הזמן פועל לרעתנו
בדיוק לרגע הזה נערך חיזבאללה: צה"ל שנלחם מכפר לכפר עם קווי אספקה ארוכים, ולוחמי גרילה שמנצלים את יתרונם בנ"ט. זה הזמן ל"שינוי כיוון" אמיתי - אחרת עוד נבקש ממועצת הביטחון לחלץ אותנו מהביצה
חיזבאללה עדיין לא נשבר מוראלית ופיזית. בשבוע הרביעי ללחימה ממשיכים אנשיו כמעט באותה עוצמה לשגר רקטות ולהילחם על הקרקע, ואין שום סימן ממשי לירידה במוטיבציה שלהם. לכן אין משמעות למספרי ההרוגים של חיזבאללה שדובר צה"ל מפרסם. הסטטיסטיקה המקאברית הזו מזכירה את ספירת גופות הווייטקונג, שנהגו האמריקנים לפרסם בווייטנאם. היא לא הועילה להם בלחימה כשם שלא תסייע לנו. יש אולי בינינו מי שפרסום אבידות חיזבאללה מעלה לו את המוראל, אבל לפרסומים, כמו גם לאבידות עצמן, אין השפעה רבה על רוח הלחימה של השיעים הקנאים, שחונכו משחר ילדותם ללוחמת- הקרבה. בינתיים אין גם גורמים אחרים שילחצו על חיזבאללה להפסיק להילחם. יוקרתם ברחוב הערבי והמוסלמי בשיאה, ואוכלוסיית לבנון מפחדת מהם יותר משהיא חרדה מההפצצות הישראליות.
שהן שואפות אליו כרגע הוא הפסקה מוחלטת של שיגורי הרקטות לעבר ישראל, העברת השליטה באזור שמדרום לליטאני לידי כוח רב-לאומי יעיל (אולי יחד עם צבא לבנון), יציאת צה"ל מהשטח ופירוז דרום לבנון מחמושים. כל השאר יידחה לאחר כך. אבל כדי שהמינימום הזה יתבצע, דרושה הסכמה מפורשת מצד חיזבאללה. הצרפתים כבר הודיעו שאנשיהם וחיילי האומות האחרות שישתתפו בכוח לא ייכנסו לשטח כדי להילחם. הם צודקים, וגם האמריקנים מכירים בצדקת הדרישה הזו. שום כוח בינלאומי ל"שמירת השלום" לא נכנס לשטח שבו עדיין מתנהלת לחימה, אלא רק לפקח על הסכם המקובל על הצדדים הלוחמים.
במצב כזה אין כמעט סיכוי שישראל וארצות-הברית ישיגו הסדר מדיני סביר מבחינתן לסיום הלחימה. הישג-המינימום המדיני
הטור הקודם
שובר שוויון
רון בן ישי
גם אם היעדים לא הושגו במלואם, הפשיטה בבעלבק מערערת את מיתוס העליונות בקרקע שטיפח נסראללה. תהיה לה השפעה על רוח הלחימה של חיזבאללה, והיא בבחינת זריקת עידוד לצה"ל ואזרחי ישראל
חיזבאללה אמנם רוצה מאוד בהפסקת אש ש"תצלם" את המצב הנוכחי בשטח, אבל אינו מוכן להוציא את לוחמיו ממאחזיהם בדרום לבנון, גם לא שצה"ל הוא שיעביר את השליטה בשטח לכוח הרב-לאומי. הפסקת שיגורי הקטיושות, בשעה שעל מסכי הטלוויזיה בלבנון וברחבי העולם הערבי יראו כיצד צה"ל מעביר בצורה מסודרת את השטח לכוח זר וחוזר הביתה - זו תבוסה מבחינת נסראללה; תחילת הסוף, שאחריו ייאלץ להסכים להתפרק לגמרי מנשקו ועוד תוצאות הרות אסון מבחינתו. לכן ימשיך להילחם, עד שהוויתורים שידרשו ממנו יהיו נסבלים מבחינתו. מאחר שישראל לא תסכים להמשך נוכחות חיזבאללה בדרום לבנון (לפחות ברצועה הסמוכה לגבול) ולא תוציא את צה"ל משם לפני שייכנס כוח רב-לאומי, אין סיכוי להפסקת אש אפקטיבית בשבוע-שבועיים הקרובים, ואפילו תקבל מועצת הביטחון החלטה הקוראת להפסקת הלחימה. האש תימשך, כבר היו דברים מעולם.
