דייהטסו קופן - קשה להסיט מבט

זה מביך. עברו מספר ימים מאז נהגתי בדייהטסו קופן הדו-מושבית, והחיוך בקושי יורד לי מהפרצוף. תגידו אתם, איך אפשר שלא לאהוב את המכונית הזו ממבט ראשון. מושבי ספורט קטנים בריפוד עור אדום. גלגל הגה אדום-שחור של מומו, שני מושבים בלבד, עיצוב שמבקש ממך לגעת, צמיגים רחבים ונמוכים, צמד פתחי מפלט במרכז העכוז. היי, תראו, יש לה אפילו גיר ידני עם ראש בורר בכרום מבריק. מצד שני, קצת מוזר להתלהב ממכונית עם מנוע 1.3 ליטר ו-87 כוחות סוס...

אין מה לעשות. אין אפשרות להשאר אדיש למכונית המיניאטורית של דייהטסו, זו שהגיעה ארצה לכבוד תערוכת אוטומוטור, הצהירה על תג-מחיר עצום של 190 אלף שקל ומיד ברחה בחזרה. בעיקר אני לא נשאר אדיש מכיוון שקיבלתי הזדמנות נדירה לנהוג בה, ממש לפני שהיא נעלמת שוב. ואז אני מגלה כמה היא קטנטנה, זעירה.

קטנה קטנה, אבל עם כזה...

אני מודה. אני מבין כעת מה הביא כתבי רכב בבריטניה להתלהב מהמכונית הזו. עכשיו אני יכול להבין. חלק מהקסם בקופן קשור במידות והפרופורציות. 344 ס"מ אורך, בסיס גלגלים של 223 ס"מ. אלה מידות שאינן מוכרות לנו, ממש כמו ממד גובה של 124 ס"מ בלבד. היא כה קטנה, שפשוט בא לך להתייחס אליה כמו לצעצוע. וכאשר הגג מתקפל ומותיר אותה חסרת חלק עליון, קשה שלא לחייך למראה קווי המתאר שמשלבים נוסטלגיה עם עכשוויות. הזנב הארוך שמשתפל מטה והופך צר בקצה מזכיר ספידסטרים של פורשה משנות החמישים. ספוילר הזנב, צמד המפלטים במרכז ושתי קשתות ההתהפכות הבוהקות מאחורי המושב, מראים דמיון לאודי TT דווקא.

בהתאם, כל ניסיון להשתחל פנימה מזכיר עד כמה הקופן קטנה. 170 וקצת הס"מ שלי מעולם לא הרגישו כל-כך גבוהים. האמת, נראה שגבוהים באמת פשוט יתקשו לעבור את מחסום הסף - בעיקר כאשר הרכב סגור - ויאלצו פשוט לוותר על התענוג. תחושת הצעצוע ממשיכה בדוושות מצערת-בלם-מצמד בחצי מידה, בורר הילוכים ננסי שנוגע בברך ותאי מפות זעירים בדלת.

הקופן ממשיכה להפתיע, כי היא נראית טוב גם כאן. השילוב בין ריפוד עור נעים בגוון אדום כהה, סביבת נהג שחורה בשילוב מושבי רקארו נאים וגלגל הגה יפה של מומו, יוצרים אווירה מאד יעודית ומושכת. למרות שמדובר בסביבה פלסטית ופשוטה בסגנון היפני, התחושה איכותית ומזמינה. ומה תאמרו על סוללת מחוונים שקועים ופתחי אוורור עגולים?

עכשיו, אחרי שהתמקמתי במושב הקטן, כל שיש לעשות הוא לשחרר צמד תופסנים, ללחוץ על מתג מתחת לבלם היד ולהגדיל את מרחב המחיה של הקרקפת. הגג מתקפל חיש קל לתא המטען ומותיר שם מקום ל... כלום. ניחשתם נכון. שימושיות זה לא הצד החזק כאן.

