מילה קטנה על היגיינה

מערביים רבים חוששים לאכול בדוכני רחוב, חלקם אוכלים רק אוכל מוקפץ שבושל מול עיניהם ונמנעים משתיית מים שמוגשים להם בדוכן (בכל דוכן ישמחו לתת לכם מים עם קרח ללא תשלום, אם רק תבקשו. העניין הוא שמעט מאוד זרים מבקשים), חלקים יותר ליברליים באשר לסוגי המזון, אך עדיין ימנעו ממים וקרח והמיעוט אוכל את ושותה כל מה שנותנים לו.

במהלך שישה חודשי טיול הראשון שלי בתאילנד הפכתי מאכלן מהסוג הראשון לאכלן מהסוג השלישי - אכלתי חלקי פנים של עוף שנחו בתוך קופסת זכוכית ללא קירור, טרפתי עופות שניצלו בבוקר והמתינו לי בשלווה על הדוכן (ללא קירור), צרכתי ערימות של שיפודי בקר וחזיר שחיכו, נאים לחלוטין וללא קירור, עד שניצלו לנגד עיני ואפילו עשיתי את החמור מכל - שתיתי מים עם קרח בכל דוכן (טוב, הייתי צמא). לא נמנעתי משום דבר בעצם. והתוצאה? התמכרות קשה לאוכל תאי ואף לא קלקול קיבה אחד. עם זאת, אני חייב לסייג את דברי ולומר שמה שעשיתי היה טיפשי, ילדותי וחסר אחריות לחלוטין, לפחות על דעתם של כל רופא מערבי/מדריך טיולים/ספרי מטיילים או כל מקור מידע סמכותי אחר שתפגשו, ולחלוטין אינו מהווה המלצה.

אולי לא קרה לי כלום בגלל כמויות הצ'ילי המופרכות שיש בכל מנה (יש מחקרים שמצביעים על כך שצ'ילי משמש כחומר מחטא לא רע בכלל), יתכן שזו הכוסברה (מחקר חדש מגלה שאכילת כוסברה טובה נגד הרעלות מזון), אולי זה בגלל שיש לי קיבה מברזל, אולי זה בגלל שהמושגים המערביים שיש לנו לגבי היגיינת מזון לא ממש תקפים בתאילנד ואולי המחלה תפרוץ בקרוב.

מי שחושש לאכול ברחוב יכול לבקר במסעדות איכותיות או בקומת המזון שנמצאת בכל מרכז קניות ולמצוא חוויה דומה לחווית האכילה ברחוב עם דוכנים נקיים להפליא ומים מינרליים בבקבוקים (על כך בהמשך). אם אתם תחליטו לאכול ברחוב, חפשו דוכנים שיש בהם תחלופה רבה של מזון וכאלה שהרבה אנשים פוקדים אותם. כמו בכל מדינה, המקומיים בד"כ יודעים מה טוב וממה כדאי להימנע.