ויקרא: הצו האלוהי של אולמרט

"ויקרא אל משה וידבר ה' אליו...". מדוע צריך האל לקרוא למשה? מדוע אין הפסוק מפרשת השבוע שלנו נפתח כמו רבים אחרים במקרא - "וידבר ה' אל משה"? . ר' נחום מצ'רנוביל מסביר שכדי להיות מנהיג, אתה חייב לחוות את עצמך כמישהו שנקרא על-ידי האל. לחיות, עבור האדם המקראי, פירושו שאתה נקרא; נקרא על-ידי ייעוד אישי, שהוא חשוב עבור העולם ויכול להתממש רק דרכך. זרמים רבים מדי בפסיכולוגיה בת-זמננו מתייחסים לתחושת השליחות של האדם כהפרעה נפשית או שיגעון גדלות. האמת היא שהאדם הוא באמת גדול ורב-עוצמה, הוא בפירוש שליח האל - כך לפחות בתודעה המקראית.

השבוע קיבל אהוד אולמרט את הזכות לפעול כשמות העצם, שמות התואר והכי חשוב - הפעלים של האל. זה לא בלתי שפוי לחוות את עצמך כשליח האל. אדרבא, זוהי למעשה מהות השפיות - כיוון שלהיות שפוי זה להכיר את המציאות. והשותפות בין האדם לאל היא התכונה המכוננת של המציאות לפי החזון המקראי של העולם. "ויקרא אל משה" - האל קרא למשה. ובדרך שונה מאוד, האל קרא גם לאהוד. אולם להיות נקרא לא נותן לך ודאות שאתה תמיד צודק (והרי זוהי טעותו הגדולה של ג'ורג' בוש). היכולת להיכנס לחוויה פנימית של להיות נקרא על-ידי האל נותנת לך את הכוח והאומץ לפעול בתוך חוסר ודאות.

הצו האלוהי שמשה מקבל הוא המצווה להקריב קרבן. אכן, מנהיגות דורשת הקרבה, ויתור על משהו שיקר לך. בצומת קריטי מסוים של מנהיגותך, תיקרא לוותר על דבר מה. זה לא קל עבורך; בסופו של דבר, הדרך היחידה להשיג מנהיגות פוליטית

 הייתה בבקשת הכוח. המשונה הוא שדווקא ברגע שהכוח מושג, במקום פנימי כלשהו אתה חייב שלא להזדהות איתו, כדי לשמרו. לא בכדי אמר לי אולמרט לפני מספר שנים, עת הלכנו לעשות ג'וגינג בירושלים לפני שיחה שניהלנו בתוכנית טלוויזיה, כי מנהיגות גדולה דורשת מסירות נפש. זוהי תכונת ההקרבה. מנהיג חייב לוותר על ההישענות האובססיבית על סקרים ופופולריות שקרית, ועל הרצון שההיסטוריה תזכור אותו בדרך מסוימת. המקובלים מלמדים שאתה יכול להשיג כוח רק אם אתה מוכן לוותר עליו. מוכרחים להיות כמה עקרונות שעבורם אתה מוכן לוותר על הכל.