אצל אולמרט, ניצחנו מזמן

1. חלוץ בראיון לאילנה דיין: "השגנו הרתעה ישראלית. זו התזה שלי".

2. אל תשגו בדיבורים על הפסקת האש, עוד ארוכה הדרך לסיום ממשי של הלחימה בשטח ושל המלחמה בכלל. שלא לדבר על חלומות בהקיץ כמו צימר עם גבינות ויין. החברים שפתחו במערכה בלי דעת, יתקשו מאוד לדעת כיצד לסיימה.

3. "הממשלה לא חשבה שהעסק ימשך כל כך הרבה זמן. הממשלה הלכה על מהלך אחד גדול. הממשלה האמינה שהמכה בביירות תספיק". פואד בן אליעזר, שר התשתיות, אמר את זה, ואם תרצו, זו תהיה נקודת הפתיחה של ועדת החקירה. מה הם בכלל חשבו שם. "אני לא יודע אם הם ידעו מה הם עושים", אמר שמעון שבס. "אני בכלל לא בטוח שהאירוע נשקל כאירוע מלחמתי".

4. זו גם אחת הסיבות לעומק ההפקרה של האזרחים בחזית - בנהריה כמו בערב אל עראמשה כמו בקריית שמונה. עדיין לא הגיעה עת הפרסום המלא, אבל בשבת כבר הגיעו למרכז טלפונים מבועתים במיוחד מן היושבים בצפון. עמותות החסד מפליאות לעשות. ראשי עיריות, לא כולם (ועוד יגיע יום פרסום השמות) משתדלים ככל יכולתם. אלוף פיקוד העורף, מתוקף תפקידו, עוסק רק במיגון. אבל חוץ מזה כלום. כל מי שהופקר בשנות הקיצוץ הקשות של נתניהו, נשלח גם עכשיו לכלבים.

חד הוריות, קשישים, ואנשי שכר המינימום.

5. אם בתחילת השבוע שעבר ישראל חיפשה בינגו, במהלך השבוע היא למדה היטב שאסור להיצמד לשולחנות הימורים. בכל יום ויום אנחנו לומדים מחדש את מה שידענו כבר שנים.

6. כמו תמיד, כאשר המערכת קורסת פנימה, המנהיגים משריינים פרקליטים מן השורה הראשונה, והפיקוד מתחיל להכין ניירות לוועדת חקירה אפשרית. נשארים הלוחמים. סדירים ומילואים, אחינו בני העם, בני שמונה עשרה עד שלושים בערך. רק הם, אך ורק הם. והנה שוב נופל כל כובד האומה הזו על גבם של נערי ישראל.

7. כך גם אמר שר הביטחון עמיר פרץ לחיילי מילואים ביום שלישי שעבר, בלי יותר מדי פלפולים: "כל פעולה שאתם עושים כאן משפיעה על היכולת להשיג הישגים מדיניים. ככל שתעשו את הדברים בצורה טובה יותר, ההישגים במישור המדיני יהיו משמעותיים יותר". לי, כחייל, היה פשוט יותר. חשבתי רק איך לעזאזל מייצבים את הכוונת. לא על בוש, לא על קונדוליזה.

8. ביום ה-21 למלחמה, רק דבר אחד ממשי היה לראש הממשלה אולמרט ביד: קונצנזוס. אחדות שורות מלאה של עם במלחמה. לא ניהול מערכה, לא הכנת מינימום, לא התאמה מדויקת בין מטרה לבין יכולת, וגם לא תוצאה של ממש. אבל אפילו להחזיק שלושים שניות ברצף בקלפי הפתיחה, הוא די התקשה. אז מה עשה הראש לקלף האחרון שנותר ביד? קרע אותו. קלף אחרון, מה כבר אפשר לעשות בו?

9. ובכן, אם הסימנים הנגלים לעין לא מטעים, הראש התחיל לגלוש במדרון הפוליטי. דף מסרים לשרי הממשלה, קמפיין היום שאחרי, סדרת ראיונות ונאומים בזמן קצר להחריד, באמצע לחימה, תמיד מלמדים על כך. כבר בשבוע שעבר הוא החדיר את המילה "ניצחון" לנאומו, בחינת הישג שכבר השגנו, לא משהו שעוד נצטרך למות למענו. אחר כך הבהיר ש"עוד יהיו טילים בדרום לבנון", אחר כך הודיע ש"תשתית חיזבאללה הושמדה כליל", אחר כך תיקן, אחר כך הודיע ש"היווצרותו של גבול חדש, שיצור יציבות באזור, ויוכיח את תבוסת הטרור, תסייע ליצירת האווירה הדרושה להתנתקות מהפלסטינים", אחר כך הדגיש ש"זו רק שאלה של זמן" - עד ש"תוצאות הלחימה יניחו את היסודות להתכנסות" - ואחר כך, שוב ניסה לתקן. כל הנ"ל ב-24 שעות, תוך כדי מלחמה, ביום של מטחי שיא, והרוגים בחזית ובעורף.

10. קשה מאוד לבקר כראוי את התנהלות המערכת השלטת תוך כדי לחימה. קשה בגלל הלוחמים בשטח, כזכור, לא בגלל הטוקבקיסטים, אבל אי אפשר שלא לזעוק על הכיוון שנגלה פתאום, על המגמה. התכנסות עכשיו? מכל הדברים שבעולם, התכנסות עכשיו? אחרי שלמדנו משהו על התוצאות? ביום השנה להתנתקות? כשהכתומים בחזית ובעורף אוכלים את הלב

כבר חודש ימים, מתוועדים, בוכים, מסתכלים בתמונות, זוכרים, ומתכוננים לצום תשעה באב? מה זה צריך להיות, מפגן אחדות? המשך ישיר לראש שאישר את ייקור מחיר החלב מן השבוע שעבר? אג'נדה פוליטית בזמן לחימה? חזרתה של קדימה, המפלגה ההיא?

11. לרגע דמיינתי את לשכת הראש, כיצד היא רותחת בתחילת השבוע, מיד אחרי ההודעה האמריקנית על הפסקת אש, קריאת עיתוני הבוקר, ותוצאותיו של סקר העומק האחרון. מה עושים, התכווצו שם, מה עושים? מה עשינו הכי טוב עד עכשיו, שאל בשקט אחד העוזרים, מן הקטנים שבחבורה. במה הצטיינו? אחרי שלוש דקות של שתיקה, תוך כדי בחינה מדוקדקת של הפרטים, הגיעה התשובה. אז בואו נדבר, הייתה המסקנה, עם כולם. נאומים, עיתונות חוץ, ישיבת עורכים, יאללה, נכניס אותם אחד אחד.

12. למרות הטריז שנשלח פתאום אל לב הקונצנזוס, הכתומים הוכיחו בימי ההתנתקות שאחדות העם ושלומו חשובה להם מביתם. זו עובדה. הם לא יפרשו בשעת לחימה, לא בגלל אולמרט. אגב, הבדיחה הפוליטית בסוף השבוע התייחסה ליועץ של אולמרט, טל זילברשטיין, שהיה בעבר גם יועצו של ברק. זה האהוד השני שמתרסק לו במהירות שיא.