מה עדיף: ילדים במקלט בצפון או בלי אמא במרכז?

שאלה: אנחנו משפחה בת ארבע נפשות, ושוהים כבר יותר משלושה שבועות במקלט או בסביבתו הקרובה. האם יהיה נכון לשלוח את ילדינו בני ה־5 וה־8 לאזור המרכז, לגור עם קרובי משפחה עד חלוף זעם, או שעדיף שנישאר ביחד, גם אם מדובר בחופשה בגבולות הבית או המקלט ועל רקע קולות הטילים שנוחתים סביבנו?

תשובה: ההתלבטות במקומה - האם אכן עדיף להישאר באזור סכנה ביחד, או לפנות את הילדים למקום מבטחים ולפרק את המשפחה? האם נגרם או נחסך נזק רגשי?

מצד אחד, ההורים ונוכחותם קריטיים לתחושת הביטחון של הילדים, ובמשנה תוקף בזמנים של משבר. מצד שני, במצב הנוכחי ישנה לעיתים סכנה קיומית לשלום הילדים וסכנה להתייבשותם משעמום לאורך ימים ארוכים חסרי מעש וללא מסגרת. לעיתים גם יכולת ההורים לתמוך ולהרגיע במצבי לחץ מתמשכים נפגעת ועליהם לקבל חופש או לחפש תמיכה עבור עצמם.

המלחמה הנוכחית אינה הראשונה שמעלה את הדילמה הזו. המפורסמת והנחקרת מכולן היא הבליץ במהלך מלחמת העולם השנייה. בליץ הוא הכינוי שניתן להפצצות הכבדות על לונדון על ידי חיל האוויר של גרמניה הנאצית. במהלך ההפצצות אירגנו השלטונות הבריטיים את הוצאתם של מאות אלפי ילדים מהעיר לאיזורים כפריים. המבצע הזה הוליד מחקרים פסיכולוגיים רבים, וגם ספרות ילדים שמבטאת את מה שקרה שם מנקודת ראותם של הילדים.

"המלחמה הגדולה השתוללה באירופה. מדי לילה היו באים מפציצי האויב אל הערים החבויות באפלה והיו מטילים את פצצותיהם על בתי התושבים. קולות נפץ, זמזום ושריקות עמדו בחלל האוויר והתושבים היו מסתתרים במקל־ טים וממתינים לאות הרגעה שיבשר להם שהסכנה מהם והלאה‭...‬ ומתוך דאגה וחרדה לשלום הילדים, נשלחו רבים מהם לכפרים". (מתוך אי הילדים מאת מירה לובה, הוצאת ברונפמן תל אביב).‬

סיפורים נוספים מאותה תקופה הם "סיפורי נרניה", ספרי פנטזיה שמתארים את קורותיהם של ילדים מעולמנו שנקלעים לעולם אחר ששמו נרניה: "היה היו פעם ארבעה ילדים‭...‬ זהו סיפור על מה שקרה להם בזמן המלחמה, כשהורחקו מלונדון בגלל ההפצצות. הם נשלחו לביתו של פרופסור זקן שגר בלב ליבו של אזור כפרי. שם הם מגלים ארון ישן ונכנסים דרכו לעולם אחר וקסום בשם נרניה, בו שולטת מכשפה אכזרית. על הילדים לשחרר את העולם מהמכשפה הרעה“. (סיפורי נרניה: האריה, המכשפה וארון הבגדים מאת ק.ס לואיס, הוצאת זמורה־ביתן 2005).

במהלך מלחמת העולם השנייה אירח הסופר לואיס בביתו ארבעה ילדים שפונו מלונדון. לואיס הופתע עד כמה מעט סיפורים דמיוניים הילדים ידעו והחליט לכתוב עבורם אחד. סיפורי נרניה נולדו מתוך המציאות האכזרית שהכתיבה המלחמה, מצוקת הילדים שנקלעים לתוכה ונידרשים לעבור מעולמם המוכר לעולם אחר. לואיס העניק לילדים כלי חשוב שהיה חסר להם: הדמיון. השימוש בפנטזיה והתקת המלחמות לעולם אחר שבו ניתן גם לנצח את כוחות הרשע.

