הבעות פנים יכולות לגרום גירושים
כשאני כותב מכתב אהבה, סביר להניח שהמכתב יעבור כמה גלגולי נוסח, וייתכן שאכתוב כמה מכתבים, מתוכם אבחר את המוצלח ביותר. אז למה לא להתאמן בהבעות פנים מול הראי? מדוע הבעות פנים מוקפדות נחשבות זיוף וצביעות, ואיך זה קשור למשוואה של פרופ' גוטמן?
מדוע אנחנו מקפידים בהבעות מילוליות, בכתב ובעל פה, ולא מקפידים על הבעות פנים? נניח שאני כותב מכתב אהבה. סביר להניח שהמכתב יעבור כמה גלגולי נוסח, וייתכן שאכתוב כמה מכתבים, מתוכם אבחר את המוצלח ביותר. מדוע, אם
כן, אני לא מתאמן בהבעות פנים מול הראי? מדוע הבעות פנים מוקפדות נחשבות זיוף וצביעות, בעוד שכתיבה מוקפדת נחשבת מעשה תרבותי?
אופי החיוך אינו רצוני ואינו לא משתנה, בשונה מסגנון הכתיבה שניתן לשיפור ולשינוי. אולי בגלל זה ההשתדלות לחייך שלא באופן טבעי - נתפסת כזיוף.
הפנים האנושיים הם אחד השכלולים הגדולים ביותר של האבולוציה. הפרצוף מורכב מהרבה מאוד שרירים, המאפשרים מגוון רחב של הבעות פנים. בעלי החיים האחרים מוגבלים מאוד בשרירי הפנים שלהם. במידה מסוימת אפשר לעמוד על רמת ההתפתחות האבולוציונית על פי מגוון השרירים המיועדים להבעות פנים. מדוע, אם כן, היחידים שניתן לשבחם על אימוני פנים הם השחקנים?
המשחקים המילוליים מוסיפים לאופי שלי נקודות חן
כשאני כותב, אני מרבה לשחק במילים ובסגנונות. ככל שאני משחק יותר, אני זוכה לשבחים רבים יותר. המשחקים המילוליים מוסיפים לאופי שלי נקודות חן. אבל, אם יתברר שאני משחק גם בהבעות הפנים, אוי ואבוי לי. למה?
לכאורה, שאלה מיותרת. עוד אחת מאותן שאלות חסרות שחר שאני מתמחה בהן. אלא שיש לשים לב לממצאים הבאים: פרופ' ג'ון גוטמן, מאוניברסיטת וושינגטון, מצא את משוואת הגירושים. במהלך של עשר שנים, הוא חקר את הבעות הפנים של זוגות נשואים ומתגרשים, ומצא נוסחה מתמטית שקושרת בין הבעות פנים מלאות בוז לבין גירושים. לאמור שאם היו מקפידים יותר, ייתכן שהיו נמנעים כמה וכמה מקרי גירושים.
מסתבר שלכל אדם יש "טביעת חיוך" משלו
מצד שני, חוקרים אחרים, הפעם מאוניברסיטת סטוני ברוק, הציגו תוכנה המסוגלת לצייר את "מפת החיוך" של כל אדם. מתברר שלכל אדם יש "טביעת חיוך", בדומה ל"טביעת אצבע". לאמור -
טוקבק כדורבנות:
חיוכים דווקא כן משתנים
החיוך שלי השתנה לפחות פעמיים במהלך החיים, בעקבות חיוכים שראיתי ואהבתי. כנ"ל לגבי הצליל של הצחוק. בדיוק כמו ששיניתי דברים בכתב היד. החיוך עדיין אמיתי, אבל השרירים שמפעילים אותו פועלים במתח שונה. "טביעת החיוך" נראית לי שטות, זה כמו לטעון שלבן-אדם יש צורת תנועה מסוימת, ובכך לבטל את היכולת של אדם ללמוד לרקוד (חתול צ'שייר)
למרות זאת, כולנו יודעים שיש לנו שליטה רבה על הבעות הפנים. מדוע, אם כן, לא נפתח חוגים להבעות פנים, בדומה לחוגים לכתיבה?
אבינועם בן זאב הוא פילוסוף. ניתן לשלוח לו באימייל דילמות מוסריות מתחום האהבה והיחסים, ואולי הוא יבחר להתפלסף עליהן כאן.
למה רק לשחקנים מותר להתאמן בהבעות?
צילום: ויז'ואל/פוטוס
את זה אי אפשר לזייף
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים
