שמחת נשות ירושלים: לראותם בלבד

במוצ"ש האחרון עמדה צעירה חרדית, יחד עם בנה בן השנה וחצי בעגלה, בחצר ישיבת "אור שמואל" שבפאתי שכונת גאולה בירושלים והביטה מבעד לחלונות הגדולים בעשרות הגברים הרוקדים בתוך האולם בהתלהבות. לצידה, עמדו עוד עשרות נשים, רובן אמהות ואחיות של בחורי הישיבה, שרקדו בפנים והביטו כיצד הם שמחים בשמחת בית השואבה.

באותו הזמן, ולאורך כל השבוע בו חל חג הסוכות, התקיימו במאות מוקדים אירועים לזכר טקס ניסוך המים שהתקיים בבית המקדש ושעליו נאמר: "מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו". אבל בכל אותם מוקדים, המראה הזה, של גברים רוקדים ונשים מסתכלות, חזר על עצמו.

אותה אמא צעירה מספרת ש"זה שהנשים רוקדות זה לא אומר שהן לא שמחות. האמהות כאן מאוד שמחות לראות איך הבנים שלהן רוקדים עם הספר תורה". היא גם ציינה שבגמרא כתוב ש"גם בזמן בית המקדש הגברים היו רוקדים והנשים היו מסתכלות". על השאלה מדוע הנשים לא רוקדות בעזרת הנשים, במקביל ובנפרד מהריקודים בעזרת הגברים לא הייתה לה תשובה.

חמותה לאה הסבירה ש"דווקא יש אירועים שנשים רוקדות ואז אפשר לראות מהי שמחת נשים אמיתית" ובכך התכוונה בעיקר לאירועים המאורגנים על ידי בתי הספר והסמינרים לבנות. לקראת החג פרסמה בעיתונות החרדית תנועת הנוער החרדית לבנות "בנות בתיה" על עשרות שמחות בית השואבה המתוכננות במהלך החג. אותם אירועים הם קרוב לוודאי, האירועים הסגורים ביותר בחברה החרדית.

ההנחיות: "למנוע ערבוביה"

שמחות בית השואבה בבתי הכנסת, בשכונות ובערים החרדיות שואבות אליהן קהל של אלפים, גברים ונשים כאחד. בשל כך, מפלס המתח והדאגה בקרב רבני הציבור החרדי עולה.

השנה, תחת הכותרת "שמחה כהלכה", פרסם הרב שמואל הלוי וואזנר, מחשובי הרבנים בציבור החרדי, כרוז החתום על ידו ועל ידי רבנים נוספים. בכרוז נאמר כי "חל איסור על עריכת שמחות בית השואבה ברחובה של עיר, בהם מופיעים זמרים או חזנים, גוררים פרצות של תערובת וכן של התקבצות צעירים שסרו מן הדרך, והם מהווים סכנה רוחנית".

הוראת הרבנים הייתה ש"את שמחות בית השואבה, יש לערוך אך ורק בבתי כנסיות, עם עזרת נשים נפרדת לגמרי, או באולמות נפרדים לגמרי". ההוראה שניתנה חייבה גם ש"בכניסה וברחבה שלפני בית הכנסת או האולם, חובה למנוע ערבוביה, על ידי מחיצות הפרדה מלאה".

כל הנשים ימינה, כל האברכים שמאלה (צילום: חיים צח)

מאיר, תושב אחת השכונות החרדיות בירושלים שהגיע השבוע לשכונת מאה שערים כדי להשתתף בשמחה, הסביר כי "למעשה, אין כינוס של ציבור כזה גדול כמו בסוכות. כולם בחופש ואין מה לעשות אז כולם מגיעים לשמחות אז אוטומטית הרבנים חוששים מחיכוכים". סיבה נוספת שהוא מעלה היא ש"הרחובות בשכונות בירושלים למשל, הם קטנים וצרים והרבנים לא מעוניינים שגברים ונשים יתערבבו".

"המארגנים גם בדרך כלל לא צריכים הוראה מפורשת מהרבנים", הוא מוסיף, "כי כולם מכירים ויודעים שיש הנחייה של ההלכה". כך, לאור ההנחיות, בשכונת מאה שערים במהלך החג מופיעים כ-30 סדרנים, מצוידים במגפונים, שכל תפקידם הוא לשמור על הסדרי הצניעות המיוחדים בחג: בצד ימין מורשות ללכת הנשים ובצד שמאל הגברים. מי שמפר את ההוראות, המתנוססות על שלטים שאי אפשר לפספס, זוכה לנזיפה קולנית מהסדרן הקרוב.

