שובר שוויון
גם אם היעדים לא הושגו במלואם, הפשיטה בבעלבק מערערת את מיתוס העליונות בקרקע שטיפח נסראללה. תהיה לה השפעה על רוח הלחימה של חיזבאללה, והיא בבחינת זריקת עידוד לצה"ל ואזרחי ישראל
מיתוס מרכזי שנסראללה ניסה לטפח הוא מיתוס העליונות הקרקעית שלאנשיו. בנאומיו ובראיונות שנתן תוך כדי המלחמה אמר: "איננו יכולים להתמודד עם חיל-האוויר הישראלי, אבל על הקרקע מצפות לאויב הפתעות", לאמור: כשמדובר בלוחם מול לוחם - ידו של חיזבאללה על העליונה. האבידות שספג צה"ל במרון א-ראס ובבינת ג'ביל, והעובדה שלא הגיע לשום הישג קרקעי משמעותי, חיזקו את המיתוס ואת המוטיבציה של לוחמי חיזבאללה, ובה במידה פגעו במורל הישראלי. נוצר רושם של שוויון כוחות, שכתוצאה ממנו תובס ישראל על הקרקע. הישגה הגדול של הפשיטה הלילית בבעלבק הוא ערעור המשוואה התודעתית הזו.
אפשרית משנית היא לשבות בכירים בארגון, כדי שאפשר יהיה לחקור אותם ואולי אף להציגם בפומבי (מה שאסור על פי כללי הצלב האדום). היעדים, כפי שקורה כמעט תמיד, לא הושגו כנראה במלואם. אבל מה שחשוב הוא שהביצוע היה מעולה, והוכיח שלישראל יש עליונות גם על הקרקע.
אין זה חשוב בכלל אם יחידות הפשיטה של צה"ל הצליחו במאת האחוזים במשימתן. צה"ל כבר לכד בכירי חיזבאללה כמו שייח' עובייד ומוסטפא דיראני והביאם לישראל, מבלי שהדבר ערער במשהו את רוח הלחימה של הארגון. אבל כשצה"ל מצליח לחדור תוך כדי לחימה, כשהמוכנות של חיזבאללה בשיאה, למעוז האזרחי והצבאי החשוב ביותר של הארגון - זו מכה קשה לתודעה ולמורל. המכה מתעצמת בעיקר לנוכח העובדה, שכוח הפשיטה הצה"לי הצליח להסב אבידות לחיזבאללה ולחזור לשטחנו מבלי לספוג אף אבידה.
צה"ל לפי שעה אינו מנדב פרטים על הפשיטה ותוצאותיה, אבל אפשר שהיא נועדה לשחרר את החיילים החטופים. מטרה
הטור הקודם
מפת הדרכים הלבנונית
רון בן ישי
אולמרט יודע שהסכנה חלפה: למרות הטרגדיה בכפר כנא, איום הפסקת האש הכפויה הוסר ונותרו כמה שבועות לפעול. במירוץ נגד השעון המדיני, המערכה הקרקעית תלך ותעמיק
אין זו הפשיטה הראשונה של יחידות מובחרות של צה"ל בעומק לבנון, אבל הפעם היא נעשתה בכוחות גדולים, מפני שהמשימה חייבה השתלטות בכוח על אזור ומבנים וחיפוש בתוכם - ומתוך כוונה ברורה להגיע להישג תודעתי. היה צורך בכוח גדול גם כהכנה לאפשרות שהוא יילכד בשטח ויצטרך להילחם זמן מה עד שיחולץ. הפשיטה לוותה במהלך הטעיה, שבו ניסו כביכול מסוקי צה"ל לנחות במרחק די רב מהיעד. הם הריצו אליהם את יחידות הכוננות של חיזבאללה שעה שכוח הפשיטה התגנב אל היעד. כשנוכחו אנשי חיזבאללה בטעותם כבר היה מאוחר מבחינתם; חיל-האוויר נכנס בעוצמה גדולה כדי לבודד באש את אזור הפעולה. גם נורי התאורה שהטילו מטוסי הקרב יצרו מצב שבו כל כוח רכוב ורגלי גדול של חיזבאללה ידע שהוא חשוף וחשש להתקדם. כך ניתנה לכוח שהות לסרוק את היעד ולהתמודד עם ההתנגדות המעטה יחסית שהייתה בתוכו. גם חילוץ הכוח היה מלאכת מחשבת של תכנון מוקדם ואלתור תוך כדי לחימה.
התוצאה היא "שובר שוויון" תודעתי מובהק, שתהיה לו כנראה השפעה על רוח הלחימה של חיזבאללה, וזריקת עידוד לצה"ל ואזרחי ישראל. יישר כוח לקבינט, שעל אף פרפורי הבטן המוצדקים, אישר שלשום את הפעולה ולשם שינוי - לא רץ לספר לחבר'ה.
תוכנית כוללת, סוף-סוף
תמונת המערכה על הקרקע הולכת ומתבהרת היום, ונראה שגם בה חלה תפנית לטובתנו: צה"ל מפעיל סוף-סוף תכנית כוללת, שיש לה יעדים אסטרטגיים מוגדרים במרחב ובזמן. כוחות הסדיר והמילואים, שנצברו בימים האחרונים בשטחי כינוס סמוך לגבול, מוטלים בזה אחר זה למערכה. ריכוז המאמץ הוא בגזרה המזרחית, שהיא השטח הגבוה ממנו אפשר לשלוט באש ובתצפית על שטח ישראל - אבל גם על הגזרות האחרות בדרום לבנון. מהאזור שבין א-טייבה לעייתא א-שאעב השטח הולך ומשתפל לכיוון צור.
אין כוונה לכבוש כפר אחרי כפר, אלא לנטרל מוקדי התנגדות עיקריים, לכתר אותם, לאגף - ולהמשיך לנוע קדימה. המטרה המיידית היא להפסיק את שיגורי הרקטות קצרות הטווח לעבר אצבע הגליל ומערבו, ובהמשך - לתפוס שטח שיהווה קלף מיקוח מדיני. העיקר כעת הוא לנוע בזהירות, לאסוף מודיעין תוך כדי לחימה לפני שנכנסים לתא שטח חדש, להפעיל מאסה של אש ארטילרית ואווירית ש"תתגלגל" לפני הכוחות ובמידת הצורך תיתן להם חיפוי בעשן מפני טילי הנ"ט ארוכי הטווח. דחפורים צריכים לנטרל מטענים על הצירים ולהרוס בתים בהם מתבצרים אנשי חיזבאללה. לכן מהלך כזה יימשך כמעט שבוע. לוח הזמנים המדיני מאפשר זאת.
וראוי להוסיף אזהרה: לחלק ניכר מכוחות המילואים אין אפודי מגן ואמצעי ראיית לילה מתאימים. ליחידות אחדות אין נשק תקין. אסור להכניס יחידות אלו לקרב ויש לספק להן את הציוד הדרוש ואימון מינימאלי בשימוש בו לפני שמטילים אותם לקרב. את החשבון עם מי שאחראי למחדל נעשה אחרי המלחמה.
פשיטה בכוחות גדולים
צילום: איי פי
מומלצים
