שדרות צריכה שקט, לא נקמה
כמו נער מכור למשחק מחשב אלים, מקדימה ישראל הסתערות צבאית לכל מעשה עם תועלת. אולי נהפוך את הסדר - ונתחיל בשיחות שאחרי המלחמה? תשובה לרון בן ישי
אנחנו והפלסטינים אנשים פרוגרסיביים, אופטימיים, יודעים להביט רק לעתיד, אף פעם לא לאחור. אילו היינו מביטים לאחור היינו אולי לומדים לקח או שניים. אולי היינו מבינים מדוע דברים קורים כפי שהם קורים. אבל מה פתאום שנביט לאחור, כשהעתיד ורוד כל-כך?
רון בן ישי מציג את דבקותו של עם ישראל בחזון ואת מיאונו להיתפס לדברים מגוחכים כמו ניסיון. מעל במה זו הוא מתאר פעולה צבאית מפוארת, שתשיב לדבריו את השלום והשלווה לתושבי שדרות. לפי תוכניתו, ייכנס צה"ל לכל מוקדי האוכלוסיה ברצועה ויגרום "הלם" לתושבים, אבל גם יביא עימו סיוע הומניטארי שיתקבל כמובן בזרועות מחבקות וחמות. באופן אירוני מבקר בן ישי פעולות ממוקדות כמו זו שנערכה בבית חנון, וטוען שבעצם צמצומה גרמה להרג סיטוני של אזרחים". אין ספק שכיבוש כולל של הרצועה יצמצם הרג של אזרחים, אולי אפילו לא יהיו נפגעים בנפש בכלל. למה שיהיו? הרי הפעם נביא איתנו "לוף".
ההתקפות על דרומה של מדינתנו עוררו באופן טבעי בכולנו את הרצון "להחזיר". עכשיו, משנגבו אבדות בנפש, אנו רוצים "להחזיר" ביתר
הדרך השנייה
חומת מגן עכשיו
רון בן ישי
מיום ליום נעשה הירי מדויק יותר, קטלני יותר, מסוכן יותר. הממשלה יודעת את זה, היא יודעת שמה שלא ייעשה היום - יהיה קשה הרבה יותר מחר, אבל מתמהמת. יש רק דרך אחת לעצור את מחיר הדמים
למצדדים בפעולה צבאית נרחבת יש כוונות טהורות, מבחינתם. הם מעוניינים במבצע קרקעי, רציני והחלטי, מתוך אמונה שיביא סוף של ממש למצב האבסורדי והנורא אליו נקלענו. המודל נמצא במבצע "חומת מגן", שנתפש על-ידי מרבית הציבור בישראל כהצלחה משום שפגע במערך הטרור של הגדה. גם מבלי להיכנס להיבטיו הבעייתיים מאוד של המבצע ההוא, ההשוואה אינה מצלצלת כהגיונית. עזה אינה ג'נין, טילים אינם מחבלים מתאבדים, החמאס הפעם בשלטון והפלסטינים מנהלים מעבר גבול בינם לבין מצרים. עד כה ניסיונותיו של צה"ל לפגוע במערך משגרי הקסאמים רק חיזקו אותו; אין סיבה שפעילות מקפת יותר לא תחזקו עוד יותר.
לפי תוכניתו של בן ישי, תסתיים חגיגת הדמים החדשה בעזה בפניה למשא ומתן. אם כך, מדוע לא לפתוח במשא ומתן כבר עכשיו? מדוע לא להסיק שדווקא זו צריכה להיות התגובה הדחופה להסלמת המצב? מדינת ישראל מקדימה הסתערות צבאית לכל מעשה שיש בו תועלת, כמו נער המכור למשחקי מחשב אלימים. הישיבה סביב השולחן דומה להכנת שיעורים, והרי הרבה יותר מעניין להכות ברעים ב-GTA3. בסופו של דבר נשכחת המחברת בילקוט, המשחק החליף את השיעורים, ההסכמים נותרים בשלבי טיוטה ראשוניים. בית חנון בוערת, שדרות בוכייה, שום דבר לא משתנה.
לדרום מגיע יותר
החיים אינם משחק מחשב. הריגת המונים מאויבינו לא תעלה אותנו לשלב הבא, אלא תיצור אויבים חדשים, נחושים יותר. האסון בבית חנון הרע עד מאוד את מצבם של תושבי שדרות והאזור, ואנו עדים לכך כעת. שדרוג המלחמה ברצועה ירע אותו הרבה יותר. אין ספק שהמאזן הפוליטי ברשות הפלסטינית כיום מקשה על ההליכה למשא ומתן, אבל התפרעות צבאית כמו זו לה מטיפים כיום, רק תעשה אותו שברירי הרבה יותר. אין סיבה להמתין, יש מספיק יוזמות שלום מטעם כוחות יציבים באזור ומחוץ לו שניתן וראוי לשקול אותן. ניכר שזהו הזמן לעשות זאת.רבים יכנו את הקריאה הזאת, להימנעות מפעולה צבאית, תבוסתנות או פחדנות וגרוע מזה - התנכרות לכאבו של הדרום. למעשה מגיע לדרום יותר מאשר נקם; מגיע לו פיתרון רציני. טובה פחדנות יעילה מאלימות עיוורת ועקרה, המונעת על-ידי מיתוס ההולך ומתפורר בין כה של צבא כל-יכול. צה"ל מסוגל לעשות דברים רבים, אולם הוא אינו מסוגל במצב הקיים להביא שלום או ביטחון באמצעות פלישה. מוטב להימנע מלהפעיל אותו לריק בפעילות שתגבה חיים רבים גם מקרב חיילינו. מוטב להתחיל לשנות דברים באמת.
אפילו בהתעלם מההיבטים הבעייתיים מבחינה מוסרית של פעולות קודמות, דבר אחד בטוח: עוד מהלומה בפלסטינים, כואבת ככל שתהיה, לא תשפר דבר עבורנו, אלא רק תרע את מצבנו ואת מצבם. כבר החרבנו את תשתיות חבל הארץ האומלל והעני בו הם חיים, כבר עוררנו בהם זעם כה רב שאין דרך לברוח ממנו לכל אורך קו התפר. לא תהיה שום תועלת בהעצמת הנזק ואין צורך להביט הרחק לאחור כדי להבין זאת; מהדורת החדשות האחרונה סיפרה את הסיפור כולו.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
