בלי מנדט חילוני?
המחנה החרדי גדל בשני מנדטים, המחנה שכנגד נעלם כליל. האם זה הזמן "להזעיק את פיקוד העורף החילוני כדי להכשיר מקלטים בלי מזוזה"? פאנל על דת ומדינה בכנסת ה-17
| יעל דיין |  | רועי לחמנוביץ' | | | | |
החרדים חזרו למסכת קבע של "דאגה לחלשים", אבל הדאגה הזו היא סלקטיבית ופרזיטית. אילו היו דואגים לציבור שלהם, ניחא, אבל במסווה "חברתי" הם מצליחים לעכב את הפתרונות האמתיים לחברה בכללותה. קצבאות אינן יכולות לבוא במקום תמריץ לעבודה. אין תחליף לזריקה מתקנת עצומה לחינוך, למעמד המורה, להכשרה מקצועית, לתגמול נשים עובדות. גם לא על-ידי סגן שר חינוך חרדי ותוספת לחינוך העצמאי ללא ליבה אזרחית-מדעית.
בבחירות אנחנו מודעים לאחיזת עיניים, לחפיפה בין מצעים ולהבטחות שווא. אבל זהו כבר יום המחרת. מי שבחר עבודה או מרצ, ואפילו גמלאים, ממש לא התכוון להחזיר את המונופול החרדי לחיינו. לקבור את התחבורה בשבת ואת הנישואים האזרחיים ואת שוויון הקהילה הגאה. לכן, ישיבה בצוותא מחויכת של פרץ וישי, בטיעון של סדר יום משותף - היא מטעה. סדר יום משותף חייב לכלול שוויון חברתי, ייצוג נשים, תקציבי ענק לסגירת פערים בין יהודים וערבים, תמיכה בתרבות והנגשתה לכל.
בסופו של יום ידרשו החרדים - ש"ס ויהדות התורה, עם תמיכה חיצונית מהמפד"ל - כופתאות לרוב. תקציבים ייחודיים בתמורה לתמיכתם פה ושם בציבורים אחרים, ולא בהיבט הגדול, הרחב, של ישראל אחרת. ישראל חילונית וליברלית, שוויונית בחובות ובזכויות, נורמאלית, יהודית של כל אזרחיה. אף אחד מהסעיפים הללו אינו מוסכם על חברי הסיעות החרדיות. זה לא פוסל אותם מלהיות שותפים, אבל שותפי משנה - לא קובעי כיוון ולא לשון המאזניים.
החילונים יצטרכו לתת את הדעת, מדוע הואקום שיצרה היעלמות "שינוי" לא נתפס הפעם בהרמת דגלים של חופש מדת ומכפייה דתית. שמחה לאיד, "אמרנו לכם" ומאבק פרסונאלי הרחיקו בוחרים גם מהנושאים, לא רק משרידי המפלגה שהתיימרה לייצגם. מרצ מצידה לא הדגישה די את הרפורמה האזרחית שלה. העבודה מעולם לא הובילה "מהפכה חברתית" עם זכויות אדם ופלורליזם דתי, וכך הלגיטימציה לחרדים ניתנה על בסיס המאבק החברתי לשכבות החלשות. פספוס גדול.
ועכשיו נמצא את עצמנו - העבודה, הליברלים בקדימה ומרצ כולה - בני ערובה, פעם נוספת, בידי חרדים
בכנסת. הצבעה אחרי הצבעה הם יכריעו, כולל בנושאים מדיניים. אני מציעה, דורשת מראש הממשלה המיועד להעמיד כתנאי להצטרפות לקואליציה שורה של חוקים, שעניינם רפורמה אזרחית ופלורליזם דתי. לדרישה הפופולארית של תוספת תרופות יצטרפו החרדים, אנחנו נדרוש תחבורה בשבת ומסלול נישואים אזרחיים - ובסופו של יום, אין סיבה שקולנו יתבטל מול קולם.
גם הקול הנשי קטן בכנסת הנוכחית, והלא החרדים יפעלו נגד קידום ותקצוב נשים. אנחנו חייבות לדאוג ש"הכוח הנשי", המחויב לשכר שווה, לתגמול על מעונות ומטפלת, לתקצוב טיפול במחלות נשים ובעיקר לחינוך מקיף, חינם, איכותי וגבוה - לא יהפוך לציוץ מול החרדים בכנסת. שלי יחימוביץ', יולי תמיר, זהבה גלאון, ציפי לבני, דליה איציק, נדיה חילו, לימור לבנת - בחרו בכן גם כחומת מגן נגד העיוותים הגבריים החרדים. עכשיו הגיע זמן ביצוע; קול צלול וברור, ולא שתיקת רחלות.
