באיזה שלב יש להתוודות על בעיה רפואית?
שני שואלים, אחד סובל ממחלה גופנית עם סטיגמה חברתית, האחרת סובלת מהפרעה דו-קוטבית (מאניה-דפרסיה), נמצאים במצב מיוחד בזירת ההיכרויות, המסובכת ממילא. האם מותר להסתיר את המצב, כדי לקבל הזדמנות להכיר בני זוג?
שאלה א':
מובן שקשה לדעת כיצד יגיבו בני הזוג הפוטנציאליים ל"בשורה" בדבר מחלה רצינית, בעיקר כזו שמלווה בסטיגמה מסוימת. ללא ספק יכאב לכם אם הם יחליטו שלא להמשיך בקשר לאחר שהסברתם את מצבכם, אבל זו זכותם המלאה. יהיה קל בהרבה לשניכם אם הפרידה תתרחש לאחר מספר מעט של פגישות, מאשר לאחר שכבר פיתחתם קשר רגשי חזק.
אני בן 27 ועובד בעבודה טובה כמנהל בחברה גדולה. אני גבוה, חכם, מצחיק ואכפתי. לאחרונה גיליתי שנדבקתי במחלה שיש לה סטיגמה. אני בספק אם מישהי תהיה מוכנה לצאת איתי, אם תדע שאני חולה במחלה זו. אני בדילמה. אני רוצה לפגוש אשה נחמדה ולהתמסד, אבל מרחב התמרון שלי מצומצם ביותר. איזו עצה תוכלו לתת לי לגבי מציאת אותה אשה מיוחדת?
שאלה ב':
אני אינטליגנטית, מושכת, וחבריי ועמיתיי לעבודה מחבבים אותי מאוד. יש לי היסטוריה פסיכיאטרית - במקרה שלי, הפרעה דו-קוטבית, הידועה גם כמאניה-דפרסיה. אני יציבה כבר שנים. ההבדל העיקרי ביני לבין בני-אדם אחרים הוא שאני חייבת לקחת תרופות באופן קבוע (אפילו זה לא כל כך יוצא דופן - אנשים עם סוכרת, בעיות בבלוטת התריס ומצבים אחרים, גם נוטלים תרופות בקביעות כל חייהם).
אני מתמודדת היטב עם ההפרעה עצמה, אבל המצב משתנה מאוד כשמדובר בהיכרויות. יש הרבה מאוד סטיגמה, מידע מוטעה וסטריאוטיפים. כשאני מדברת על מצבי כבר בהתחלה, הם מיד חותכים את הקשר. אחרי הכל, מי רוצה להכיר מישהי "משוגעת", שלא לדבר על להתחתן איתה?
אם אני מחכה לשלב מאוחר יותר במערכת היחסים, מאשימים אותי בהסתרת מידע וברמאות, כי אחרי הכל, האם הם היו יוצאים איתי אילו היו יודעים על מצבי? במילים אחרות, אם מצבי מתגלה, אני הופכת להיות מצורעת. האם כל אותם אנשים הסובלים מהפרעות פסיכיאטריות נידונים לחיי רווקות?
תשובות:
שגיאה איומה היא לקטלג מישהו הסובל ממחלה גופנית או נפשית כאדם משוגע, לא מסוגל להתמודד, לא מסוגל לנהל חיים נורמליים וכן הלאה. יש אנשים עם מחלות או הפרעות המלוות בסימפטומים קשים שאינם מגיבים היטב לתרופות; אחרים אינם מקבלים את העובדה שמצבם כרוני ואינם דואגים כלל ליטול תרופות, בשעה שיש כאלה שמתמודדים היטב עם מצבם ויכולים בהחלט לנהל חיי נישואים טובים. כל המקרים האלה נמצאים על רצף אחד ארוך.
אם התמודדתם עם המחלה במשך מספר שנים, ואתם יודעים מתי לפנות לעזרה רפואית, אין סיבה "טכנית" מדוע לא תוכלו לנהל חיים נורמליים (גם אם מאתגרים), להינשא ולהקים משפחה. נוכל להציע כיצד להתנהג במהלך ההיכרות כשיש לכם מחלה כרונית, כפי שיעצנו לגברים ונשים הסובלים ממחלות כגון סוכרת, מחלות אוטואימוניות, מחלות נפש ומצבים אחרים.
הצעד הראשון הוא ללמוד כמה שיותר על מחלתכם ולטפל בה בצורה הטובה ביותר. שמרו על קשר טוב עם הרופא שלכם, הן כדי לקבל מידע על ההתמודדות עם המחלה ולשפר את בריאותכם בצורה המרבית, והן מכיוון שבעתיד ייתכן שבן/בת הזוג שלכם ירצה לשוחח איתו על מצבכם.
