ישראל - בתחתית מס' שנות הלימוד במערב

ממוצע שנות הלימוד בישראל לתלמיד מעל גיל חמש ועד אוניברסיטה הוא מהנמוכים בעולם המערבי, הכיתות - מהצפופות בעולם, ההשקעה באקדמיה - מהנמוכות בעולם.

אלו רק חלק מהנתונים הקשים הכלולים במחקר בינלאומי שערך ארגון המדינות המפותחות (OECD), הנחשף היום (ג') לראשונה ב-ynet. מחר ייפתח כנס בפריז והמחקר הזה יעמוד במרכזו. בישראל, קובע המחקר, קיים יחס הדוק והפוך בין השכלה גבוהה לאבטלה. מי שלא גמר תיכון, יהיה כנראה מובטל.

ישראל ממוקמת 7 מהסוף מבין 32 מדינות שנבחנו. בעוד שבישראל ממוצע שנות הלימוד הוא כ-15.9 שנות לימוד (כולל גן ילדים). הממוצע במדינות המובילות הוא יותר מ-20 שנות לימוד - בריטניה ואוסטרליה (21.3), שבדיה (21) ופינלנד (20). מתחת לישראל מדורגות סלובקיה, רוסיה, צ'ילה, לוכסמבורג, מקסיקו וטורקיה - האחרונה בטבלה. 

ממוצע שנות לימוד, מתוך מחקר ה-OECD

המחקר המתפרסם כאן לראשונה מוצג בחוברת "מבט לחינוך 2006", שערך "ארגון המדינות המפותחות" OECD בכדי להשוות את מצב מערכות החינוך ברחבי העולם והשפעתו על עתיד ההשכלה, הכלכלה והרווחה העולמית. המחקר הוא תוצר של סדרת מחקרים השוואתיים בינלאומיים הכוללים נתונים שנבדקו על פני עשור מ-1995 ועד 2006 במדינות העולם. מלבד ישראל נבדקו עשרות מדינות, בהן ארצות הברית, קנדה, בריטניה, גרמניה, צרפת, איטליה, אוסטרליה, יפן, שבדיה, טורקיה ועוד. 

משקיעים בהשכלה הגבוהה חצי מאשר בארה"ב 

ההוצאה הלאומית לתלמיד במערכת החינוך הפורמלית במשך שנת לימודים היא מהנמוכות במדינות המפותחות - 6,500 דולר בלבד. הממוצע במדינות המפותחות עומד על 7,500 דולר. שוויץ היא המדינה שבה ההוצאה הלאומית לחינוך לתלמיד היא מהגבוהות בעולם - כ-12,100 דולר לתלמיד לשנה. ארצות הברית במקום השני עם 12,000 דולר ונורבגיה בשלישי עם 10,000 דולר. במקומות האחרונים נמצאות ברזיל וטורקיה עם הוצאה של כ-1,200 דולר לתלמיד. בסך הכל נבדקו 33 מדינות.  

מפירוט הנתונים עולה כי תלמיד בבית הספר היסודי עולה למדינת ישראל בשנה כ-5,500 דולר לשנה. על תלמיד התיכון מוציאה המדינה כ-6,000 דולר. אולם, עיקר הנהנים הם דווקא המוסדות האקדמאיים והסטודנטים שנהנים מתקצוב שנתי של 12,000 דולר לסטודנט בממוצע. אז מדוע ההשכלה הגבוהה נראית בישראל כפי שהיא נראית. זו כנראה הסיבה - ההוצאה הלאומית לחינוך בלימודים אקדמאים בשוויץ היא 26,000 דולר ובארצות הברית 24,000 דולר.

ארגון המדינות המפותחות שערך את המחקר, הוא גם זה שמפעיל את "מבחני פיזה" הבינלאומיים ההשוואתיים הנערכים מדי שלוש שנים במתמטיקה, מדעים ובשפת אם, שבהן משתתפת גם ישראל.

סדר היום של תלמיד ישראלי בגילאי 9-11 נראה כך: 10% קריאה, כתיבה וספרות. כ-20% לימודי מתמטיקה. כ-15% לימודי שפה זרה, כ-5% לימודי מדעים, 22% "שעות גמישות" (מתחלפות במערכת, למשל שיעור חברה) והשאר - 28% שעות לימודים קבועות נוספות (תנ"ך, גיאוגרפיה, התעמלות וכו'). לשם השוואה תלמיד באותו הגיל המתגורר בסין ילמד 12% קריאה, כתיבה וספרות, 5% מתמטיקה, 10% לימודי שפה זרה, 20 שעות "גמישות" ו- 40 שעות שונות קבועות במערכת.

בגילאי 12-14 התלמיד הישראלי מאבד כמעט לחלוטין את אותן "שעות גמישות" והן נותרות על 1% בודד. קריאה, כתיבה וספרות נותרות 10% מיומו בבית הספר. מתמטיקה 10%, מדע 13%, שפה זרה 17% והשאר 49% הן שעות קבועות נוספות.

הכיתות צפופות, המורים מרוויחים שכר נמוך

עכשיו יש לכך חותמת מדעית - הכיתות בישראל הן מהצפופות בעולם. כ-32 תלמידים לומדים בממוצע בכיתה בבית הספר העל יסודי, מה שמציב את ישראל במקום ה-25 מבין 29 מדינות מתפתחות במספר התלמידים הלומדים בכיתה.

