אישית והסתגרות הן כביכול תוצאה של אגואיזם, וחד מיניות היא בכלל סטייה חולנית.

אבינועם בן זאב הוא פילוסוף. אם אתם מתלבטים בדילמה מוסרית הקשורה ביחסים, באהבה ובזוגיות, אתם מוזמנים לשלוח אליו אימייל ואולי הוא יבחר להתפלסף על כך כאן.