רגע אחרי ההתנעה מזכירה הקופן כמה התגעגענו למכוניות כמוה, כאלה שמביאות רוח טהורה וחווית נהיגה הרבה יותר חזקה מהמקובל כיום. מאז ימי המיני המקורית לא הרגשתי כל-כך קרוב לאספלט, כה נמוך ומקושר למשטח עליו אני נוסע. המנוע קרוב לאוזן, וכל תזוזה בכף רגל ימין מקבלת ביטוי בצליל. עם 87 כ"ס, ברור שלא מדובר במכונית מהירה במיוחד. 180 קמ"ש וזינוק ל-100 ב-9.5 שניות לא מסעיר כיום אף אחד.

אבל זה לא הסיפור כאן. הקופן רבותי מרגישה מהירה כבר ב-50 קמ"ש. ב-80 התחושה היא כאילו אנחנו נוהגים במהירות של 200. אלוהים אדירים. זו יכולה להיות מכונית הספורט האידיאלית לשמירה על רשיון הנהיגה. שותף לאשליה הוא בורר הילוכים עם ראש כרום עגול ובוהק. המהלך קצר כצפוי, התנועה "קליקית", זה גיר שאתה רוצה לשחק בו ללא קשר להאצה או למהירות. תענוג.

היא גם מרגישה נמרצת למדי, למרות מנגנון הגג הקשיח (מאלומיניום) הכבד. וזה חבל במקום כלשהו. הגרסה היפנית, רק לידע כללי, שוקלת 830 ק"ג בלבד. בערך כמו גולף GTI של סוף שנות ה-70. המכונית בה אני נוהג מרגישה קלילה, אבל מוסיפה עוד 210 ק"ג עקב הגג הצורך לעמוד בתקינה האירופית. עכשיו היא כבר חוצה את קו הטון ב-40 ק"ג.

ובכל זאת, הקופן מגיבה במהירות הברק ובחדות מרשימה מאד להפניית הגה. מקווה שאף אחד ביפן לא יעלב לי, אבל התחושות כאן מאד אירופיות-איכותיות, פחות יפניות-בטוחות. סיבוב הבזק הוכיח כי זוויות הגלגול קטנות למדי, תגובות השלדה נכונות והאחיזה טובה - אם כי, שוב חובה להזכיר, מדובר במהירות לא גבוהה במיוחד ובאזור נהיגה קטן ומוגבל.

הזמן הקצר שבילינו עם הקופן, לבטח אינו מהווה תחליף למבחן אמיתי שיערך בעתיד. ואנחנו רוצים כזה. מבחן, זאת אומרת. אתם מבינים כבר שזה לא בגלל ביצועים יוצאי דופן או התנהגות ספורטיבית במיוחד. זה בגלל שהקופן מצליחה להחיות את אותה רוח בסיסית, פשוטה וטהורה שהייתה למיני המקורית, או אם תרצו למכוניות רודסטר זעירות כמו המידג'ט של MG.

הכי חשוב, היא מכונית שאי אפשר להיות אדיש אליה. קטנה, צפופה, רועשת, לא שימושית, למי אכפת. היא עושה הכל באופן כה קסום, שקשה בכלל לבוא בטענות. בעצם, אפשר. ראשית, היא לא תשווק כאן בינתיים. שנית, מחיר היעד שלה, אם כן הייתה משווקת, עומד על 190 אלף שקל.

נו באמת. המחיר הזה כל-כך מגוחך, עד כי טוב עושה היבואן שממתין לפתרון הגיוני יותר, ונמנע מלעשות מעצמו צחוק. בדלק מוטורס סירבו להביא הנה את הספורט-קא במחיר יעד נמוך בהרבה. לעומת זאת, אם היצרן יסכים להוריד את המחיר, ואזור יעד של 130-140 אלף יהיה הגיוני, אנחנו חושבים שיש לה מקום של כבוד. נו, עכשיו צריך רק לחכות.