לכאורה, אין סיבה להצטער. זה מצב שנותן לצה"ל את הזמן הדרוש לו להשתלטות זהירה על כל דרום לבנון עד לליטאני, להמשך הפגיעה במשגרי הקטיושות והכתישה האווירית ברחבי לבנון. הבעיה היא שגם כאשר ישלים את ניקוי הרצועה הסמוכה לגבול ממחבלים, יגיע לליטאני ויישב לאורכו בשטחים שולטים, זה לא יביא את חיזבאללה לקבל את תנאי מועצת הביטחון. להיפך. זהו השלב הבא בלחימה, שאליו התכונן ובו הוא רוצה: צה"ל שנלחם מכפר לכפר עם קווי אספקה ארוכים בצירים הרריים הוא יעד קלאסי למלחמת גרילה, שתכליתה להסב אבידות. ואם צה"ל יגיע לליטאני וכוחותיו יחזרו על עקבותיהם, יוצג הדבר על-ידי חיזבאללה כנסיגה תחת לחץ, מה גם ששיגורי הקטיושות לא ייפסקו. לכן בכלל לא בטוח שהזמן ימשיך לפעול לטובת ישראל.
שינוי כיוון - והפעם באמת
בעוד כמה שבועות עלולה ישראל למצוא את עצמה מבקשת ממועצת הביטחון לחלצה מהביצה הדרום לבנונית. כדי שלא נגיע לכך, צריך צה"ל לחפש מנוף שימנע מלחמת התשה ארוכה, בה יוכל חיזבאללה למצות את יתרונו ברקטות ובטילי נ"ט חדישים. יש כמה אפשרויות:
האחת - להשלים את ניקוי ה"מדרגה" לאורך הגבול תוך שלושה ארבעה ימים. במקביל להניע כוחות - באוויר ועל הקרקע - במטרה לתפוש בדרך הקצרה והמהירה ביותר שטחים שולטים נבחרים לאורך הליטאני להקים שם בסיסי-אש חזקים וגדולים, מהם יפעלו לדיכוי ירי הרקטות ותנועת קבוצות חיזבאללה משני עברי הליטאני. את בסיסי האש צריך מפעם לפעם "לדלג" לשטחים שולטים חדשים, כדי שלא יהפכו "ברווזים במטווח" וכדי שיפתיעו את חיזבאללה ולא יתנו לו להיערך. את האספקה הם יקבלו באמצעות מסוקים, שינחתו בחיפוי אווירי ועשן.
מבסיסים קדמיים אלו ייאסף מודיעין ומהם ייצאו כוחות רגליים לפשיטות ליליות קצרות על יעדים נבחרים שיאותרו. אבל העיקר הוא ללכוד מספר רב של לוחמי חיזבאללה בשטח הריגה, שייווצר בין הכוחות ואשר את פתח המילוט המזרחי שלו יסגור חיל-האוויר במאמץ מודיעיני והפצצתי מרוכז. מי שיברח מהכיתור - יברח. ומי שיישאר בשטח - תנועותיו ויכולת הלחימה שלו יוגבלו. כשתגיע שעת הפסקת האש תתנה ישראל את הסכמתה ליציאת לוחמים אלה בלי נשקם. גם אם חיזבאללה לא יסכים לתנאי והקהילה הבינלאומית תלחץ להפסיק את הלחימה, יהיה לישראל קלף מיקוח. יהיה ברור שרק הלחץ הבינלאומי הוא שהציל את אנשי חיזבאללה. זה סוג של הכרעה.
אפשרות שנייה - לעשות את אותו הדבר אבל במקום אחד. לכתר את אחת העיירות של דרום לבנון, שהתרוקנה מאזרחיה, ולמנוע מאנשי חיזבאללה יציאה ממנה תוך כדי כתישה מהאוויר. תרחיש אש"ף במערב ביירות עשוי לחזור על עצמו. אפשרות שלישית - לא מומלצת - היא להגביר מאוד את הרס התשתיות הלאומיות ויישובי השיעים בלבנון מהאוויר עד, שהאוכלוסיה תלחץ על חיזבאללה להפסיק. אלא שהדבר עלול להיות לחרב פיפיות נגדנו בזירה הבינלאומית וללכד את אוכלוסיית לבנון סביב חיזבאללה.
המסקנה: את המערכה צריך לנצח על הקרקע בדרום לבנון. לא בהתכתשות סיזיפית ואיטית על כל כפר, אלא במהלך שישבש את תוכניות חיזבאללה ויצור בקרבו אינטרס להסכים להסדר מדיני שיהיה קביל על ישראל וארצות-הברית. במקביל יש לפנות אזרחים שעוד נותרו במקלטים בקו העימות הצפוני למחנות צבא ולאתרי דיור זמניים עד לסיום הלחימה, ולדאוג להם שם. פעולה כזו תשחרר את הלחץ הלא מוצדק מעל תושבי הצפון הסופגים. והעיקר, נסראללה יהיה הראשון להבין את חוסר התועלת בשיגורי רקטות, שעושים חורים בקירות ובתקרות אבל לא הורגים אנשים. וכן, גם העולם והתקשורת הזרה אולי יבינו סוף-סוף שגם אצלנו יש אזרחים-פליטים שצריך לדאוג להם.
זמן הנ"ט
צילום: איי פי
מומלצים
