לקום לכבוד הנשיא?
לאור המלצת המשטרה על כתב אישום בעבירת אונס, יש מקום לכבד את נשיא המדינה בפתיחת מושב החורף - או שצריך לפתוח לאלתר בהליך הדחה? ואולי בכלל שופכים את דמו כדי למכור יותר עיתונים? ויכוח בין ח"כים, לקראת אחד הרגעים המביכים בתולדות הכנסת
| זהבה גלאון |  | ניסים זאב | | | | |
זהבה גלאון
תיאטרון האבסורד עומד להגיע לשיאו. וזה הולך להיות מביך, ודי מבייש. למה לך את זה? תחסוך את זה מעצמך ומאיתנו - ותתפטר.
שלי ושל אחרים להפסקת כהונתו של מי שדבק בו רבב אינה פוגעת בחזקת החפות שלו. התביעה מהנשיא שלא להיאחז בקרנות המזבח, לשחרר אותו מחובותיו על-ידי השעיה - נבצרות של שלושה חודשים - אינה פוגעת ואינה מטילה ספק בחזקת החפות. זו גם לא הודאה באשמה, ודאי שלא בגדר ענישה. זכותו של הנשיא להיות חף מפשע. אבל אין לו שום זכות מוקנית להחזיק במשרת הנשיא. ויש לו חובה מהמעלה הראשונה לזכות באמון הציבור.
חזור למעלהביום החגיגי של פתיחת מושב החורף של הכנסת, כשכל "סגל א'" יאכלס את יציע האורחים, וכולנו נשב במליאה, מכונסים ומכווצים בכיסאנו, זעים ימינה ושמאלה מאי-נוחות, כשהמזכיר יכריז "נשיא המדינה - נא לקום!", אתה עלול להיות מופתע מעוצמת התגובה של חברי-הכנסת. מספר חברים ייצאו מהאולם לאות מחאה, אחרים יקראו קריאות ביניים, זה יהיה מאוד לא נעים. ואני אשב שם, לא אקום לכבודך, ארכין ראש ואמתין שגל הבושה יחלוף.
אבל זה לא חייב היה להיות ככה. הכל יכול היה להיות אחרת, אילו היית מודיע שאתה לא מגיע. אבל בחרת לבזות הן את מוסד הנשיאות והן את כנסת ישראל. וזה גם יכול היה להיות אחרת אילו חברי-הכנסת היו ממצים את סמכותם החוקתית, כפי שהצעתי להם לא אחת, להעביר אותך, את נשיא המדינה, מתפקידך, בשל מה שנראה כ"התנהגות שאינה הולמת". אבל, לצערי, חלק גדול מחבריי מפגינים פחדנות מוסרית, וחוטאים למחויבותם לשקם את אמון הציבור שנפגע. בכך הם מתנערים מחובתם לשים קץ לביזיון.
חברי-הכנסת כשלו בכך שלא השכילו לעשות הבחנה מאוד ברורה בין המישור הפלילי למישור הציבורי. הם היו צריכים לקרוא לתרבות פוליטית מתוקנת, שמציבה נורמות וסטנדרטים נוקשים להתנהגות הולמת לגבי האזרח מספר אחת, מי שמכהן כנשיא המדינה ומסמל אותה. הם היו צריכים להחיל על הנשיא מגבלות יתר, בהיותו דמות ייצוגית שאמורה להפגין ולהקרין יושר ויושרה מבלי שתוכתם ומבלי שידבק בה רבב.
מהחומר שאספה המשטרה עולה כי ישנן ראיות לכאורה נגד הנשיא להגשת כתב-אישום בגין החמורה שבעבירות המין - אונס. לאור קביעת היועץ המשפטי לממשלה, שאין בסיס לטענות מקורבי הנשיא כי מדובר בעלילה שנרקמה נגדו, ברור שמי שיש נגדו עשר תלונות על מעשים מגונים, הטרדות מיניות וחשד לאונס, אינו יכול להיות נקי מכל רבב.