בנות: מבינות את ההפרדה, רוצות שמחה של קדושה 

שיפי, רוחי, מירי ויהודית, כולן תלמידות תיכון בסמינר "בית- יעקב הישן", הגיעו ביום שני לעשות סיבוב בבתי הכנסת שבמאה שערים. גם בסמינר שלהן ארגנה ההנהלה שמחת בית השואבה במיוחד לתלמידות, כדי שגם יוכלו לרקוד, אבל הן העדיפו שלא ללכת לסמינר ובחרו להגיע לחזות באירועים במאה שערים.

את ההפרדה ברחוב הן מבינות כי "שמחה אמיתית של קדושה לא יכולה להיווצר כשבנים ובנות מעורבים", הסבירו הבנות הצעירות. גם הן ציינו ש"יש מקומות גם לבנות" אבל הן "יותר נהנות להסתכל. מי שרוצה להתחיל לרקוד יכולה לעשות את זה, אף אחד לא יגיד לה כלום".

בפועל, גם הן מסכימות על כך, זה לא ממש קורה. הגברים רוקדים והנשים מסתכלות. למה בעצם? "כי זו שמחה קדושה, משהו אמיתי שרק בנים יכולים לייצר. כשנשים רוקדות זה משהו אחר לגמרי. הגברים ממש רוקדים, הם לא סנובים. הגברים עושים את זה בצורה אחרת, יותר רוחנית. אצל הבנות זה יותר מאופק. אצל הגברים זה יותר בעוצמות, והנשים רוקדות יותר בעדינות, כך שזה פחות מעניין", הן עונות.

בחברה החרדית החלוקה ברורה וגם הן, כבחורות צעירות, מודעות אליה. למרות שלא קיים איסור על נשים לרקוד למעלה בעזרת הנשים, הן מסבירות ש"יש דברים שייכים יותר לגברים ויש כאלה ששייכים לנשים. הצניעות זה עניין של האישה. בתכל'ס", הן מסכמות, "אנחנו לא יכולות להתחיל לרקוד ברחוב ושכולם יראו אותנו. אם רוצים שכולם יבואו להשתתף בשמחה, אז צריך לשמור על הכללים ולעשות זאת בדרך הנכונה. אצלנו, הנשים הן בפנים והגברים בחוץ".

ועדיין, ההסברים שלהן לא מסבירים מדוע הנשים החרדיות לא רוקדות למעלה בעזרת הנשים אבל נראה שההתניה החברתית עושה את שלה, גם במקומות הנמצאים הרחק מעין גברית. אחת מהן מעירה בכנות ש"עד שלא שאלו אותי שאלות, לא באמת חשבתי על זה". אבל באותה נשימה היא מוסיפה שהיא חושבת ש"בית הכנסת זה הרבה יותר מקום לגברים, ואחת שגדלה במציאות הזאת לא חושבת שזה מוזר. זו המציאות, אלו החיים", היא מסבירה בפשטות.

ויש גם חוגגות, בברסלב 

המקום היחיד בירושלים בו כן היה ניתן לראות נשים רוקדות היה בבתי הכנסת של חסידות ברסלב, בעיקר בקרב הפלגים של החוזרים בתשובה. בבית הכנסת "לב ירושלים" שבשכונת מוסררה, מספר דקות הליכה ממאה שערים, אלתרו מתפללי בית הכנסת עזרת נשים ממספר יריעות בד על שטח לא גדול במיוחד. שם, ניתן היה לראות עשרות נשים, כולן עם כיסויי ראש הדוקים, רוקדות בשמחה אמיתית, כשילדיהן הקטנים מצטרפים אליהן.

מיכל, מסבירה שזה בגלל ש"פה זה מקום של בעלי תשובה. אין לנו כללים והגדרות. הרגליים רוקדות לבד". וחסידויות אחרות לעומת זאת, היא מסבירה, "הן מרובעות יותר, מקסימום הן מוחאות כפיים. אני בטוחה שהן רוצות לרקוד אבל זה לא כזה מקובל. זה לא שלא בא להן לרקוד בכלל. כאן הנשים כולן קפצו, עשו שיגועים. את זה אף פעם אי אפשר לראות בחתונות חסידיות, שם כבד יותר. אצל החוזרים בתשובה הכול זורם כזה. שם, זה יותר מצוות אנשים מלומדה".

בית כנסת נוסף בו נשים רקדו השבוע הוא בית הכנסת של "שובו בנים" - פלג נוסף בחסידות ברסלב. אחד האברכים הסביר ש"ברסלב זו החסידות היחידה שנוהגת בשוויון בין גברים לנשים. בברסלב אף דואגים יותר לנשים מאשר לגברים".