לך תצוד לך משהו לאכול, עזוב אותי בשקט
אולי פעם היינו מלקטות, כנועות ונשענות, אבל, לעזאזל, אנחנו כבר לא. ובכל זאת, גם היום, אחרי תואר ראשון, ניסיון תעסוקתי, משרה ופרנסה מכובדת, אני חוזרת הביתה מאוחר, עוצרת לעשות קניות, מסדרת את הבית, וכשאני מתיישבת לנוח לכמה דקות, בן זוגי שואל אותי "מה יש לאכול?"
רבות נכתב על ההבדלים שבינו לבינה, על איש המערות הצייד לעומת האשה המלקטת, על מאדים ונוגה, על צפייה במונדיאל לעומת בילוי בסופרפארם ועוד. אז היום כבר ברור לכולנו, שגברים ונשים זה לא אותו דבר. אינני אשת אקדמיה החוקרת את תחום ההבדלים בין המינים, אלא בסך הכל בחורה בת 30 ומשהו, שלא מבינה למה כשאני מבקשת מבן זוגי לערוך קניות הוא מכנה אותי פמיניסטית, וכשאני מבקשת ממנו לחלוק עימי את מטלות משק הבית הוא מכנה אותי פמיניסטית רדיקלית.
מרעב עד שהוא קם להכין משהו, התעלמתי מכל הבגדים שהיו פזורים בבית, מכדורי אבק שהצטברו ועוד. קצת קשה לי להיזכר בזה, אבל זה עבד - הוא שטף כלים, הפעיל מכונה, אפילו ירד לעשות קניות, מעיר לי על רשלנות בניהול משק הבית. אך לדאבוני, לא היתה זו מגמה, אלא קוריוז, ואני בסופו של דבר נשברתי.
אז אולי פעם היינו מלקטות, כנועות ונשענות, אבל, לעזאזל, אנחנו כבר לא. ובכל זאת, גם היום, אחרי תואר ראשון, ניסיון תעסוקתי, משרה ופרנסה מכובדת, אני חוזרת הביתה בשעה מאוחרת, עוצרת לעשות קניות, מסדרת את הבית, וכשאני מתיישבת לנוח לכמה דקות, בן זוגי שואל אותי "מה יש לאכול?" - אז לך תצוד לך משהו לאכול, לעזאזל, ותעזוב אותי בשקט.
הגברים נשארו ציידים, ואילו אנחנו נעשינו ציידות-לקטות
לדעתי משהו פה לא הוגן, אני מרגישה שקצת נדפקתי, נראה לי שהגברים נשארו ציידים, ואילו אנחנו נעשינו ציידות-לקטות, וכמו שזה נראה זה רק הולך ומידרדר. כך זה נראה בעיניי:
שלב א': אנחנו לומדות כדי לממש את עצמנו, להיות עצמאיות ולדאוג לעתידנו הכלכלי, שהרי היום לכולם כבר ברור שכדי לחיות בכבוד עדיף שיהיו שני מפרנסים בבית. מה שמביא אותנו לתחילת שנות ה-30 לחיינו עם הרבה כבוד ועצמאות - אבל עם שעון ביולוגי-פסיכולוגי-סוציולוגי ענק שמתקתק לנו עמוק בתוך האוזן, ובבהלה מרובה, שבאה לידי ביטוי בצורה מעודנת כמו "אני מתחילה להיות בשלה לקשר" או מעודנת פחות: "שמישהו כבר ימצא לי חתן, לעזאזל".
שלב ב': נניח שמצאת לך בן זוג. תחילת קשר, אהבה באוויר, מין מטורף, כיף, חיבוקים ונשיקות, צחוקים ושיגועים ומרגישים גדולים מהחיים. במקרים רבים, עם רמיזות קלות, ההצעה המיוחלת לא תאחר להגיע, והנה אתם מתכננים את החתונה, המנוחה והנחלה הגיעה... או שלא.