לכל אלו שטוענים שהנשיא הוא בחזקת חף מפשע עד שתוכח אשמתו בדין הפלילי, אשיב שהם כמובן צודקים. אך התביעה
הזירה הקודמת
האמנם שמחה התורה?
רות קלדרון, אביחי בוארון
ברחוב החילוני מתחילה התעוררות סביב התורה. זה ניכר בתרבות, בשמות הילדים, בתוכניות הטלוויזיה. אך האם מרוב עניין בטקסט, שכחנו את משמעותו האמיתית? דיון על מקומה של תורת ישראל במדינת ישראל - ובחייו של כל אחד מאזרחיה
סירובו של הנשיא וההתרסה כנגד הכנסת מחייבת לטעמי את חבריי הח"כים לפתוח בתהליך של הדחה לאלתר. כן, זה מאוד לא נעים ואפילו מביך. זהו בהחלט מהלך תקדימי שנדרש מחברי-הכנסת. אבל בוודאי שזהו אינו מהלך של חריצת-דין. עומדת הזכות לעורך-דינו של הנשיא להופיע בפני ועדת הכנסת, ואפילו בפני המליאה, להתגונן ולטעון כנגד ההדחה. זאת אומרת, שגם במישור הציבורי מתנהל הליך מעין משפטי, שאינו שרירותי.
מאחר שהכנסת אינה ממלאת את חובתה לנקוט הליך זה, היא הופכת בכך לשותפה מלאה בביזוי מוסד הנשיאות והדמוקרטיה הישראלית ובביזוייה שלה. אז למה שלא תחסוך לנו את הביזיון הזה?
הכותבת היא יו"ר סיעת מרצ-יחד בכנסת
ניסים זאב
בשבועות האחרונים אנו עדים למסע שמועות, פרסומים וחוות דעת פרטיות, שבאמצעותם מבקשים להטיל דופי בכבוד נשיא המדינה. כתוצאה מכך מקווים שייאלץ להתפטר מרצונו החופשי - או שיאולץ לעשות כן. העניין נובע מעדויות של מספר נשים, בראשן אחת המכונה א'. המוזר והמיוחד בפרשה הוא שהמעידות מתייחסות למעשים שבוצעו בהן כביכול בתקופות עברו, ואשר על רובן כבר חלה התיישנות.
חזור למעלהעל פי ההלכה היהודית, אמינותה של הנפגעת במעשה אינוס נבחנת על פי התנהגותה בשעת המעשה או בסמוך לו, והאם פעלה כדי למנוע את המעשה ולהפסיקו. הדין העברי פוסק כי אם אין זעקה, אין גם אונס. במקרה שלפנינו, לא רק שהמתלוננות לא זעקו לעזרה - אלא שהמתינו שנים בטרם מסרו עדותן.
לכל אורך התקופה, מול הסיפורים וההדלפות, ניכרת עמדתו הנחרצת של הנשיא, המכחיש מכל וכל מעורבות כלשהי בעניינים אלו, ומעיד כי נפל קורבן לקנוניות של סחיטה ולמסכת שקרים, שנטוותה נגדו בדרך חסרת תקדים במטרה להדיחו באופן בלתי דמוקרטי. ראוי לציון הלחץ הכבד המופעל כלפי הנשיא והשפעתו ההרסנית על בני משפחתו. העדות לכך היא האירוע המוחי בו לקתה האם הישישה, שלא היה עוד בכוחה לשאת את ההאשמות והביזיונות המוטחים בבנה.
אבל הנשיא קצב שב ומתריע על העוול שנעשה לו החל מאותו יום בו פנתה אליו המתלוננת א' בתביעות הסחטנות שלה, זו שתועדה והוקלטה על-ידו - וגם אילצה אותו להגיש ביוזמתו תלונה. אילו היה ממש בעובדות שהועלו על-ידה, יש להניח שהנשיא מצידו לא היה מגיש את התלונה הראשונית. אשר על כן, מאז אותו יום הוא חש נרדף תחת לינץ' תקשורתי ומינהלי, אך מוכן להילחם על חפותו גם כנגד כתב אישום פלילי, אם אכן יוגש.
