אש גבורה או מדורת קנאות?
מהו הלקח ממרד בר-כוכבא? ולמה עוד מתרפקים כאן על המיתוס? רב ומהנדס על המשמעות של ל"ג בעומר
| שמואל אליהו |  | טוביה לירן | | | | |
מוקד העליה למירון הוא רבי שמעון בר-יוחאי. כל העולים מנסים להתחבר לאישיותו. אפשר דרך שירים ואפשר דרך ניגונים. אפשר דרך לימוד ואפשר דרך תפילה. אפשר להתחבר מהבית ואפשר להתחבר במירון. אבל צריך להבין איך אדם, שחי לפני 1,800 שנה, משפיע על הדור שלנו. התשובה טמונה דווקא במרחק השנים. רבי שמעון חי בתקופת חורבן הבית השני; תקופה בה הרומאים החריבו את היישוב היהודי בארץ ישראל, ניסו למחוק את שמה של ירושלים ולהפוך אותה ל"אילייה קפיטולינה". ניסו בכל כוחם למחוק את תרבותו של עם ישראל. שיא פעולותיהם היה שריפת המרכז הרוחני של ישראל - בית המקדש.
זו הייתה אחת מתקופות השפל של העם. הרומאים היו עם חזק ואנחנו - עם מפולג. הם השליטו את תרבותם האלילית בדורסנות, ועם ישראל ותרבותו כמעט אבדו מן העולם. טיטוס ואספסיאנוס לא הסתפקו בשריפת הכתלים של בית המקדש; הם רצו להחריב את תרבותו. את הבית, שבהיבנותו לא נשמע בתוכו כלי ברזל, כיוון שברזל מביא דם לעולם, ובית המקדש הוא המקום שבו אלוקים העניק חיים לאדם הראשון וממנו לעולם כולו. ומי שהחריב את הבית השלים מלאכתו במבצע הנדסי רב רושם. אחד מפלאי העולם העתיק. הם בנו קולוסיאום כדי ליצור "סדר יום עולמי חדש". מבנה ענק המכיל מאות אלפי מקומות ובו היו נרצחים, נטרפים ונשרפים בני-אדם חיים מדי יום. והכל לעיני מאות אלפי צופים משולהבים.
במקום "ונברכו בך כל משפחות האדמה", "ואהבת לרעך כמוך", "כי בצלם אלוקים עשה את האדם" - הם בנו את מלכות רומא הקדושה שלימים הייתה "הרייך הראשון" - החיה הצהובה הראשונה. היטלר רק המשיך אותם - לא לחינם קרא לממלכתו "הרייך השלישי". הזוהר משווה את התקופה ההיא למבול, "מבול" פרטי של ישראל ותרבותו. למזלו של עם ישראל, גם פה היה צדיק כמו נח שבנה "תיבה". צדיק שנכנס למערה ושמר את כל אוצרות החיים של עם ישראל. זרעים של חיים, שתילים רכים, כל מה שיכול להחזיר את עם ישראל ותרבותו לתחייה בעת שייפסק המבול - ברגע שתסתיים הגלות.
האיש הצדיק הזה היה רבי שמעון בר-יוחאי, שביחד עם רבי מאיר בעל הנס ורבי יהודה בר-אלעאי, בנו תיבה
ושמרו בה את כל מה שיכול להחזיר את עם ישראל לחיים. "צהר תעשה לתיבה" - זה ספר "הזוהר" שבו הכל מוצפן ושמור שמירה על שמירה, כדי שיוכל לשרוד את כל תקופת "המבול" בשלום. הראשונים שהחלו לפתוח את תיבת החיים הזו היו האר"י הקדוש ותלמידיו. אלו שהחלו את ההתיישבות היהודית בארץ ישראל. ככל שאנחנו משתחררים יותר ויותר מהגלות, מחיים תחת שלטון עמים אחרים - כך אנחנו מורשים לפתוח עוד ועוד מגירות בתיבת הפלאים הזו. התיבה שמכילה כל-כך הרבה אוצרות חיים.
התיבה הזאת ממוענת במיוחד אל הדור שלנו. לכן, אין זה פלא שכל-כך הרבה אנשים בדורנו מרגישים כלפי רבי שמעון וחבריו אהבה כל-כך גדולה. הוא חשב עלינו לפני כל-כך הרבה שנים. הוא סיכן את חייו למעננו. הוא שמר בשבילנו את אוצרות החיים של כולנו. איך לא נבוא לשמוח ביום ההילולה שלו?
שמואל אליהו, רבה הראשי של צפת
המרד ברומאים מוצג כמאבק של היהודים למען עצמאותם הדתית והלאומית; סיפור גבורה במיתולוגיה היהודית. אלא שהמציאות ההיסטורית היא שאותו מרד הביא להפסקת הקיום היהודי בארץ ישראל, ולפגיעה קשה וכמעט מוחלטת בעצם קיומו של העם היהודי עלי אדמות. לפיכך, ייתכן שמרד זה מקורו בגבורה, אך תוצאותיו מטילות בספק את עצם התבונה בפעולה זו, שהייתה למעשה פעולת התאבדות של הפלג הקנאי בקרב העם היהודי.
פן נוסף של החג במתכונתו הנוכחית הוא המדורות וכל מה שכרוך בהן. מדי שנה יוצאים המוני צעירים, פושטים על אתרי הבנייה, מחסנים ועצי החורש, בוזזים ומשמידים רכוש רב לצורך קיום המצווה "ושמחת בחגיך". מדי שנה אנו עוסקים ביום שאחרי בבקרת נזקים, בטיפול בשריפות שכילו כמה מהחורשות המעטות בארצנו ובפצועי ליל המדורות. ל"ג בעומר נעשה יותר ויותר חג הוונדליזם, מאשר חג של שמחה וגאווה על גבורת אבותינו.
בראשית תקופת תקומת העם היהודי בארצו, לאחר דורות רבים של פגיעה, דיכוי ואף השמד, היה צורך חשוב מאוד לחזק את הביטחון העצמי של בני עמנו ואת האמונה שאנו יכולים להיות חזקים ולגבור על שונאינו. למטרה זו הודגשו מיתוסים של גבורה מהעבר הרחוק והקרוב. מיתוסי הגבורה מהעבר הרחוק כללו ניצחונות בקרבות נגד היוונים והרומאים, שהסתיימו תמיד בהפסד המערכה כולה. מהעבר הקרוב יותר מזכירים את גבורת מגיני תל-חי, גבורתה של חנה סנש ועוד. מאז קום המדינה ועד ימינו היו מערכות רבות, והתברכנו בהצלחות צבאיות רבות ובמעשי גבורה.
אין עוד צורך לבסס את ערכינו על סיפורי גבורה מפוקפקים מהעבר הרחוק; ניתן להתבסס אפילו על הגיבורים החיים איתנו כיום, המספרים על מעשיהם בטלוויזיה. ודאי שגם אין צורך לעודד ונדליזם לצורך חיזוק המיתוסים הללו. האם לא הגיע הזמן לעדכן את סולם הערכים החינוכיים שעל פיהם אנו מגדלים את ילדינו? האם אין צורך לשים יותר דגש על ערכים של סובלנות, אהבת האדם, עזרה הדדית ורגישות לזולת, ולעסוק פחות בערך הגבורה היהודית והערצת הקנאות? האם לא הגיע הזמן לשקול מחדש את המסרים החינוכיים של אירועי ל"ג בעומר, ואולי לעדכן אותם?
טוביה לירן, מהנדס, תושב קריית טבעון
לפנייה לכתב/ת 
