יש חתונה אחרת?
לא מעט זוגות מבקשים לתת פומבי לאהבתם בדרך חדשה ולא מסורתית. האם הם מתנתקים מהעבר? ומה יקרה לילדיהם בעתיד? מפגש דעות בין שחקנית לרב
אסתי זקהיים | דוד סתיו |
כל פעם שהצצתי בווידיאו של חתונתי נחמץ ליבי, כשראיתי את עצמי מתחת לחופה מגלגלת את עיניי ומחכה לרגע שהטקס יגמר, ואוכל לשמוח עם חבריי ומשפחתי על רחבת הריקודים. הטקס שחלמתי נגנז באחד מקפלי המוח, ומשם נותר מיותם.
וכך עברו השנים. בינתיים, התקרבתי לעולמו של בן זוגי, קראתי המון ספרים על יהדות, תורה, פרשות שבוע, פרשנויות, אספתי לי אתרים שעניינם יהדות מתקדמת, חשיבה ופילוסופיה יהודית, ובניתי לי עוד עולם מקביל, לעולמי הרוחני ולארון הספרים החילוני שלי. נדהמתי לגלות בהדרגה את הבורות ההדדית: דקויות של תסריטים שכתבו דתיים לא הובנו עד תום על-ידי הקוראים המלומדים החילונים, ולהיפך. הרבה פעמים מצאתי את עצמי מצחקקת כשמסביבי שתיקה, ופתאום הבנתי את גודל התהום שנפערה בין יושבי הארץ הדתיים לבין שאינם.
האסימון נפל כאשר זוג חברים ביקשו שאערוך טקס חתונתם. הבנתי שכך אוכל לעשות מעשה: מצד אחד לערוך טקס אישי מרגש, שנשען על ארון הספרים החילוני, ומצד שני לערוך חיבור קטן למסורת ולשאוב חומרים מארון הספרים היהודי.
הטקסים שאני עושה מרגשים אותי מאוד, חשובים לי ויקרים לליבי. תחילה אני נפגשת עם כל זוג, נקשרת, מכירה את עולמם, מנסה
לדלות פרטים על חייהם ולפי תבניתם ודמותם תופרת טקס שיהיה מרגש, אישי ונשען על המסורת היהודית; כן החלפת טבעות, כן שבע ברכות, כן כתובה ולעתים גם שבירת כוס. אולם לכל אחד מן הטקסים מוסיפה את המשמעות האישית הנלוות. למשל, חורבן הבית שמסומל בשבירת הכוס הופך לאות ולסימן לחורבן הבית הפרטי; הכתובה אינה כתב קניין ארמי, אלא סוג של שבועה ונדר וברית בין בני הזוג. ועל הטבעת מקדשת כמובן גם הכלה.
לטקסים לצערי אין תוקף חוקי. אולם לשמחתי, יש להם תוקף רגשי, בעצם עריכת הטקס כבל עם ועדה, והפיכת הזוגיות לפומבית. המעמד שבו בני הזוג נודרים נדרים וקושרים את חייהם זו בזה בפני משפחתם וחבריהם הוא מחייב, ונוצר משנה תוקף לזוגיות של חתונה לא רשמית, שממסדת והופכת את החברות לרשמית.
לזוגות רבים מתאפשר לעשות את מה שהם רוצים לעשות: להיות במסגרת זוגית מחייבת, הנתפסת על-ידם כשותפות בין שני אנשים. הם רוצים להרגיש נשואים, לחוות את עצמם כבעל ואישה (או בעל ובעל, או אישה ואישה) ולא רוצים לקשור את חייהם בממסד הדתי וברבנות המייצגת אותו. התמזל מזלי ליטול חלק באחד מהימים החשובים בחייו של זוג, ולתרום מעט מכישוריי והרבה מאהבתי על מנת להפוך את היום שלהם למיוחד, מרגש ומחייב.
אני מתקוממת כאשר אומרים שהטקס הוא "מעשה לייצנות", כפי שהתריס כלפיי רב באחת התוכניות. לטקס באשר הוא טקס יש איכות חגיגית, הכרזתית ומייחדת בין קודש לחול. הזוגות שחיתנתי רצו לקשור את גורלם זה בזו, ולא לקשור את חייהם עם הממסד הדתי ועם הרבנות. בלי הטקסים שאני ושכמותי עורכים, היו זוגות רבים פשוט מוותרים לחלוטין על הטקס, ובעיניי - זה חבל.
