כמו אקמול לסרטן
אמנם, הטיוטה האמריקנית-צרפתית מאמצת כבסיס את הנרטיב הישראלי ואת הדרישות העקרוניות הישראליות, אבל היא רק מבוא להתמקחות המדינית. הלחימה עוד תימשך
איני מבין, אבל ממש איני מבין, את ההתרגשות שאחזה בצמרת המדינית-ביטחונית וגם בכמה מעמיתיי בתקשורת. הטיוטה עליה הסכימו אמש ארצות-הברית וצרפת היא בעיקרה הצהרת כוונות. זו אינה החלטה מפורטת על הפסקת הלחימה שחיזבאללה וישראל צריכים לציית לה, אלא קריאה מעורפלת לצדדים להנמיך את הלהבות ולהסכים על העקרונות שעל פיהם ינוסח ההסדר במועצת הביטחון במועד מאוחר יותר. ומי יפקח על הנמכת הלהבות? נכון, יוניפי"ל מיודעינו שירים את המשקפות, ירשום ביומני המבצעים וידווח למרכז האו"ם בניו-יורק. פעם יאשימו אותנו ב"פעולה התקפית" ופעם את חיזבאללה - וחוזר חלילה. במילים פשוטות: זה מרשם אקמול לחולה סרטן.
הגבול בצפון חצי רגיעה. משהו בנוסח מה שחווינו בשבוע שעבר. כמה ימים בלי קטיושות על ישראל ובלי הפצצות תשתית בלבנון. לא יותר. וגם זה יהיה זמני, מפני שחיזבאללה בינתיים אינו מוכן לקבל אפילו את עקרונות הטיוטה. לכן תימשך ההתכתשות בשטח.
במקרה הטוב ביותר, אם יקרה נס וטיוטה זו תאומץ כלשונה וכרוחה על-ידי כל חברות מועצת הביטחון, תשתרר משני עברי
הטור הקודם
הזמן פועל לרעתנו
רון בן ישי
בדיוק לרגע הזה נערך חיזבאללה: צה"ל שנלחם מכפר לכפר עם קווי אספקה ארוכים, ולוחמי גרילה שמנצלים את יתרונם בנ"ט. זה הזמן ל"שינוי כיוון" אמיתי - אחרת עוד נבקש ממועצת הביטחון לחלץ אותנו מהביצה
החידוש החיובי היחיד מבחינתה של ישראל בטיוטה האמריקנית -צרפתית הוא בכך שהיא מאמצת כבסיס את הנרטיב הישראלי ואת הדרישות העקרוניות הישראליות. ללא ספק, הישג הסברתי מבחינתנו. אבל אין מקום בינתיים לאופוריה שהממשלה משדרת. צריך לזכור שזו רק טיוטה, וגם אם מועצת הביטחון תאמץ אותה, היא רק תשמש מבוא להתמקחות המדינית על פרטי ההסדר הסופי. לכן אין טעם לנתח לעומק את משמעויותיה. צריך לחכות לדבר האמיתי: החלטת מועצת הביטחון, שתתקבל בעוד כמה שבועות ותכיל פירוט מעשי וקונקרטי של מרכיבי ההסדר ובראשם המנדט והרכב הכוח הרב-לאומי שייכנס לדרום לבנון.
הניסיון מלמד שמלחמות א-סימטריות בין ארגוני גרילה לצבאות סדירים - דועכות. הן אינן מסתיימות באקט חד-פעמי כמו מלחמות בין מדינות. לכן נכונו לנו עוד שבועות של לחימה. הפסקת אש מוחלטת תושג כשחיזבאללה יהיה מוכן להסכים להסדר סביר פחות או יותר מנקודת ראות ישראלית-אמריקנית-בריטית. אז תקבל מועצת הביטחון את ההחלטה הרשמית על הפסקת אש. אתמול, כשסיירתי לכל רוחב הגזרה בצפון, קיבלתי רושם ברור שעדיין לא הגענו למצב כזה. מפקדים בכירים, בכירים פחות וחיילים בשטח אומרים בבירור שחיזבאללה עדיין נחוש להילחם ומגלה התנגדות גם בשטחים שצה"ל כבר חלף על פניהם בהתקדמותו. לכן נדרשים כוחות המילואים לסרוק מחדש ולנקות באיטיות את האזור בן 10-7 ק"מ מהגבול, שנמצא פחות או יותר בשליטת צה"ל.
היכולת האישית של לוחמי חיזבאללה היא ירודה למדי. ברוב ההתמודדויות עם חיילינו הם סופגים הרבה מאוד הרוגים. מתוך יותר ממאה טנקים, שנכנסו ללבנון מאז תחילת הלחימה, נפגעו פחות מעשרה. רק ארבעה הוצאו מכלל פעולה. אבל הכמויות האדירות של קטיושות ונשק נ"ט - בעיקר ר-פי-ג'י 29 עם ראש נפץ כפול ("טנדם") - מאפשרות להם בינתיים להמשיך בקרב השהייה וכתישה. צה"ל השתפר. הוא מפעיל בעיקר חי"ר כדי למנוע אבידות מנ"ט ומטענים ומקפיד לשמור את הכוחות בתנועה מתמדת. זה נותן תוצאות יפות, אבל אין בכך כדי למנוע לגמרי נפגעים בקרב כוחותינו. זו מלחמה. המילואים, שלא "התקלקלו" בלחימה בשטחים, נלחמים מצוין בלבנון. הבעיה היא שה"מטכ"ל הדיגיטלי", שהכין את צה"ל למלחמה הזו, צמצם מאוד את כמות יחידות החי"ר במילואים והוריד את כשירותן. היחידות הללו חסרות כעת בדרום לבנון. זו אחת הסיבות העיקריות לכך שהלחימה היא איטית וחסרת הכרעה. אולי המסה של שבע חטיבות, המופעלת כעת בדרום לבנון, תביא בעוד זמן מה לשבירה.
בקושי הצהרת כוונות. מועצת הביטחון
צילום: רויטרס
מומלצים