ממוצע מספר התלמידים בבית ספר על-יסודי במדינות המפותחות הוא 24 תלמידים בכיתה. המדינות היחידות שצפופות יותר מישראל הן קוריאה (37), יפן (35) וברזיל (33). הכיתות המרווחות במיוחד הן איסלנד ושוויץ עם 19 תלמידים בכיתה. בבתי הספר היסודיים המצב אף גרוע יותר. כאן "מככבת" ישראל כשלישית במדד הצפיפות מבין המדינות, עם ממוצע של 28 תלמידים בכיתה. 

ארגוני המורים דורשים חדשות לבקרים לשפר את תנאי שכרם ואף מאיימים בהשבתות. מתברר שיש ממש בטענות. רק בשלוש מדינות שנבדקו מרוויחים מורים עם ותק של 15 שנה פחות מאשר בישראל - בהונגריה, בצ'ילה ובפולין. מורה בישראל מרוויח פחות מ-75% משיעור ההכנסה לנפש (GDP), בעוד שעמיתו בקוריאה מרוויח פי 2 מגובה ההכנסה לנפש.

מורה בישראל מרוויח כ-18 אלף דולר לשנה, בלוקסמבורג - 84 אלף דולר, באוסטרליה 45 אלף דולר בשנה. בשבדיה מרוויח מורה 31 אלף דולר בשנה. החוקרים גורסים כי עניין זה משמעותי שכן "גובה המשכורות משקפות את קידום הקריירה ואפשרויות הקידום במקצוע ההוראה. תיאורטי., מבנה קריירה הכולל תגמול קבוע לפי ותק מציע יותר אפשרויות לקליטת אנשים מוכשרים למקצוע ההוראה". 

אין בגרות, אין עבודה 

לא סיימת תיכון? על-פי המחקר, הסיכוי שתשתלב בשוק העבודה בישראל נמוך ביותר. מספר התלמידים הנושרים ממערכת החינוך בישראל עומד כ-27 אלף תלמידים בשנה. ישראל ממוקמת במקום השלישי מהסוף ביחס בין מי שלא סיים לימודי תיכון לבין שילובו בשוק העבודה. משמעות הדבר - רק 40% מקרב מי שלא גמרו תיכון בגילאי 25 עד 64 מועסקים בעבודה כלשהי והיתר מובטלים. מהמחקר עולה כי מבין 60% המובטלים בישראל שלא סיימו תיכון. כחמישית הן נשים והשאר גברים.

מלגות סטודנטים? לא בישראל 

ההפרטה והתנערות המדינה מאזרחיה בישראל ניכרים היטב גם במחקר הזה. ישראל היא גם אחת המדינות שבהן תוספת המימון ממקורות פרטיים היא מהגבוהות בעולם - 47% מהמימון במוסדות האקדמיים מגיע ממקורות פרטיים. גם בקרב בתי הספר היסודיים והעל-יסודיים כ-5% הם מימון פרטי. ישראל ממוקמת שישית בתחום זה (מתוך 31 מדינות) אחרי סין, קוריאה, יפן, ארצות הברית ואוסטרליה.

מספר הנרשמים ללימודים אקדמיים בישראל נמצא בעלייה. על פי המחקר - בשנת 2000 נרשמו כ49% ובשנת 2004 נרשמו 58% לאקדמיה.

עם זאת, מצבה של ישראל ביחס לעולם בכל הנוגע להלוואות ומענקי לימודים לסטודנטים בכי רע. בעוד הממוצע במדינות ה-OECD הוא כ-17% מההוצאה הציבורית, הרי שבישראל הוא כ-10% בלבד, מתוכם 2% בלבד מוקדש להלוואות סטודנטים והשאר מלגות. ניו-זילנד היא המובילה בעולם בסיוע לסטודנטים, אחריה אוסטרליה. במקום האחרון שוויץ. במחצית מהמדינות שנבדקו, דיווחו הסטודנטים על קבלת המענקים בכסף מזומן.

שני נתונים מעודדים 

נתון אחד מעודד מלמד שישראל ממוקמת במקום טוב בעולם מבחינת מספר המסיימים את מערכת החינוך. היא רביעית מבין 22 מדינות OECD, כאשר יותר מ-90% ממספר התלמידים מסיימים 12 שנות לימוד. במקום הראשון נמצאת נורבגיה עם 100%, אחריה גרמניה 99%, קוריאה 97% וישראל 92%. הממוצע הוא 67% וישראל עוקפת מדינות כמו יפן, דנמרק, פינלנד, סין, ספרד, איטליה, שוויץ וצרפת. עם זאת, לא נבדקה "איכות תעודת הבגרות", כלומר - שיעור הזכאים ללמוד באוניברסיטאות ובמכללות בתום הלימודים בבית הספר.

עוד נתון מעודד מלמד שמספר שעות ההוראה בבתי הספר בארץ הוא מהגבוהים בעולם - בחטיבות הביניים מלמדים קרוב ל-800 שעות לימוד בשנה (הממוצע הוא 704). ביפן מלמדים 534 שעות בשנה ואילו במקסיקו 1,047 שעות ובארצות הברית 1,080 שעות.