ניצחון בנקודות, לא נוק-אאוט
הקרב על בינת ג'בייל הוא בעיקר מוראלי: טנקים שרופים וריבוי הרוגים ופצועים לצה"ל יהווה ניצחון לחיזבאללה, גם אם ישראל תשתלט בסופו של דבר על העיירה. בשטח מצפים לכוחות מיטב אמצעי הנ"ט, שמסוגלים לחדור גם את השריון המתוחכם ביותר בעולם. אז איך מנפצים את המיתוס של נסראללה?
לפיקוד הבכיר של צה"ל ברור שלא ניתן להגיע להכרעה צבאית חד-משמעית במערכה שאנו מצויים בה. זה לא מפני שצה"ל לא רוצה או לא יכול לנצח, אלא מפני שניצחון צבאי מובהק על ארגון גרילה - בעיקר אם המוטיבציה שלו נובעת מקנאות דתית - הוא קשה להשגה ומחירו בדם גבוה מאוד. לכן, בסיטואציה הנוכחית, גם אם יישחק כוחו עד דק, לא ירים חיזבאללה דגלים לבנים ברחבי לבנון, ונסראללה לא יחתום על הסכם כניעה. במקרה הטוב ביותר, מנקודת ראות ישראלית, נראה את ההתנגדות על הקרקע בדרום לבנון נחלשת מאוד, ותהיה בריחה של לוחמים ופעילים לכפרים שמצפון לליטאני ולבקעת הלבנון. גם שיגורי הקטיושות והטילים יפחתו לעשרה עד עשרים ביממה, ויהיו הרבה פחות מדויקים. סימן אחר להיחלשות משמעותית של חיזבאללה יהיה התחזקות הביקורת הגלויה על הארגון השיעי מקרב מנהיגי העדות האחרות והתקשורת בלבנון. זה המצב אליו רוצה צה"ל להגיע. לא נוק-אאוט, אלא ניצחון בנקודות, שיאפשר לממשלת ישראל לנהל את המו"מ המדיני מעמדה של כוח.
לאולמרט ולפרץ שאם חיזבאללה לא יספוג מכה כואבת על הקרקע בדרום לבנון, אי-אפשר יהיה לכופף אותו לקבל את התנאים של הסדר מדיני סביר מבחינתה של ישראל. מטרת המתקפה היא להגיע להישג תודעתי, כלומר: לנפץ את המיתוס שנסראללה מנסה לטפח וכנראה גם מאמין בו, ולא רק הוא - גם אנשיו וגם שליטי איראן. ההנחה בצה"ל היא שאם יתאייד מיתוס ה"בלתי מנוצחים בקרב יבשתי" של חיזבאללה, הארגון ופטרוניו יגלו הרבה יותר גמישות ופרגמטיות במו"מ המדיני.
במערכה האווירית שצה"ל ניהל בעשרת הימים הראשונים של המבצע, נצברו כמה נקודות חשובות. אפילו נסראללה הודה שאין לאנשיו היכולת להתמודד עם העוצמה האווירית הישראלית. אבל באותה נשימה הבטיח שבהתמודדות קרקעית, ידם של אנשיו תהיה על העליונה, ולישראל צפויות "הפתעות כואבות נוספות". די ברור שגם הוא רוצה להגיע למו"מ המדיני מעמדה של כוח, ומשליך את יהבו על כושר הלחימה של אנשיו בדרום לבנון. מטרתו להגיע למצב שבו אחיזתו בדרום אולי כורסמה פה ושם, אבל לא נפגעה מהותית. בה בשעה, צה"ל משלם מחיר יקר באבידות תמורת כל כפר שיצליח להשתלט עליו.