אסתי זקהיים, שחקנית ועורכת טקסי נישואים אלטרנטיביים
האם אלו מניעים אמיתיים וענייניים, או שמא סתם מרדנות שמקורה בצורך להתנגד לחוק מעצם היותו כזה? כשם שלא ננהג ברכב ברשלנות רק משום שחוקי התנועה הם חלק ממערכת החקיקה בישראל, כך בעולם הנישואים - יש לגשת בזהירות ובאחריות לבחינת הנושא, ללא משקעים ודעות קדומות. בעניין זה יש לומר "כן" לחתונה הדתית גם בגלל העתיד, אך לא פחות מכך - בשביל ההווה ובשביל מה שכבר היה.
בגלל העתיד - מכיוון שזו הדרך היחידה בה ניתן כיום להבטיח שילדיכם יוכלו בבוא העת להתחתן עם יהודים אחרים מכל רחבי העולם היהודי. קל מאוד להתפתות לשפת חלקלקות המדברת על "פתרונות אחרים" ועל "מסלולים עוקפים". אולם כל מי שעוסק מעט בענייני רישום נישואים, יודע כי בירור יהדותם של מיועדים לנישואים במדינת ישראל רק הולכת ונעשית קשה משנה לשנה. הדבר הבסיסי, המתבקש והבטוח במציאות שכאת הוא קודם כל רישום לנישואים ברבנות מוכרת, ומי שחושב אחרת ראוי שישאל את עצמו, האם רגשות הזעם והתסכול שהוא חש שוות את התסבוכת ודרך החתחתים שילדיו ייאלצו לעבור בעתיד רק בגל עקשנותו.
חתונה דתית חושבה גם בגלל העבר. אדם המכבד את עצמו ואת השורשים שמהם זהותו האישית יונקת, אינו זורק את העבר של עמו לפח האשפה של ההיסטוריה. זה נכון שלא כל אחד יכול לאהוב, להזדהות או להתחבר עם מסורת אבות, אך מאידך, אין הרבה טקסים בהם האדם יכול לחוש עצמו חולייה בשרשרת הממשיכה היסטוריה מפוארת בת אלפי שנים. האם אנו חפצים לחיות בעולם נטול שורשים ונטול השראה? האם לא ראוי טקס הנישואים, בו אנו כורתים ברית אמת להקמת משפחה, לאיזושהי אמירה מעבר לביטוי עכשווי קליל? האם באמת אין אנו חפצים להרגיש סוג של שייכות לדורות העבר שהלכו באותה דרך?
חתונה דתית יכולה להיות רלוונטית ומחוברת גם להווה. מעטים מחליטים או מנסים להיכנס לעומק משמעות הטקס הדתי. אלו שמחליטים לעשות כן מופתעים לגלות כי רבות ממחשבותיהם ואמונותיהם האישיות והאנושיות מבוטאות בחלקים שונים של הטקס המסורתי. הטקס שנותן מקום רחב למחשבה מאפשר לבני הזוג לגלות את אשר נפשם צמאה לו בצורה הישירה והפשוטה ביותר. האחריות והמחויבות מתגלמות בכתובה ומצטרפות לאהבה. לכל אלה מתווספת השייכות לאומה היהודית, שבאה לידי ביטוי בשבע הברכות שלאחר החופה. במקום תלישות וניכור, מציע הטקס הדתי לזוגות הנישאים את גולת הכותרת של עולם הקדושה שבזוגיות, וזאת בנוסף למימדי החול הטבועים בנו שמוזכרים בטקס הקידושין.
יוצא מכך, שאין יותר במה להתבייש. מי שבוחר בחתונה דתית בוחר לתת ביטוי לזהות היהודית שלו. הוא בוחר בשייכות לעבר, להווה ולעתיד היהודי של כולנו.
הרב דוד סתיו, חבר הנהלת ארגון רבני צהר וראש ישיבת ההסדר בפתח-תקוה