קנאה היא הקצין המוודא שלא נירדם בשמירה
חשבנו שאמון הדדי חשוב לזוגיות, אבל מתברר שהוא דווקא מזיק לאהבה. דוגמה ממלחמת לבנון, כשהיינו חיילים בתוך וילה בביירות: עם הזמן הפסקנו להתלהב מהאמבטיה המוזהבת ומכלי האוכל המעוטרים, ונעשינו אדישים לדמויות שחלפו ברחוב הסמוך. גם הפסקנו ליהנות - וגם סיכנו את חיינו
התנחלנו בביירות, בווילה של אפנדי סעודי, ולא זזנו משם חודש ימים. בימים הראשונים פחדנו פחד מוות מכל רחש, צל או תזוזה. כעבור שבוע רק חששנו, כעבור שבועיים שמרנו על עצמנו רק כי זו היתה ההוראה של הצבא, וכעבור שלושה שבועות - לא הקפדנו אפילו בשמירה. אם קצין בכיר לא היה עובר מדי פעם, ייתכן שהיינו מזניחים את השמירה בכלל. וזה קשור לנושא שעל הפרק, קנאה, אותה "מפלצת ירוקת עין". הקנאה היא הקצין הבכיר הדואג שלא נירדם בשמירה.
איש כמורה צרפתי, אנדריאס קאפלאנוס, שפעל בסוף המאה ה-12, פרסם 31 כללים של אהבה, בהם ארבעה שמתייחסים לקנאה:
מי שאינו מקנא אינו יכול לאהוב;
אדם מאוהב, תמיד חושש;
קנאה אמיתית לעולם תגביר את עוצמת האהבה;
והקנאה, ועל כן האהבה, גוברת כאשר חושד האוהב באהובתו.
קאפלאנוס לא מסתפק בקביעה הידועה למדי שאין אהבה ללא קנאה, כפי שציין לשלילה המשורר הרומאי אובידיוס, אלא מוסיף לקנאה דברי שבח. במקום לקלס ולהלל את הערך של אמון הדדי, הוא מנופף בקנאה כעיקרון חשוב. מהפך גמור. אמון הדדי אינו טוב לאהבה. יותר מזה, הוא אפילו הוא מאיים לחסלה.
נחזור אל הווילה בביירות. השגרה, האמון שנתנו בשכנים והתחושה הטובה שהשרתה עלינו הווילה המפוארת, המצוידת בכל טוב, הקהו לנו את החושים. לאט לאט, התחלנו לא לשים לב לפרטים הקטנים. כמו שהפסקנו להתלהב מהאמבטיה המוזהבת ומכלי האוכל המעוטרים ביד אמן, כך גם נעשינו אדישים לדמויות שחלפו ברחוב הסמוך לבית. גם הפסקנו ליהנות - וגם סיכנו את חיינו.
הקצין הבכיר היה המזל שלנו. נוכחותו המאובקת והמזיעה, שלו ושל הפמליה שלו, חידדו את חושי ההנאה שלנו מהמקום המפנק, וסמכותו להעניש אותנו, עד כדי כלא צבאי לתקופה ארוכה, עוררה בנו בכל פעם מחדש את חושי ההישרדות.
בני זוג מובנים מאליהם הם בני זוג שהפסיקו להרגיש זה את זו
זהו גם תפקידה של הקנאה. היא מחדדת ומעוררת חושים. בלעדיה, האהבה לא תחזיק שנה, ויש האומרים שגם לא חודש ימים. בני זוג מובנים מאליהם הם בני זוג שהפסיקו להרגיש זה את זה. יחסי מין שהיו לדבר שבשגרה הם נוסחה בדוקה לאיבוד עניין. ואמון הדדי הוא הנורא מכל, הוא מקהה חושים זוועתי. הקנאה, לעומת זאת, ממלאת להפליא את הצורך בשינוי.
שינויים הם מחדדי חושים מובהקים ומעוררי רגשות משובחים. אבל כמה שינויים יכול לעבור גבר אחד עם אשה אחת? זוגיות מתמשכת היא מסגרת שעל פי מהותה מגבילה שינויים תכופים, ואולי בכלל.
כאן מקומה החיובי של הקנאה. קנאה היא פטנט לחולל שינויים, מבלי לשנות כלום. היא מגרה את החושים והרגשות לא באמצעות שינויים בפועל, אלא באמצעות תצוגה מרשימה של אפשרויות לשינוי. האפשרויות יכולות להיות מדומות או אמיתיות. אפשרות לשינוי, ואפילו חשד מדומה לאפשרות של שינוי, מסוגלים לייצר תחושה של שינוי בפועל.
גבר מקנא פולט כמות גדולה יותר של זרע, כמעט כמו הכמות שהוא פולט בפעם הראשונה עם אותה אשה, ואילו האשה שומרת ברחמה כמות גדולה יותר של זרע, בהשוואה ליחסי מין שבשגרה.
סיפרה לי ידידה טובה, על בעיה בחיי הנישואים שלה: היא מקנאה לבעלה, והוא לא מקנא בכלל. היא מספרת לו על גברים מפלרטטים, והוא מחייך באדישות. וכשהיא כועסת עליו בגלל זה, הוא לא מבין מה היא רוצה ממנו. הרי הוא נותן בה אמון מלא. הוא יודע שהיא לא תבגוד בו. לא בן זוג אידיאלי? לא משאת נפש בחיי אהבה? זהו, שלא בדיוק. אנחנו רוצים שיקנאו לנו. קנאה היא תשומת לב, היא סימן שאנחנו עדיין חשובים, ומעל לכל היא הקצין הבכיר שמרענן לנו את החושים.
אבינועם בן זאב הוא פילוסוף. ניתן לשלוח באימייל דילמות מוסריות בענייני יחסים ואהבה, וייתכן שהוא יבחר להתפלסף עליהן כאן. לצערנו, אין אפשרות להשיב אישית לכל פונה.
