שתי כלות, שתי כוסות, שכינה אחת
מידיעותיי הקלושות במתמטיקה, אני חושב שכדי לשנות את התוצאה יש לבטל או להחליף את אחד הגורמים במשוואה המוכרת: כלה + חתן = חתונה סטנדרטית. הלכתי לראות מה קורה כשאין שום גבר מתחת לחופה. חתונה עליזה במיוחד
מידיעותיי הקלושות במתמטיקה, אני חושב שכדי לשנות את התוצאה את צריכה לבטל/להחליף את אחד הגורמים במשוואה המוכרת: כלה + חתן = חתונה סטנדרטית ונשכחת במהרה.
מובן שבתור כלה המרוכזת בימים אלה בצורה כפייתית בעצמה, אין לך שום כוונה להחליף את עצמך. גם אם תחליפי את החתן, רוב הסיכויים שבמקומו יתייצב גבר אחר שניחן בחוש אסתטי של קרנף. אי לכך, ובעקבות חתונה שלפני רגע חזרתי ממנה, אני מציע אופציה של החלפת החתן - בכלה נוספת.
חתונה הכי "לפי הספר" שאפשר
חתונות חד מיניות נערכות לרוב במחשכים ובצנעה. נראה שהאצבע על הדק אקדח ההזמנות לא קלה, כשלחתן של הבת שלך קוראים מירי. אלו חתונות שנערכות מול קהל מצומצם ונושאות אופי שונה מזה שהאורח הישראלי רגיל להתלונן בהן בין ביס לביס.
נחמד לראות שבזמן שזוגות הטרוסקסואלים רוצים למרוד במכונת החתונות הישראלית ומוכנים להפוך עולמות בשביל להתחתן אחרת, החליטו שתי הכלות שלנו, שלבשו שתיהן שמלות כלה, שהמרד שלהן יהיה להתחתן הכי לפי הספר שאפשר: מפיק חתונות, 400 מוזמנים, קבלת פנים, חופה, קייטרינג, דיג'יי חתונות וכל השאר. הכי לפי הספר, אבל עם הכי רגש וסטייל שיש. ככה זה כשאין גבר שמפריע.
רגשות כמו שלווה ופיוס. שתי שמלות כלה (צילמו: יעל ונעמי)
למרגלות מבצר אנטיפטרוס, במקום על הגבעה
מבצר אנטיפטרוס הפך בשנתיים-שלוש האחרונות די פופולרי בקרב המתחתנים. לרוב, החתונות המתקיימות במקום נערכות על ראש הגבעה, בתוך המבצר, וגורמות לאדם הפשוט לדרוש ממומחה לפרנויה או מיועץ לשיגעון גדלות איזשהו הסבר פסיכולוגי לתופעה. אבל כששתי נשים בוחרות את מקום החתונה והרגשות השולטים הם לא כיבוש, שליטה, הגנה והכנעה, אלא אולי ערגה, געגוע, שלווה ופיוס, נבחר דווקא העמק והאגם שלמרגלות המבצר. אגם שבמימיו משתקף המבצר והופך רך יותר, פחות מאיים, גם בעזרת תאורה חמה שהאירה את חומות המבצר ואת כרי הדשא הנפרשים ממנו למטה.
בקבלת הפנים נשמעו רק שירים בביצוע נשים
הידיעה שאתה נוכח בחתונה של שתי נשים כופה עליך לשים לב לפרטים הקטנים שמקבלים ברגע אחד משמעות רחבה יותר. כך היה עם המוזיקה ועם מילות השירים. בקבלת הפנים נשמעו רק שירים בביצועים של נשים, אפילו דוד ד'אור לא הצליח להשתחל בין ג'וני מיטשל, קייט בוש, טורי איימוס, יהודית רביץ, נורה ג'ונס ושרה מקלכלן. כל כך נעים, שיכולת לחשוב שמלטפים אותך.
מאוחר יותר, בריקודים, דני תובל, דיג'יי יוצר שמזוהה עם הקהילה לא בגלל נטיותיו המיניות אלא המוזיקליות, ידע איך להלהיב את הקהל עם שירים שקיבלו פרשנות חיובית ומשעשעת בקרב הכלות וחברותיהן, אבל עשו נעים גם לדודה ציפורה ובעלה, כמו Touch me של סמנתה פוקס ו- Girls just want to have fun של סינדי לאופר.
אני כמעט בטוח שאילו היתה לכלות אפשרות להינשא כדת משה וישראל, הן היו עושות את זה. אבל מכיוון שהרבנות מעדיפה לראות שתי נשים מדליקות נרות יחד ולא מחליפות טבעות, נאלצו הכלות לחפש אלטרנטיבה.
