מאחורי האנונימיות, הדעות הקדומות משגשגות
רק 43 אחוז מהגולשים שנפגשים אונליין גם נפגשים פיזית. יחסים המוגבלים לרשת הם בין אישיות לאישיות נטו, תוך נטרול הסממנים החיצוניים והנורמטיביים. לכאורה זהו בסיס מצוין לשינוי עמדות, בפעם הראשונה יש לנו אפשרות להיפגש מבלי להתרשם מהחיצוניות - ואנחנו מחמיצים את ההזדמנות
כך, לדוגמה, בעוד שכמעט שני שלישים מהגברים טוענים שהם לא נועצים מבטים בנשים אחרות כשהם בחברת נשותיהם, כשיעור זה של הנשים טוענות שהגברים שלהן דווקא ועוד איך נועצים מבטים בנשים אחרות כשהם נמצאים בחברתן. ובעוד ש-70 אחוז מהגברים מכריזים שהם אומרים את האמת לגבי שורה ארוכה של נתונים אישיים כמו גיל, משקל וצביעת שיער, 80 אחוז מהנשים מאמינות שהגברים כן משקרים. ובעוד יותר ממחצית הנשים (53 אחוז) בטוחות שהגברים מעדיפים לצאת לבילוי עם חברים על פני ערב רומנטי, 73 אחוז מהגברים טוענים שהם דווקא מעדיפים ערב רומנטי.
העובדה המשמעותית, לדעתי, היא ההשפעה של דעות קדומות. העובדות, מתברר, לא תמיד חשובות - אנחנו עדיין חושבים עם ראש סגור. כך, למשל, על פי נתונים של סקר חדש שמפרסם החודש בעל הטור ג'ון טירני בניו יורק טיימס, רוב הגברים הצעירים בארצות הברית מוכנים להינשא לאשה שהשכלתה פחותה משלהם, בעוד שרוב הנשים אינן מוכנות להינשא לגבר שהשכלתו נמוכה משלהן.
ביקשתי לבדוק את הראש הסגור הזה לאור ממצאים של סקר חדש בבריטניה. על פי הסקר שנערך בידי "בריטיש הארט פאונדשיין", האנגלים הוציאו בשנה שעברה 1.2 מיליארד ליש"ט על פגישות ראשונות, בממוצע 70 ליש"ט לדייט. לא רע, אבל מי משלם? 40 אחוז מהנשים שנשאלו הביעו נכונות לחלוק בתשלום, בעוד ש-42 אחוז מהנשאלות ציפו שהגברים ישלמו הכל. בפועל, הגברים שילמו בממוצע 85 ליש"ט, בהשוואה לנשים, ששילמו בממוצע רק 52 ליש"ט. האם יש כאן רמז לשינוי?
אילו תכונות של בנות או בני הזוג יכולות להרוס את הדייט הראשון? חוסר היגיינה אישית (ציפורניים לא נקיות ושיער שמנוני) משפיע לרעה על יותר משני שלישים (77 אחוז) מהבריטים, גברים ונשים גם יחד, כמו גם עישון, שמשפיע לרעה על קרוב למחצית (47 אחוז), ושתיית יתר של אלכוהול שמשפיעה על שליש מהם. בשאר הנתונים מתגלים הבדלים בין המינים.
נשים נרתעות יותר ממנהגים ופחות מהופעה חיצונית
חמישית מהגברים נמשכים אל פנים יפות, כמעט שליש מהם (30 אחוז) נרתעים ממשקל עודף ו-25 אחוז נרתעים מאיפור כבד. נשים, לעומת זאת, נרתעות יותר ממנהגים, ופחות מהופעה חיצונית. רובן נרתעות, למשל, מדיבורים שחוזרים על עצמם ומחיטוט בשיניים ליד השולחן. בנוסף, 22 אחוז מהן מגדירות את הדייט ככישלון אם הגבר סופר את הכסף שלו בנוכחותן, ו-17 אחוז לא רוצות להמשיך ולהיפגש עם גבר שאיחר לפגישה או השתכר במהלכה.
האם ניתן להסביר את ההבדלים האלה בביולוגיה השונה של נשים וגברים? לא בטוח. בעצם, מה הקשר? יש כאן יותר דעות קדומות מאשר משהו אחר. אבל ייתכן שמסתמן שינוי בזכות הדייטים מקוונים. ככל הידוע, על פי סקרים שונים, לפחות עשירית ממחפשי הדייטים מעדיפים להקדים דייט מקוון לדייט פיזי, והצפי הוא ששיעורם יגדל משמעותית.
סקר חדש שנערך לאחרונה בארצות הברית בידי פרויקט "פיו", העורך מחקרים שונים לגבי החיים האמריקאים והאינטרנט, מביא את הממצאים הבאים: 11 אחוז מסך כל הגולשים האמריקאים ו-37 אחוז מבין הרווקים האמריקאים מחפשים לעצמם דייטים מקוונים. 17 אחוז מהם פיתחו יחסים מתמשכים, שחלקם הסתיימו בחתונה.
הפרט המעניין בסקר הזה, שחוזר על עצמו בהרבה סקרים ומחקרים, הוא שרק 43 אחוז מהגולשים שנפגשים אונליין עושים את הצעד הבא ונפגשים פנים אל פנים. העובדה הזו משמעותית ביותר: דייט אונליין שאינו עובר לדייט פיזי יוצר מפגשים בין אישיות לאישיות, תוך נטרול הסממנים החיצוניים והנורמטיביים. זהו בסיס מצוין לשינוי דעות ועמדות. בפעם הראשונה שהחיים מזמנים לנו אפשרות לפגוש זה את זה מבלי להתרשם מהסממנים שעד כה יצרו לנו דעות קדומות.
אבל בפועל, המצב שונה: רוב משמעותי של מפגשי אונליין תורם דווקא להנצחתן של דרכי הביטוי הגבריות. במקום לשחרר את הנשים והגברים מדעות קדומות, מפגשי האונליין שחררו את הרסן מהשיח הבוטה, המנצל והמשפיל. כך עולה ממחקרים שונים. הארכיטקטורה של האנונימיות בינתיים אינה משמשת מנוף לשינוי, אלא דווקא מעמיקה עוד יותר את הדעות קדומות.
אבינועם בן זאב הוא פילוסוף, סופר ומרצה. בין השאר, מתמחה בנושא דעות קדומות.