הוא רץ לכיוון המחשב, חוטף בדרך את השלט-רחוק
שלב ג': שבע בערב, חזרתם הביתה. בן הזוג אץ לכיוון המחשב, חוטף בדרכו את השלט-רחוק. בינתיים את אוספת כוסות, צלחות, בגדים מלוכלכים ושרידים אחרים שחיכו לך במסירות. בן הזוג מתחיל לצפות בחדשות, בכל זאת מישהו צריך להיות מעודכן כאן. את בינתיים שוטפת כלים, משקה את העציצים, מקפלת בגדים, שמה נייר בשירותים. בן הזוג מתחיל לרמוז על סימני רעב שנעורו בו. את מתחילה להכין ארוחת ערב, מטגנת, שוטפת, מקלפת, תוך כדי את מבקשת שיערוך שולחן (אנחנו פשוט לא מוותרות, הא?) אבל הוא בדיוק באמצע התוכנית וכולנו יודעות שעד שזה יסתיים האוכל כבר יתקרר. וזה עוד לפני שפרצו הילדים.
אז ככה, מכיוון שאני לא אחת שמוותרת בקלות, החלטתי שהשינוי מתחיל בי. להלן כמה צעדים שנקטתי:
1. הסברה: בן זוגי אדם הגיוני, הסברתי לו שחשוב לי שהוא ייקח חלק במטלות, לא מתוך עקרון פמיניסטי-שוויוניסטי או מה שלא יהיה, פשוט כדי שיהיה לי יותר נוח. את השלב הזה עברתי בהצלחה. הבעיה היתה בשלב ההפנמה והביצוע לאורך זמן.
2. מלחמה: החלטתי שאני לא עושה שום דבר עד שהוא יישבר וייאלץ לעשות בעצמו. לא עשיתי כביסות (רק לפעמים, במצבי חרום וכשהוא לא ראה, כיבסתי ביד כמה בגדים), לא ערכתי קניות, התעלמתי מהכלים בכיור, היו לילות שגוועתי
מאדים-נוגה:
כבר בלילה הראשון, לתפוס צד במיטה
זיו ארליך
בנסיעה הראשונה במכונית לתת לה לשמוע דיסק שהיא ממש חייבת לשמוע. מיד כשמגיע השרב הראשון שלכם יחד, להדליק מזגן במלוא העוצמה. פסיכולוגים אומרים שאישיותו של אדם נקבעת במידה רבה על פי סביבתו בשנת חייו הראשונה, אז גם המעשים הראשונים בזוגיות הופכים לעובדות בשטח. למשל, אני לא חושב שאשתי יודעת בכלל איפה חדר הזבל
3. מין: זה היה הקלף האחרון שלי, והייתי בטוחה שאיתו אנצח. שילבתי את שיטת ההתניה עם קיום יחסי מין. העיקרון פשוט: לא עוזר = אין מין, עוזר קצת = מין סולידי, עוזר הרבה = הפנתרה מתעוררת לחיים. חשבתי שזו נוסחה מנצחת, אבל הבנאדם פשוט לא הצליח לקשר בין עזרה בבית למין. ואנוכי, שאחרי הכל מחבבת מין בעצמי, נשברתי כעבור שבוע.
טוקבק כדורבנות:
הוא לא עושה כלום בבית? אל תהיי איתו / פיקסל
הדבר היחיד שיכול לעזור למין הנשי הוא להיות החלטי בדרישותיו מהמין הגברי. מצאת לך גבר שלא עושה כלום בבית? אל תהיי איתו. נכון, בערך 100 גברים יזרקו אותך בתהליך, אבל בטוח תוכלי למצוא אחד שאיתו לא תצטרכי לחזור כל יום הביתה ולהרגיש הרגשה מוזרה שאפילו שאת שותה כוס קפה אחת ביום בבית, הכיור מלא בכוסות עד אפס מקום, ומשום מה זה תפקידך לנקות. עד אז, עד שלא תחליטו במודע לבחור באופציה הזו, אין לכן כל סיבה להלין על מצבכן הנוכחי. ועוד דבר, גם אם תבחרי בדרך הזו, אני מקווה שלא תביטי בעין עקומה על אלו שלא בחרו כמוך.
אני חייבת להודות, בינינו, שאילו הייתי גבר, אין סיכוי שבעולם שהייתי רוצה, או מסכימה, לשנות או לערער אפילו במעט את הסטטוס-קוו הזה. אז כן, אני דווקא כן מבינה אתכם.
ולסיום, לבן זוגי היקר - רציתי לומר שאני אוהבת אותך ומעריכה מאוד כל עזרה מצידך, ומקווה שהנין של הנין של הנין שלנו יכתוב מכתב דומה לבת זוגו.
לפנייה לכתב/ת 
אם אני מבקשת ממנו לרחוץ כלים אז אני פמיניסטית?
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים
