אבא היה גאה בה
טורי ספלינג אמנם רוכבת על נוסחה מוכרת של סדרות הסמי-מציאות בה מככבים הוליוודים שפג זמנם, אבל לפחות היא עושה את זה לא רע. מירב קריסטל צפתה ובואו נגיד שאם במהלך הקיץ היא תיפול במקרה על "עכשיו טורי", כנראה שהיא לא תזפזפ
תחת המלה "פרוטקציה" במילון ההוליוודי מופיעה כנראה תמונתה של טורי ספלינג. בתו של מפיק העל ארון ספלינג, שהלך לעולמו זה מכבר, לא עשתה שום דבר חשוב מאז תפקידה המכונן כדונה מרטין ב"בוורלי הילס 90210". היה זה תפקיד בלתי נשכח, שנפסל מלהשתתף בתחרות על התואר "התפקיד המיותר ביותר בסדרת טלוויזיה אמריקאית", רק מפני שזכה כבר במקום הראשון בתחרות "התפקיד המיותר ביותר שנוצר אי פעם עלי אדמות".
עשור שלם עבר מאז. כצעד עצמאי וחכם ראשון ספלינג החליטה לרכוב על גל הסדרות שהכוכב מופיע בהן בתור עצמו, כשהמקיפים אותו הם שחקנים המגלמים דמויות מחייו. את הגל, המשחק על גבול מתעתע בין מציאות לפיקציה, ייסד לארי דייויד ב"תרגיע" על חורבות ה"לארי סאנדרס שואו". בשלב מסוים, בהגיעו לחופי מאליבו, הגל איבד את חריפותו המקורית והפך לפכפוך ג'קוזי בו משתעשעות מיטב שחקניות אמריקה שירדו מגדולתן. קירסטי אלי, ליסה קודרו ואחרות- כולן היו שם ונכשלו.
טורי ספלינג מקבלת בינתיים ציון "עובר". בסדרה החדשה שלה היא משחקת את עצמה, שחקנית שרוצה לעשות סרטים של סודרברג אבל מקבלת תפקידונים
פרידה
הרבה יותר מאבא של דונה
סמדר שילוני
ארון ספלינג והבת הבתולה שלו, שבקושי גמרה תיכון, חיכו לנו מדי שבוע בפתח הקופסה הקטנה והציעו לנו דבר פשוט: מנוחה. סמדר שילוני נפרדת מהמפיק האגדי שהלך בסוף השבוע לעולמו
פארודיה עצמית
כשעלתה "עכשיו טורי" לשידור הפליאה היתה רבה. טורי ספלינג יודעת לשחק, הכתיבה אף היא אינה רעה, הפרודיה העצמית מרשימה. אבל מי שזוכר אותה כדונה, במיוחד בימיה הראשונים של "בוורלי", יודע שלבחורה מעולם לא היתה בעיה שיצחקו עליה. מי שמיטיב לזכור אותה מהופעות אורח כילדה בסדרות אחרות של אביה כגון "ספינת האהבה", יודע שתמיד ניחנה בטיימינג קומי מדויק. בסדרה החדשה שלה הוא מנוצל בצורה האופטימלית ביותר והתוצאה לא פחות מטובה.
למרות זאת אין כאן איזו בשורה חדשה. הסדרה משעשעת לפרקים, ולעיתים היא נדמית כמסע יחצ"נות פרטי. השחקנים שמקיפים אותה טובים, הבדיחות מעט פחות. הופעות אורח כמו אלה של וופי גולדברג ופארה פוסט יש לעייפה גם בסדרות רבות אחרות. ובכל זאת מעמדה של ספלינג כאייקון פופ תורם לסדרה והופך אותה למשהו שאנדריאה זוקרמן היתה כותבת עליו ל"בלייז".
הרגעים הטובים בסדרה אינם אלה המכילים בדיחות שכולנו יכולנו לספר על בולמיה ונפוטיזם. "גרוס פוינט" קצרת הימים עשתה זאת טוב ושנון יותר על חשבונה של טורי. הרגעים הטובים קשורים לאמא השתלטנית (לוני אנדרסון המנותחת להבעית) ולפלאשבקים מחייה כילדה מכוערת בעולם של ניתוחים פלאסטיים. הרגעים המצחיקים הם אלה המפשפשים בתפקיד חייה כדונה מרטין, בתם של ד"ר ג'ון ופיליס מרטין והבתולה היחידה שכמעט שלא סיימה את תיכון ווסט הוליווד. הם כוללים פחד משתק משנון דוהרטי ופלאשבק מוצלח במיוחד: "דונה מרטין מאסטרבייטס".
ועם זאת, קרוב לודאי שהסדרה לא תאריך ימים. בשלב מסוים ידלדל מלאי הצחוקים על עושרה ועל פגמיה של ספלינג, מה גם שמוֹת אביה מוחק כמה מהגֵגים היותר טובים בסדרה. מי שרוצה לדעת מה קורה מאחורי הקלעים בטינזל-טאון יפנה הרי ל"תרגיע" או ל"פמליה" ולא לספלינג.
לעת עתה, אין ספק שזו סדרה מעניינת מהצפוי. אייקון פופ שמופיע בתפקיד עצמו מעורר יצר מציצנות שלא ניתן להתכחש לו. האם אני מוצאת את הסדרה ממכרת? לא כמשככי כאבים, כן כשיזוף מלאכותי: מדי פעם, בשביל הכיף, בתקופת הקיץ.
טורי ספלינג. עכשיו תורה
מומלצים