לדעתי, אין ספק כי מבחינה ציבורית, חוקית ודמוקרטית, התנהלות רשויות המדינה והתקשורת הינה חסרת תקדים. שופכים כאן את דמו של ראש המדינה, רומסים את משרת הנשיאות ורומסים את כבודם האישי של הנשיא ושל בני משפחתו. מאידך, מתעלמות אותן רשויות ואותה תקשורת באופן בלתי מובן מכל הנקודות שמועלות על-ידי פרקליטי הנשיא להוכחת חפותו, כמו העובדה שהמתלוננות חזרו והביעו את נכונותן להמשיך ולעבוד בלשכה. אחת מהן אף העלתה על הכתב את תוכניתה לפתח שם ערוצים חדשים והציעה שירותים מקצועיים מעבר לעבודות מזכירות שבהן התמחתה בעבר, ורק לאחר דחיית בקשתה זו על-ידי הנשיא, ראתה לנכון להגיש את תלונתה.
ההליך שהיה מתאים במקרה דנן הוא הליך חקירתי ברמה בלתי שגרתית על-ידי מומחים בעלי שם ובנוכחות משקיפים ניטרליים, ומובן שמן הראוי היה שהפרשיות ייחקרו באופן חסוי, עד אשר תגיע הרשות החוקרת לדו"ח מסכם וחד-משמעי. במדינות הנאורות, בהן פרשיות מסוג דומה צצו ועלו בשנים האחרונות, התנהל הליך החקירה בידי ועדות-על נבחרות בצירוף נציגי הנבחרים וגורמי האכיפה והחקירה הרשמיים, ונשמר כבודו של נושא המשרה הרמה. בהקשר זה יש להזכיר את פרשת לוינסקי, בה זוכה הנשיא קלינטון מכל דופי ורבב חרף שקריו, וכן פרשות אחרות באנגליה, בצרפת, ביוון ובאיטליה.
אין ספק שאם מבקשים לרדת לעומקו של העניין ולברר את האמת לאמיתה, יש להבטיח שההליכים המקדמיים וכל שלבי הבירור והחקירה ינוהלו בצורה הוגנת, ללא צל של ספק ותוך הבטחת שיתוף פעולה מלא של המעורבים. במיוחד יש לשמור על חיסוי ההליכים, במטרה להגן על כבודם של כל אחד מהמעורבים. וכמובן, יש למנוע בכל מחיר משפט וחריצת דין על-ידי העיתונות בדרך שמשרתת את האינטרסים של הגופים העומדים בראשה, ובראשם הרצון למכור יותר. אני סבור שהאינטרסים של התקשורת בשערורייה הנוכחית נראים מעל ומעבר לשיקולים פשטניים אלה, וכי התעסקותה האובססיבית במקרה ממוקדת בשאיפתה למגר ולדכא את המוסד הנכבד הזה, לאחר שעשתה כן לנושאי תפקידים ממלכתיים אחרים.
כל עוד לא הוכחה אשמה, ועל אחת כמה וכמה כל עוד לא הוחלט על הגשת אישום על-ידי הפרקליטות והיועץ המשפטי, אין לקפוץ למסקנות ואין לאלץ את נשיא המדינה להתפטר. יש לתת לו הזדמנות להגן על כבודו ועל שמו הטוב - זכות אלמנטרית במשפט הפלילי, המוענקת לכל אזרח מן השורה, ובוודאי שאין לשלול אותה מנשיא המדינה. על כן, לדעתי, יש לכבד גם את החלטת הנשיא להופיע במושב פתיחת החורף של הכנסת, ולתת לו את כל הכבוד הראוי כל עוד הוא מכהן בתפקידו הרם.
הכותב הוא חבר-כנסת מטעם סיעת ש"ס
לפנייה לכתב/ת 
נשיא המדינה, משה קצב
צילום: עטא עוויסאת
מומלצים
