כתבת תגובות: ואולי לא משנה מה יש לך בין הרגליים, אלא מה שיש לך בלב?

תגובות למאמר של אבינועם בן זאב הורות חד-מינית, איפה הילד ואיפה אנחנו:

"הפילוסופיה אמורה להרחיב את המחשבה ולא להצר אותה"

שמי מיכל פלטי. אני (לפי הסדר הבא): חיה בזוגיות לסבית מזה 12 שנה, אם לילד ועוד אחד בדרך (בעוד חודש), עיתונאית ב"הארץ", קוראת אתרי אינטרנט ופורומים, מתעדכנת ונסערת הרבה יותר מדי ממאמרים כמו זה שקראתי היום אצלכם.

מה השאלה הנשאלת כאן - האם הומואים או לסביות ראויים להוליד ילדים, האם ילדיהם יהיו מאושרים, האם צריך לשאול את הילדים על אושרם העתידי, ועוד כהנה וכהנה שאלות, שעצם העלתן תמוהה מבחינה לוגית. האם העלאת שאלות הססניות ומופרכות היא "פילוסופיה"? למיטב ידיעתי הפילוסופיה אמורה להקנות למתבונן כלים נוספים להלך מחשבה ולשפה, להרחיב את המחשבה ולא להצר אותה. לא להטיל לאוויר שורה של שאלות שהנחתן ברורה, ואין דרך לפרש אותן מלבד שמרנות או גזענות. 

אני רואה מסביבי לא מעט ילדים למשפחות הומו-לסביות. ילדים רצויים, מאושרים, מפותחים, שהובאו לעולם אחרי מחשבה לא מעטה. אני רואה מסביבי גם ילדים לאמהות חד-הוריות, וחוץ מהערכה רבה לאמהות הנושאות בעול לבד, איני רואה סיבה לחבוט גם בהן כציבור "אגואיסטי".

מכיון שאני 15 שנים מחוץ לארון, אני תמהה עד כמה מאמרים כגון אלו עדיין מקפיצים אותי. האפשרות השפויה יותר היא כמובן, למשוך בכתפיים ולהמשיך הלאה. הרי אי אפשר לחנך את כל העולם, וגם אין צורך. אולי יש בי אמונה אופטימית שכל טקסט ייזכר בתודעה כלשהי וישפיע, ולכן אני נחרדת ממאמרים כאלה.

כאם, השניוּת הזו בולטת יותר. את הרי רוצה להגן על ילדיך מדברי הבל, אבל אולי גם זו טעות?

-מיכל

"עדיף שכל ההורים יחשבו לפני שהם עושים ילדים"

א. המצב העדיף הוא שכל ההורים יחשבו לפני שהם עושים ילדים, אצל הומואים ולסביות אין "פנצ'רים", ילדיהם הגיעו לעולם לאחר מחשבה רבה ולאחר שהוריהם וידאו שיוכלו לכלכל אותם.

באותה מידה יכולת לעשות טור בנושא של "האם למשפחות שחיות מתחת לקו העוני מותר להביא ילדים", שהרי מחקרים מראים שעוני לא מיטיב עם ילדים...

ב. אין צורך לחכות ל"ברבות הימים", משפחות חד-מיניות אינן דבר חדש, וכבר היום יש מספיק מחקרים מבוססים שמראים שאין שום בעיות מיוחדות לילדים שגדלים במשפחות חד-מיניות.

ג. ולכל המודאגים: ילדים של הומאים ולסביות בדרך כלל סטרייטים.

(בדיוק כמו שרוב מוחלט מההומואים והלסביות נולדו למשפחות רגילות...)

-מיה 

"בקיצור - מוות לחריגים"

קראתי וקראתי שוב ולא הצלחתי להבין למה הזוגיות החד-מינית היא הפרמטר המרכזי שבו בחרת להתמקד. מדוע כל עוד מדובר בזוגות הטרוסקסואליים לא חשוב ולא נבדק מצב כלכלי, אלימות, גיל, בריאות וכו'? אתה אומר למעשה שכל מי שחריג ואתה מפרט - אנשים עם מוגבלויות, ילדים לזוגות חד-מיניים, עדיף לו היה לו לא היה נולד. זו אמירה קשה וחשוכה.

נקודה נוספת - אתה מדבר כאילו הכל נגזר מראש. אם נולדת לשתי אמהות, לפלסטינאים או ללא רגל, נגזר גורלך להיות אדם אומלל ולא מאושר. לא כך אנשים חיים! בני אדם בוחרים לעצב את חייהם וגורלם בצורות שונות. לחלקנו נקודת פתיחה טובה יותר, לחלקנו פחות אבל בסופו של יום כל אדם אחראי לגורלו שלו ולאושרו שלו. אתה מטיל ספק בזכות של כל מי שנולד לסיטואציה חריגה לחפש את אושרו.