צה"ל הרים את הכפפה. הדרג המדיני אמנם היסס לתת אור ירוק לפעולה קרקעית, אבל הרמטכ"ל חלוץ וסגנו קפלינסקי הבהירו
הטור הקודם
משלים את העורף
רון בן ישי
טון שביעות הרצון, המגובה בתצלומים מרהיבים, מגביר את הציפיות לשקט. כשאלו מתבדות והערים שוב מופגזות, נולד התסכול שעוד יכה בצה"ל כבומרנג
זו בדיוק הסיבה שבינת ג'בייל נבחרה כיעד הראשון עליו מנסה צה"ל להשתלט. זו לא רק העיירה השיעית הגדולה ביותר והקרובה ביותר לגבול, אלא גם המעוז העיקרי של חיזבאללה בגזרה המערבית של דרום לבנון. נפילת בינת ג'בייל תהיה לא רק הישג צבאי לישראל, אלא גם תזים את ההתרברבות של נסראללה בדבר היכולות ה"מפתיעות" של אנשיו בקרב יבשתי. את זה אומרים לא רק בצה"ל - גם חבר פרלמנט לבנוני מטעם חיזבאללה תיאר את בינת ג'בייל כסטלינגרד שלהם. כדי שצה"ל יגיע להישג המבוקש, צריכים אנשי גולני, הצנחנים וחטיבה 7 של השריון להשתלט על העיירה במינימום נפגעים לכוחותינו ובמקסימום נפגעים ושבויים מקרב אנשי חיזבאללה. קרב שבו יהיו לצה"ל הרוגים ופצועים רבים וטנקים שרופים יהווה ניצחון מוראלי לחיזבאללה, גם אם ישראל תשתלט בסופו של דבר על העיירה.
טרף קל לנ"ט
התנאים בשטח מבשרים קרב קשה. מרכז העיירה נמצא בתוך ואדי עמוק. בתי התושבים בנויים בצפיפות על המדרונות התלולים. סמטאות צרות מתפתלות בין הבתים. אבל הקרב הקשה מתנהל דווקא על השטחים השולטים מלמעלה על השטח הבנוי. מדובר בגבעות חשופות, שעליהן יכול חיזבאללה להפעיל ביעילות את כלי הנ"ט העיקריים שלו: טילי ה"קורנט" וה"פאגוט" המהירים ובעלי כושר החדירה הגבוה, ומטעני הגחון העצומים שהוטמנו בקרקע ומכילים מאות ק"ג חומר נפץ.
הטנקים והנגמ"שים נאלצים לטפס במעלה התלול באיטיות. תנועתם מוגבלת לדרכים צרות, בגלל הטרסות. לכן הם טרף קל יחסית לטילים נגד טנקים המודרניים שהגיעו מאיראן או מסוריה, שרכשה אותם לא מכבר ברוסיה. הטילים הללו, בעלי ראש קרב חלול וכפול, מסוגלים לחדור גם את השריון המתוחכם והמתקדם ביותר בעולם. עיקר הנפגעים ביום הלחימה הראשון הם מבין צוותי הטנקים, חלקם ממטענים וחלקם מטילים. צריך להעיר שעל השטחים הגבוהים שמעל בינת ג'בייל חולש ממרחק של כמה מאות מטרים הכפר השיעי עינתא, שלמעשה מהווה שלוחה של העיירה. עובדה זו מחייבת את הכוחות הפועלים להתפצל לכמה גזרות ולנהל קרב מסובך.
צה"ל פועל בשיטה שפותחה בשטחים: נעים לאט עם בולדוזרים קדימה, ומושכים את לוחמי חיזבאללה לעימות עם כוח האש העודף של הטנקים והחי"ר. במקביל מחפים מסוקים ומטוסים על הכוחות הנעים, ובסיוע מזל"טים, מאתרים חמושים או קיני התנגדות ומשמידים אותם מהאוויר. ממש כמו ברצועת עזה. אלא שבלבנון יש לכוחות הנעים יכולת לקבל חיפוי ארטילרי צמוד המתגלגל לפניהם, וגם להשתמש באמצעי חבלה ("צפע שריון") לפיצוץ מרחוק של מטענים על הציר. בבינת ג'בייל אפשר להפעיל אמצעים ושיטות לחימה שאי-אפשר להפעילם בחאן יונס המאוכלסת. זה יתרון.
כאשר ישתלטו הכוחות על הגבעות (גובה 800 מ' ומעלה) מסביב לעיירה, תגיע שעתו של החי"ר. בלחימה זהירה מבית לבית, ממש כמו בגדה, הם ינסו לעקור ולעצור את אנשי חיזבאללה ואת מחסני הקטיושות והנשק המוסתרים במרתפים. אחת המטרות החשובות היא לתפוס לוחמי חיזבאללה חיים, שאפשר להוציא מהם מודיעין וגם להשתמש בהם מאוחר יותר כקלפי מיקוח לשחרור החטופים. זו משימה לא פשוטה, שכדי להשלימה במינימום אבידות לכוחותינו דרושים כמה ימים.
חודרים כל שריון
צילום: רויטרס
מומלצים