התבססות על הטקס המקורי ושבע הברכות
לאלטרנטיבה שלהן קראו מריאנה רוח מדבר ממכון הויה, שחוץ משם משפחתה היתה מאוד ברורה, רהוטה, והעבירה את הטקס באופן מרגש ומיוחד, שהתבסס על הטקס המקורי ושבע הברכות, אך הדגיש לצד אלוהים גם את השכינה הנשית.הטקס היה מעט ארוך ליכולת הספיגה של קהל ישראלי רעב, אבל מי שהתגבר על כך שמע נאומים מרגשים של ההורים (שהודו כי בנותיהן הוציאו אותם מהארון וגרמו להן לקבל את האחר והשונה), של האחים, ושל הכלות עצמן, שנדרו נדרי אהבה גדולים מהחיים.
במהלך הטקס חילקו המלצרים לאורחים קופסאות פח עם זרעים, כמשל לזרע שנשתל ברגעים אלה מתחת לחופה ויניב שדות של אהבה. מעט קיטשי, אבל נסלח לנוכח מין המתחתנות.
לסיום הטקס, כל כלה שברה כוס משל עצמה, וברקע נשמע שיר של דיאנה רוס, שהודיעה למי שעדיין לא שם לב - I'm coming out. הקהל הרעב והמופתע התפזר לעבר המזנונים.
נו, היה טעים?
כבר הבנתי שלכלות שלנו יש הרבה אומץ, אבל כשהגעתי לאזור המזנונים הבנתי באופן סופי שיש להן גם הרבה כסף. אמנם האוכל, בניגוד לשאר מרכיבי האירוע, היה נטול פרשנויות ודו משמעויות הנובעות ממין המתחתנות, אבל בעל משמעות עמוקה מאוד לקיבתו של כותב שורות אלה.
קייטרינג מגי ותולי נחשב אחד משלושת שירותי ההסעדה היקרים ביותר בארץ. בדבר אחד הוא מנצח את שאר מתחריו - שירות. המלצרים והמלצריות של מגי ותולי נעימים, בקיאים, נקיים, ובעלי מודעות שירותית של גיישה (אפרופו גיישה, הדים-סם בקבלת הפנים היה נפלא). האוכל הוגש בשיטת המטבח הפתוח, חוויה שכבר נוכחתי בה בעבר ושוב הממה אותי לחלוטין.
אותן מילים טובות אפשר לומר גם על שירותי הבר של "בר-בר". ברים מעוצבים ונקיים, ברמנים מקצועיים וחייכניים, לבושים בתלבושת מעוצבת (מחויטת משהו) וגבוהה מהסטנדרט המקובל בענף.
אפילוג: באחת ורבע השתתקה המוזיקה, ושארית האורחים עברו למתחם זוּלה בצידו השני של האגם. אני נסעתי הביתה, מהרהר בדרך על חתונות שבינה לבינה ובינו לבינו. כשהגעתי, האשה והילד כבר ישנו, והתיישבתי לכתוב את השורות הנ"ל. רגע לפני שסיימתי שמעתי בכי מהחדר הסמוך. הרמתי את הילד והרגעתי אותו, נשקתי לו על מצחו ואיחלתי לו ולעצמי את מה שהצעתי לכן מתחתנות יקרות בתחילת הטקסט: להתחתן עם בחורה.
ציון: הייתי נותן 10, אבל בגלל החום - 9.99 בסולם החתונות החד-מיניות של Hnet
ולסיום, הזוג הצעיר לא שוכח לתת קרדיטים
כשהתקשרתי לכלות ביום שאחרי כדי לשבח את חתונתן, וציינתי שזו אחת החתונות שהכי נהניתי בהן בחיי (קלישאה, אבל התכוונתי לכל מילה), הן השביעו אותי לתת קרדיט לכל מי שנתן להן שירות בחתונה. "לדני מרקס המפיק שהיה מקסים ומקצועי, לאיה צאלים שעיצבה את המקום בצורה מדהימה, לדני תובל הדיג'יי שהיה מושלם, ליעל הצלמת, לכל הצוות של מגי ותולי, ולעינת ותומר וכל הברמנים של בר בר. כולם היו נהדרים, מלאי הבנה ומאוד Gay friendly, ולא רק באירוע עצמו, אלא מהרגע הראשון ולאורך כל ההכנות".
- מתוך סדרת "ביקורי בית" בחתונות, באדיבות אתר Hnet.co.il