כפי שאני בטוחה שאתה יודע היטב, ישנם כל כך הרבה ילדים שנולדים למשפחות הטרוסקסואליות "נורמאליות" וסובלים מאלימות, התעללות מינית, חסכים רגשיים, כלכליים ואחרים - גבר ואשה החיים יחד זה לא נוסחה להצלחה ואושר של ילדים. מעניין שלא הזכרת בכלל משפחות חד-הוריות. למה מבנה משפחתי כזה אל מטריד אותך? הרי גם שם מולידים ילד לסיטואציה לא פשוטה - אולי גם ילדים כאלה לא צריכים להיוולד. ומה לגבי אימוץ?

אושר של ילדים הוא כמעט בלתי ניתן לניבוי, ובטח שלא על פי פרמטרים של סיווג. האם ילד עשיר יהיה בהכרח מאושר יותר מילד עני? יהודי מפלסטיני? לא מאומץ ממאומץ?

בסופו של דבר דעות כמו שלך הן שהופכות את החיים של ילדים חריגים באשר הם - בין אם הם נכים, ילדים לשתי אמהות, שני אבות, אם אחת או מאומצים - לקשים. אתה ושכמותך מסמנים אותם כחריגים ובעייתיים.

צריך הרבה יותר מזה בשביל לומר לאדם שעדיף היה לו לא היה נולד.

"גזענות לשמה"

כשלמדתי פסיכולוגיה באוניברסיטה - הסבירה לנו המרצה ד"ר דפנה יזרעאלי ז"ל איך נזהה גזענות. השיטה היא מאוד פשוטה - בכל מקום בו אינם בטוחים החליפו את הנושא המדובר ביהודים או בנשים. 

עכשיו לעניינינו:

הנה משפט מתוך הכתבה:

"היכולת של אמהות לסביות לאהוב את הילד אינה מוטלת בספק, אך היא לא השאלה העומדת על הפרק. שייהנו זו מזו ככל העולה על רוחן, אבל שלא יתייחסו אל הילד כאל עניין מובן מאליו. הן בחרו בלסביוּת. הילד אינו בוחר, לפי שעה. זו הבעיה הגדולה".

עכשיו לתרגיל בגזענות:

"היכולת של הורים יהודים לאהוב את הילד אינה מוטלת בספק, אך היא לא השאלה העומדת על הפרק. שייהנו זה מזו ככל העולה על רוחם, אבל שלא יתייחסו אל הילד כאל עניין מובן מאליו. הם בחרו ביהדות. הילד אינו בוחר, לפי שעה. זו הבעיה הגדולה".

נניח שהיינו קוראים מאמר כזה בעיתון מפורסם צרפתי, או בלגי, ובו הייתה מופיעה השורה כפי שתיקנתי אותה. מה היו התגובות?

נכון - ג ז ע נ ו ת !!!!

- דודי

"ואולי זה בכלל לא משנה מה יש לך בין הרגליים אלא מה שיש לך בלב?"

מעניין, בדיוק אתמול חשבתי לעצמי, שאולי הגיע הזמן לעשות מבחני הורות לזוגות שרוצים להביא ילדים לעולם.

חשבתי על זה אחרי ששמעתי על האב שגרם לבנו בן השלושה חודשים שבר בגולגולת אחרי שהטיח את ראשו בקיר (זה בגיל שלושה חודשים, בגיל צעיר יותר, כשהילד רק הגיע הביתה לראשונה מבית חולים, הוא התחשב בו והסתפק באגרופים ונשיכות). חשבתי על זה, פשוט כי יום קודם דווח בחדשות על אב אחר שהביא לאישפוזו של בנו התינוק.

אז אולי משפחה עם שתי אמהות היא דווקא מתכון לבטיחותו של התינוק?

ואולי זה בכלל לא משנה מה יש לך בין הרגליים אלא מה שיש לך בלב?

אני שמחה לומר שלפי תגובות הקוראים, תודה לאל, רוב האנשים במדינה מבינים שהיכולת לאהוב ולהעניק היא היכולת היחידה שחשובה להורה, וכל היתר זה כבר פרטים טכניים, שחינוך נכון, פתוח ונאור, יפתור.

בתור פילוסוף הייתי מצפה שתבין שהדרך שבה מגדלים ילד לחשוב ולהסתכל על העולם היא שתקבע את תפיסת עולמו, וילד שיגדל על ברכי ההבנה שאין הבדל בין זוגיות כזו או אחרת (כמו גם בין יהודים לערבים, דתיים לחילונייים, עניים לעשירים, בריאים לפיסחים ועוד ועוד) לא ירגיש חריג אפילו כאשר המשפחה שלו שונה מה"נורמה".

- ההגיון פינת השפיות

תגובות ראויות נוספות יתפרסמו כאן בהמשך