חשבון נפש בבלוקבסטר?

גדלתי בקיבוץ חילוני, קבוצת חולדה, ועד היום אני חושבת שבקיבוצים נוצרו חגי ישראל שאין להם אח ורע. חגים חילוניים מלאי קדושה טרייה, רחוצה וריחנית, חגים יהודיים עם משאות-נפש אוניברסליות. בעיקר הפליאו לעשות בחגים החקלאיים, שהוצאו מן הנפטלין של הגולה ונהיו שוב ישראליים-חושניים, עם ריחות הדס חריפים וענפי שקדיה לבנים, עם סלסלות ביכורים של ממש, ראשית ירקות הקיץ וראשית קציר. גם ליל הסדר הקיבוצי היה נפלא ומוזיקלי וצנוע, עם הגדה מודרנית ששילבה רבנים עם פילוסופים אירופים ומשוררים עבריים.

בקיבוצים חיו אמנים רבי השראה וענווי עולם, שכתבו לחנים משלהם לזמירות הישנות. ואמרנו שם שירה חדשה, משפחות משפחות ועַם רב, אבל בלי אף רב. אז לא הבנתי, אבל באמת חצו שם שנית את ים סוף. כמו שכתב אברהם שלונסקי בשיר הכי דתי והכי חילוני של הציונות המוקדמת, שירם של החלוצים אל האלוהים שהשאירו אצל הוריהם בעיירה: "נשינו היפות תדלקנה הנרות, ואנו נברך על החלה... אנחנו ראויים לשבת ראשונה במשתה שבתך הגדולה".