הפצצות הבליץ נמשכו כתשעה חודשים וגרמו למותם של 43 אלף אזרחים ולחורבנם של יותר ממיליון בתים. למרות זאת, מחקרים הראו שילדי לונדון המופצצת היו פחות פגועים מההפצצות ויותר פגועים מהפינוי לרחבי המדינה, שנעשה במטרה להגן עליהם.

אנה פרויד, בספרה: ‭"1943 Children and War"‬, טוענת שהילדים שנשארו בלונדון בתקופת ההפצצות הקשות התמודדו מבחינה פסיכולוגית טוב יותר מאלה שהורחקו ללא הוריהם לכפרים הבטוחים באנגליה. היא מסבירה שרק מבוגר מוכר, שזוכה לאמון ילדיו, יכול להיות מקור להרגעה במצב טראומטי.

גם בארץ כבר חווינו אירועים שדרשו פינוי של אוכלוסייה אזרחית מאזור פגוע מלחמה: במלחמת השחרור בנגב ובמלחמת יום כיפור בגולן בוצע פינוי מאורגן של אזרחים. בתקופת מלחמת המפרץ התפנו כ־100 אלף תושבים ממה שכונה אז "אזור אש א'"- תל אביב ורמת גן‭.

גם אצלנו המצוקה הולידה מחקרים ולצידם יצירה: "אמא אומרת שיש ארצות רחוקות שאין להן בכלל מלחמות. היא אפילו ספרה לי על מקום אחד שהמלחמה שלהם היא בין שוקולד לשוקולד. אבל רק שעתיים מקריית שמונה, פה, אצלנו, בתוך המדינה, גרים אנשים שבמקום מקלטים בונים לילדים חדרי משחקים, ואין גדרות תיל ואין שמירה, אפילו חור של כדור לא רואים בסביבה. ולא תאמינו, אבל יש במדינה, רק שעתיים מקריית שמונה, הרבה ילדים (וזה לא בצחוק) שחושבים שקטיושה זה דבר מתוק". (מתוך "ילדי מלחמה" מאת דליה וינשטיין ויגאל תומרקין, הוצאת זמורה־ביתן 1988).

רחוק מההפגזות אבל לא רחוק מהמשפחה

המצב מורכב וההחלטה קשה. ההיגיון אומר שייטב לילדים רחוק מההפגזות. אבל מעיון בחומר המחקרי שנאסף במהלך שנים רבות מדי של מלחמות בארץ ובעולם, עולה תמונה ברורה: רחוק מההפגזות, אך לא רחוק מהמשפחה.

כשמדובר בילדים צעירים עדיף להישאר במציאות הקשה, עם ההורים וספרי הפנטזיה שמאפשרים בריחה לעולמות אחרים, מאשר לברוח ממשית לאזור אחר שבו ההורים אינם נוכחים. ובכל זאת, יש מקרים שבהם המצב הבטחוני מסכן את הילדים ומתקבלת ההחלטה לשלוח אותם לאזור בטוח יותר, ללא ההורים - ואז חשוב ביותר לשמור איתם על קשר יומיומי מרגיע, לשלוח להם מכתבים או מתנות ולבוא לביקורים תכופים וצפויים, כך שהפרידה לא תהיה ארוכה ולילד יהיה צפי ברור מתי יראה את הוריו.

במקרים שבהם הרקע לפינוי או הפינוי עצמו מעוררים מצוקה, חשוב לפנות לעזרה טיפולית. יש שיטות טיפוליות רבות וטובות שמטפלות בתגובות חרדה בעקבות חשיפה לאירועים קשים.

הכותבת היא יועצת ב"קו להורה". טלפון: ‭03-6406888‬