מומלץ להצטרף לקבוצת תמיכה של אנשים במצב דומה. אנשים שגם הם רוצים למצוא מישהו נחמד שאיתו יוכלו להתמסד ולהקים משפחה, כמו גם אנשים שכבר מתמודדים עם מצבים אלה במסגרת זוגית. יעודד אתכם לדעת שיש הרבה נשים וגברים נאים ו"נורמליים", שמתמודדים בהצלחה עם אותם אתגרים כמוכם.
תוכלו להעלות את הנושא על ידי הסבר שיש לכם מצב רפואי שמטופל ונמצא בשליטה. אם תאמצו גישה כנה, ישירה ואינפורמטיבית, יש לכם סיכויים טובים הרבה יותר לכך שבני הזוג שלכם יחליטו להמשיך את הקשר.
כדאי להסביר לבן/ת הזוג שיש לכם מחלה שאתם מסוגלים לטפל בה ושאינה מונעת מכם ליהנות מחיים מספקים, אבל יש לה סטיגמה ומסיבה זו לא העליתם זאת מיד.
עליכם להיות מוכנים לענות על שאלות. אתם יכולים גם להציע לבן/בת הזוג לדבר עם הרופא ו/או המטפל שלכם לגבי מצבכם, באופן מיידי או במועד עתידי כלשהו.
גילוי האמת בשלב מתקדם יותר יאפשר לשניכם להתחיל לפתח קשר רגשי, כך שכאשר יגיע הרגע שבו בן הזוג יצטרך לחשוב מה הוא מרגיש לגביכם, תהיה לו אפשרות לאזן זאת עם העובדה שאתם חושבים שהוא אדם ששווה להמשיך להיות בקשר איתו. זה גם יחסוך מכם את המבוכה של חשיפת מצבכם הרפואי לפני שאתם עצמכם החלטתם אם אתם רוצים להמשיך בקשר. מצד שני, אם תחכו יותר מדי זמן עד שתגלו את האמת, האדם שממול עלול להרגיש מרומה, מכיוון שחיכיתם עד להעמקת המעורבות הרגשית.
באופן כללי, לאחר מספר פגישות (בדרך כלל בין שלוש לשש) ולאחר שנראה שאתם מחבבים זה את זו מספיק כדי להמשיך להיפגש ולראות מה יתפתח, רצוי לומר את האמת.
טוקבק כדורבנות:
לא לספר מראש / רווק בעל ניסיון
לפני חמש שנים נפצעתי במהלך השרות פציעה די רצינית, ונקבעו לי יותר מ-50% נכות. בזכות הרבה מאוד שמירה מלמעלה, מזל, רופאים ומטפלים מעולים והמון עבודה קשה, הצלחתי לחזור לחיים תקינים, וכיום אני שמח לומר שמי שלא יודע, ביומיום לא יכול לראות את הנכות שלי.
ופה בדיוק הנקודה - אל תספרו לפני ההיכרות!!!! אני תמיד מספר על זה מקסימום בפגישה שניה/שלישית, אבל קודם כל שהבחורה תראה אותי, תדבר איתי, ולא תהיה באיזה שהוא "סרט" אם אני אספר לה לפני הדייט שיש לי נכות. לשמחתי ולמזלי אני יכול לומר שכמעט ולא קרה לי שמישהי לא רצתה אותי בגלל זה (לא שזה עזר לי יותר מדי, בגיל 31 ואני עדיין "בשוּק"...:-)
חשוב לספר, לא מיד בהתחלה, אבל כמה שיותר מוקדם, ולהראות שאתם אנשים שלמים ומושלמים, למעט מגבלה שלכם. בשום פנים ואופן לא לשדר מסכנות - אתם רוצים בת/ בן זוג ולא מטפל/ת.
בימים אלה היכרות אינה פשוטה גם לאנשים בריאים לחלוטין. אלה הסובלים ממחלה כלשהי עומדים בפני אתגרים רבים עוד יותר. למרבה השמחה, רבים מהם מנהלים חיים מספקים, ויש להם זוגיות טובה. אנחנו מקוות שתמצאו במהרה את עצמכם משתייכים לקבוצה זו של אנשים.
מה דעתכם על כך? אתם מוזמנים להצביע בסקר מימין ולכתוב את דעותיכם במנגנון התגובות.
- רוזי איינהורן (פסיכותרפיסטית) ושרי צימרמן (עו"ד לענייני משפחה) כותבות יחד ספרים בנושא ההיכרויות. הן ייסדו יחד את ארגון Jewishdatingandmarriage.com, המסייע לרווקים ורווקות יהודיים.
באדיבות www.aish.co.il - אתר עם חכמת חיים
לפנייה לכתב/ת 
עד מתי אפשר לשמור על שתיקה?
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים
