עתירה: "מחשב לכל ילד" חוץ מלילדי הבדואים
מתוך כמעט 20 אלף ילדים שזכו למחשב במסגרת הפרוייקט הממשלתי, אין בנמצא אפילו ילד בדואי אחד. המועצה לכפרים בלתי מוכרים והתנועה הרפורמית טוענים בבג"ץ: "הפרוייקט אינו רואה בילדים הבדואים חלק מילדי ישראל, הם יוסיפו לחיות בעוני, מבלי שידם משגת לרכוש מחשב, ויגדלו ללא אפשרות לרכוש כישורים טכנולוגים ואחרים הדרושים כיום כתנאי בסיסי להשתלבות בחיי העבודה, היצירה והחברה בישראל"
אפליה: המועצה לכפרים הבלתי מוכרים בנגב והתנועה הרפורמית עתרו בצהריים (יום א') לבג"ץ נגד ראש הממשלה והמפעל הלאומי לפיתוח חברתי. בעתירה נטען כי השניים מפלים את הכפרים הבדואיים בפרוייקט "מחשב לכל ילד".
במסגרת הפרוייקט, שהפעלתו החלה לפני כשנתיים, זכו 19,512 ילדים ברחבי הארץ לקבל מחשב. לטענת העותרים, "בין ילדים אלו לא נמצא אף לא ילד בדואי אחד. הפרוייקט, ששם לעצמו מטרה לפעול ל'שוויון הזדמנויות לכלל ילדי ישראל' אינו רואה בילדים אלה חלק מילדי ישראל, ואינו מממן עבורם ערכות מחשב. זאת מאחר שאיתרע מזלם להיוולד להורים בדואים, המתגוררים בכפרים לא מוכרים".
בעתירה, שהוגשה באמצעות עו"ד רעות מיכאלי מהמרכז לפלורליזם יהודי נטען עוד: "ילדים אלה יוסיפו לחיות בעוני, מבלי שיד משפחתם משגת לרכוש עבורם מחשב לשימוש ביתי. כך יגדלו ילדים אלה ללא נגישות למחשב, וללא אפשרות לרכוש כישורים טכנולוגים ואחרים הדרושים כיום כתנאי בסיסי להשתלבות בחיי העבודה, היצירה והחברה בישראל".
במרכז לפלורליזם יהודי הסבירו כי מפעילי הפרוייקט נמנעים מלהחיל אותו על הכפרים הלא מוכרים בנגב מטעמים שונים, ובעיקר מכיוון שהם מתגוררים ביישובים אשר אינם מוסדרים מבחינה תכנונית, ולא זכו להכרת המדינה.
איך קובעים מי מקבל מחשב
את הפרוייקט מפעיל המפעל הלאומי לפיתוח חברתי, בחסות משרד ראש הממשלה, במטרה לחשוף הורים וילדים נזקקים לעולם המחשב. שני קריטריונים מרכזיים לקבלת מחשב מתייחסים לקיומה של רשות מוניציפלית מוכרת (עירייה, מועצה איזורית וכו').
"הוועדה ליעדים חברתיים" היא שקובעת אלו רשויות ישתתפו בפרוייקט. ועדה זו ממונה על ידי ראש המועצה הציבורית של הפרוייקט, מנכ"ל משרד ראש הממשלה. בבחירת הרשויות המקומיות שישתתפו בפרוייקט הוועדה מתחשבת "בנתונים הכלולים בדרוגי הרמה החברתית-כלכלית של האוכלוסייה המפורסמים על ידי הלשכה מרכזית לסטטיסטיקה, בנתוני משרד הקליטה, בנתוני משרד העבודה, בנתוני משטרת ישראל ועוד".
הקריטריון השני, שעומד כנראה בליבה של המחלוקת, הוא השלמת מימון ערכות המחשב על ידי הרשות המקומית בסכום של בין 175 ל-350 דולר, בהתאם למיקום הרשות בסולם הסוציו-אקונומי שקבעה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
העותרים טענו כי "משמעות נימוק זה הינה הענשת ילדי הבדואים בכפרים הלא מוכרים, בשל העובדה כי נולדו למציאות בה ישוב מגוריהם אינו מוכר על ידי המדינה".
על פי הערכות שונות מתגוררים כיום בישראל כ-150,000 בדואים, מתוכם כמחצית בעיירות שהוקמו על ידי המדינה. כל יתר התושבים מתגוררים ב-46 ישובים שלא הוכרו על ידי המדינה, במה שקרוי "הכפרים הלא מוכרים". חלק מהיישובים הללו הוקמו בשנות ה-50 על ידי המדינה, אך אינם מופיעים במפות רשמיות, ואין להם תוכנית מתאר. הכפרים הלא מוכרים אינם שייכים לרשות מוניציפלית כלשהי, אינם מחוברים לתשתיות מים, חשמל וסניטציה, ומערכות הבריאות החינוך והרווחה בהם ברמה נמוכה.
חלק מן הכפרים הלא מוכרים הוכרו על ידי המדינה במהלך השנים האחרונות, אך גם בהם טרם אושרה תוכנית מתאר, עדיין לא הוקמו תשתיות, ולמעשה חיי התושבים שם והשירותים להם הם זוכים לא השתנו.
במרכז לפלורליזם יהודי ובמועצת הכפרים הלא מוכרים הסבירו: "במצב דברים זה נוצר פער עצום בתחומים רבים ובהם תחום החינוך, בין תושבי הכפרים הלא מוכרים ובין שאר תושבי מדינת ישראל, פער אשר מימדיו גדולים אף מן הפער ה"רגיל" שבין המגזר היהודי והמגזר הערבי".
על פי נתוני דו"ח סיכוי לשנת 2004, לכמחצית מבני 15 ומעלה בקרב האוכלוסיה הלא יהודית אין השכלה תיכונית. זאת לעומת כ- 20% במגזר היהודי. העותרים הדגישו: "בחינת המצב בקרב האוכלוסיה הבדואית מעלה תמונה עגומה אף יותר. בהתאם לנתוני דו"ח אדוה, קרוב לרבע מכלל בני 15 ומעלה ביישובים המוכרים לא למדו או לא קיבלו תעודה כלשהי. מעט למעלה משליש החזיקו רק בתעודת סיום בית ספר יסודי או חטיבת ביניים. בכפרים הלא מוכרים קרוב לשלושה רבעים מבני 15 ומעלה לא למדו או לא קיבלו תעודה כלשהי".
לפנייה לכתב/ת 
