הכישלון המוסרי של האפיפיור הגרמני
אולי אלוהים שתק, בנדיקטוס, אבל הגרמנים הם שרצחו, והכנסייה במקרה השכיח שיתפה פעולה
האפיפיור בנדיקטוס ה-16 כשל כשלון היסטורי, אנושי ומוסרי בביקורו באושוויץ.
הוא הגיע לשם במכונית גרמנית שחורה משוריינת, נשא דרשה מקוממת ומלאת מילים חלקלקות כמו "פיוס" ו"הבנה", התפלל לישו, לא ביקש סליחה ומחילה על פשעי עמו, אחר-כך נכנס למכונית גרמנית שחורה משוריינת ונעלם בדרכו חזרה לרומא. זה היה ביקור מיותר, מאכזב ומכעיס. האפיפיור הגרמני לא עשה באושוויץ את הדבר הפשוט ביותר שהתבקש: הוא לא כרע ברך ליד אחד מאבני המשרפות ההורסות, לא נשא עיניו השמיימה - ושמי תכלת היו באושוויץ אחר הצהריים - ולא ביקש סליחה על שואת ששת מיליוני היהודים, לא בשמה של גרמניה ואף לא בשמה של הכנסייה הקתולית הגרמנית.
לנו, היהודים, וגם להם, הפולנים, שהעם הגרמני הטוב נפל בעצם קורבן להשתלטותה של הכנופיה הנאצית? זהו מסר שגוי היסטורית ופסול מוסרית. ואף דבריו על העם היהודי נשאו בתוכם מסרים בעייתיים ביותר. האמנם, כדברי האפיפיור, רצה היטלר להשמיד את היהודים כדי לעקור מן השורש את בסיס האמונה הנוצרית? ספק אם יש לכך הוכחה. האפיפיור שאל, בדרמטיות: היכן היה האלוהים במקום הנורא הזה? ובכך חמק מהשאלה החשובה באמת: היכן היו בני האדם במקום הזה? כיצד בני האומה הגרמנית יכולים היו לחולל אימה כזו לבני האומה היהודית ולבני האומות האחרות? האלוהים שתק, אך הגרמנים הם שרצחו.
בנדיקטוס ה-16 אמנם חזר ואמר פעמים רבות בדרשתו ש"לא יכול היה שלא לבוא לאושוויץ", אך לאיזו מטרה בדיוק? האם כדי לספר
זירת פיוס
ואלוהים ראה ושתק?
דוד לאו, אריאנה מלמד
איפה היה האל כשישה מיליון יהודים נרצחו? איפה היה האדם? ואיזו נחמה יש, אם בכלל, פה בארץ חמדת אבות? רב ועיתונאית, שניהם דור שני לשואה, מתקשים למצוא תשובות
לא שאנחנו, היהודים, בני שארית הפליטה, עדיין זקוקים לבקשת הסליחה מהגרמנים. כבר ב-1953 השמיע אותה, את בקשת הסליחה והמחילה, קנצלר "גרמניה החדשה" אדנהאור באוזני ראש הממשלה בן-גוריון. המוטיב של בקשת הסליחה חזר בנאומים רבים של אישים גרמנים ובהחלטות של מוסדות המדינה הגרמניים. מבחינתנו, באנו על סיפוקנו. לבקשת הסליחה של האפיפיור הגרמני על אדמת אושוויץ, הרוויה באפרם של מליון יהודים נרצחים, הייתה צריכה להיות מטרה אחרת: להזהיר מפני אנטישמיות מתחדשת ולכפר על חטאיה של הכניסה הקתולית הגרמנית, שבמקרה הטוב שתקה מול הנאציזם, ובמקרה השכיח - שיתפה איתו פעולה. לא במקרה אמרו כשני שלישים מהגרמנים, בסקר דעת קהל שנערך שלשום, כי הם מצפים שהאפיפיור "שלהם" אכן יבקש באושוויץ סליחה על השואה. הם הבינו את חשיבותה של סליחה כזו טוב ממנו, הכס הקדוש.
ולא רק סליחה על השואה לא ביקש בנדיקטוס באושוויץ. כל מהלך ביקורו שם הותיר עלי רושם רע ביותר. האפיפיור הקפיד על איזה איזון מיותר ושקרי בין קורבנות בני דתות שונות ואומות שונות. הקומוניסטים, כשרצו להפחית מלאכותית את חלקם של היהודים בין נרצחי אושוויץ, הפיצו בדותה של ארבעה מיליון הרוגים במחנה; האפיפיור אמנם לא חזר על השקר הזה, אך הקפיד להדגיש שוב ושוב את רב-לאומיותם של הקורבנות. לשונית, זה נכון. עובדתית, זה שקר: לא היה דין היהודים באושוויץ כדין העמים האחרים, ומי כמו האפיפיור הגרמני צריך לדעת זאת. והוא יודע זאת. אבל הוא רצה להיות - דווקא שם, באושוויץ - תקין פוליטית.
בדרשתו הזכיר בנדיקטוס ה-16 ביקור אחר: את מסעו ההיסטורי של קודמו, האפיפיור הפולני יוחנן פאולוס השני, לאושוויץ ב-1979. אבל איזה הבדל עמוק קיים בין שני הביקורים! האפיפיור ווייטילה הפולני בא לשטחי המחנה באושוויץ ובבירקנאו, שסבל מעיוותי הזיכרון הקומוניסטי, כ"עולה רגל במלוא הענווה", כפי שאמר. הוא נשא תפילות בליבו, הרים קול למען "האח הבכור ישראל" ופתח מסע פיוס היסטורי בין הכנסייה הנוצרית ליהדות - מסע ששיאו בביקורו בישראל באביב 2000.
נכון, הזמנים השתנו. נכון, האפיפיור רצינגר, הוא בנדיקטוס ה-16, לא בא לאושוויץ להשתתף במצעד החיים היהודי-ישראלי ואינו רב ראשי לישראל. הוא ראש כנסייה קתולית וישו הוא אלוהיו. אבל דווקא בשל רוממותו זו הוא גם מורה דרך רוחני למיליארד קתולים ברחבי העולם. ומה הורה להם באמצעות הביקור באושוויץ? הוא שכח את האנטישמיות, שכח את שנאת היהודים, שכח את חטאי כנסייתו ועמו, והסתפק בגינוי גילויי שנאה באשר היא. כך פטר את עצמו מבעיות השעה, כנראה.
עוד בבלוג של סבר פלוצקר: סוף-סוף סל רווחה
פורסם לראשונה 28/05/2006 23:08
לפנייה לכתב/ת 
לא כרע ברך, לא ביקש סליחה: האפיפיור באושוויץ
צילום: איי אף פי
מומלצים
