אהבה ממבט ראשון כעניין של הישרדות
נדרשות דקות ספורות, לפעמים רק שניות, כדי להתאהב. האם זאת אומרת שהמראה החיצוני הוא גורם מספר אחד? בהחלט כן. האם זאת אומרת שהאישיות לא חשובה? זהו, שלא
לכאורה, אהבה ממבט ראשון היא נצחונו של המראה החיצוני על שאר גורמי ההתאהבות. הספרות המחקרית מלמדת על דקות ספורות, לפעמים שניות, בין המבט הראשון לבין רגע ההתאהבות. האם פירושו של דבר שהצורה החיצונית היא גורם מספר אחד? בהחלט כן.
האם יוצא מכך שאין לאישיות משקל רב בהתאהבות? בהחלט לא. האישיות כלולה במראה החיצוני. אהבה ממבט ראשון היא גם, ואולי בעיקר, התאהבות באישיות.
השפה היא אולם הקונצרטים של האישיות. אין כמו מילים כדי לפרוש את האישיות במלוא צבעוניותה. הדיבור והכתיבה הם פרטיטורה של תכונות כמו שאיפה לצדק, התחשבות בזולת, מוטיבציה גבוהה, השכלה רחבה ויכולת להקשיב. כיצד, אם כן, אפשר להתאהב כבר במבט חטוף? מחקר מעניין מצא שגבר ואשה זרים מסוגלים להתאהב בשתיקה מוחלטת ולאחר מבטים ישירים של שלוש דקות זה בעיניה של זו.
משחר ההיסטוריה, המבט הראשון היה צו החיים
בימים בהם היינו קופים, ועוד לפני כן, הולכים על ארבע, או זוחלים, ואפילו עפים בשמיים, המבט הראשון היה צו החיים. טעות אחת בהבנת המצב, או בזיהוי כוונותיה של החיה ממול, עלולה היתה לעלות בחיים. נדרשנו לפעמים לדעת בתוך רגע קצר אם החיה ממול היא עוינות, ידידותית, תחרותית, מעונינת בשיתוף פעולה, ערמומית, בריאה, אמינה, חזקה ומהירה. הצורה החיצונית שלה היא קובץ של נתונים אישיותיים שיש לפענח במהירות, והמבט הראשון הוא מחשב-על שקולט מהר, מעבד מהר ומסיק מהר מסקנות. חפוז, אבל משמעותי. חיות שנכשלו במבט הראשון לא החזיקו מעמד לאורך הזמן.
אנחנו נושאים היום את הגנים של החיות שהצטיינו במיוחד במבט הראשון.
המילים שינו במעט את כללי המשחק. תכונה של טוב לב, למשל, מגיעה במילים לידי ביטוי עמוק ומדויק יותר, בהשוואה לקווים של טוב לב המופיעים סביב עיניים מחייכות. "חיים ומוות ביד הלשון", אומר הפתגם ולא "חיים ומוות ביד המראה החיצוני". יחד עם זאת, המבט הראשון ממשיך לשדר לנו, במהירות הבזק של הישרדות בטבע, נתוני אישיות חשובים, כמו תווי הפנים, תנועות הידיים, אופי הצעדים, צורת האחיזה של הגוף, טבעם של העיניים המופנות או לא מופנות אלינו ומידות גוף והתנהגויות גופניות שונות.
האם מכוערים ניחנים בתכונות שלילות יותר?
עד כאן, העיקרון הפשוט. בשלב השאלות, דומה שאפשר להסתבך. איך להסביר את העובדה שאנחנו מתאהבים מהר יותר ביפים מאשר במכוערים? האם מכוערים ניחנים בתכונות שלילות יותר? ומדוע, לעתים קרובות, אנחנו מתאהבים ממבט ראשון באדם הלא נכון?
נדבר על אחיזת העיניים: בגלל חשיבותו הקיומית של המבט הראשון, פיתחו בעלי חיים לא מעטים צורות חיצוניות שקריות. כולם רוצים לצלוח את המבט הראשון. תכונות כמו יופי, גודל וצבע הן המוצלחות ביותר כדי לשדר נתונים שקריים. והאדם, יותר מכל בעל חיים אחר, פיתח את אחיזת העיניים לאמנות שלמה. אדם יפה נתפס, לפי כל המחקרים, כאדם הגון, חכם, מתחשב, עדין ומנומס יותר. כך האדם מאחז עיניים. הצבי נושא על ראשו קרניים ענקיות, כמעט למעלה מכוחו לשאת, והאדם מקדש את היופי - באיפור, במכון כושר, בניתוחים פלסטיים.
אבינועם בן זאב הוא פילוסוף. ניתן לשלוח אליו באימייל דילמות מוסריות בנושא אהבה ויחסים, וייתכן שהוא יבחר להתפלסף עליהן כאן.