יעל דיין, לשעבר חברת-כנסת בסיעת העבודה ויו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה
אלי ישי אמר לא פעם כי הוא לא רוצה להקים פה מדינת הלכה, ואפילו יהיו לו 61 מנדטים. יו"ר ש"ס רוצה חינוך יהודי עם נשמה, וכן, גם חיוך יהודי עם נשמה. אני תוהה מי מקוראינו הצעירים (ואולי גם הבוגרים) יודע איפה כתוב שצריך לעזור לאנשים מתוך מטרה ומבלי לחשוב על התמורה; שביתו של כל אחד מאיתנו צריך להיות פתוח לעני ולנזקק; שצריך לשפוט כל אדם קודם כל לכיוון החיובי. כל האמירות הללו אינן כתובות בחוזר מנכ"ל משרד החינוך או בתקציר של דוקטורט מהרווארד ; זה מופיע ב"פרקי אבות". האם יהיה נורא כל-כך שכל תלמידי ישראל ילמדו משהו מפרקי אבות? לא צריך לרוץ לוועדות של משרד החינוך, אפשר לפתוח סידור.
היחלשות המחנה החילוני אינה משחררת אותו מאחריות להצטרף למחנה החרדי, כדי ליטול חלק בגיבוש קואליציה יהודית. הקואליציה היהודית המובנת מאליה חותרת לשימור המעמד האישי כחלק מהאורתודוכסיה, שיפור שירותי הדת ובקיצור - כל מה שנפגע כאן בשלוש השנים האחרונות. הקואליציה שאינה מובנת מאליה היא זו החברתית. הדאגה ליתום, הרצון לסייע לאלמנה, "והדרת פני זקן" - כל אלה ועוד שאובים ממקורותינו . ידועה ההלכה, מתקופה בה לאנשים היו עבדים, כי אם לאדון הייתה רק כרית אחת - חייב היה לתת אותה לעבדו, ולא לישון עליה.
אין זה מנותק מהמציאות לחשוב כי בשנים הקרובות יהיה המחנה הדתי-חרדי עסוק - ובצדק רב - בהשבת מעמדה של היהדות כימים קודמים. הכוח הפוליטי הפוטנציאלי והפגיעה הקשה כמעט מחייבים זאת - ומול זה לא יוכלו מי שמגדירים עצמם כלא-דתיים לעשות דבר. ביחס לקואליציה שאינה מובנת מאליה, הציבור שאינו דתי יכול לתת כתף - או לא להיות. אין מצב ביניים. כפי שאמר ח"כ אלי ישי יותר מפעם אחת, כאשר מבקש הוא להרחיב את סל התרופות - אין הוא דואג רק לחולים של ש"ס. דרישות חברתיות, גם אם הן מועלות על-ידי חרדים אינן הופכות לפחות חברתיות. אי לכך, אני מבקש להרגיע כי תמיכה בדרישה שכזו לא תהפוך אף שנקינאי לתלמיד ישיבת פורת יוסף.
ועוד מילה לקוראים, אשר התחזקות ש"ס ויהדות התורה היא עבורם יום שחור. במשך שלוש שנים הורחק המחנה החרדי כמעט מכל עמדת עשייה והשפעה. בניית השורות הטובה ביותר היא היצמדות לדרך האמיתית, במקום לנטוש אותה. אם המחנה שאינו דתי ימשיך לאיים על תומכיו כי החרדים יובילו למדינת הלכה, ראשיו ימשיכו לראות את משכן הכנסת רק דרך הסיורים המרוכזים. אין צורך להסכים על הכל, אבל הדיון צריך להיות אמיתי ועקבי. אז נכון, מישהו הפסיד ומישהו ניצח. רק אל תשברו את הכלים - אנחנו עדיין משחקים, כן - יחד איתכם ולמען עם ישראל.
רועי לחמנוביץ', דובר ש"ס ויועץ תקשורת ליו"ר ש"ס
לפנייה לכתב/ת 
