נדבן צדיק - או איום אסטרטגי?
האוטובוסים לאילת - בעיקר אלה שבוששו להגיע - אותתו לחמאס כי ככל שמשטר ההפרטה מפורר את החברה הישראלית, כך הוא גם הופך את הקסאם לאיום אסטרטגי. כאשר מצדקה וחסד עובר התמחוי לטפל גם בביטחון הלאומי, יש סיבה לדאגה - או שמא צריך לברך על פעילותם של נדבנים, שנכנסים לוואקום השלטוני ורוצים בסך-הכל שיהיה פה טוב יותר?
| דני גוטוויין |  | דודי זילברשלג | | | | |
דני גוטוויין
מסדר ההשפלה שארגן ארקדי גאידמק לממשלת ישראל בשדרות מסמן לא רק עליית מדרגה בניצול ההון את עקרון התמחוי כדי לכבוש את השלטון; הוא גם חושף בדייקנות ובאכזריות את יעדיו: ברוני התמחוי אינם מסתפקים עוד במתן ארוחות חמות, ברכישת צעצועים, בסיוע לחולים או במימון פוליטיקאים. עתה הם משתמשים בבית התמחוי כדי להכפיף גם את מדיניות הביטחון הלאומי לאינטרסים של ההון.
הביטחון הלאומי הוא רק עוד גילוי של התמורה שמחולל ההון ביחסיו עם השלטון בישראל, תמורה שפן אחר שלה הוא השינוי שהציע אולמרט בשיטת הממשל: חוסר היציבות השלטוני הכרוני בישראל הפך את השקעתם של בעלי ההון בפוליטיקאים, שתקופות שלטונם הלכו והתקצרו, לכדאית פחות; ה"יציבות השלטונית", גם במחיר פגיעה בדמוקרטיה, נועדה להבטיח את ערך ההשקעה, או במילים אחרות - להפריט את הפוליטיקה ולהסגיר אותה כליל לידי ההון.
חזור למעלה
תחת משטר ההפרטה, כך נטען כאן בעבר, הפך בית התמחוי ממוסד חסד וצדקה לאמצעי ולמסווה לפירוק מדינת הרווחה ולהגברת העוני והתלות בהון. בניגוד למתק השפתיים המתחסד של עסקניו ולטענות מליצי היושר של "החברה האזרחית" ו"המגזר השלישי", בית התמחוי אינו ממלא את החלל שיצרה המדינה תוך כדי הפרטתה לדעת; הוא יוצר אותו. ככזה, בית התמחוי הוא חוליה חיונית בהעברת השלטון להון. אם עד כה שימש בית התמחוי את ההון כקרדום לעיצוב המדיניות בתחומי הכלכלה והחברה, בא גאידמק והראה כיצד ניתן למנף את התמחוי ולהפוך אותו לאמצעי להשתלטות עוינת על מדיניות הביטחון הלאומי.
אהוד אולמרט, שתעלולי מיליונרים אינם זרים לו (כפי שמלמדים לכאורה להטוטי הנדל"ן שלו עצמו) ואשר לא זועזע עד כה מהשתלטות המיליונרים על תחומי חיים שונים, אלא קידם אותה בין השאר באמצעות גאידמק - היה הראשון להבין את השינוי שחולל האחרון במדיניות התמחוי. הנחרצות בה הוא נחפז לצאת נגד "הברחת התושבים ותעלולים יחצניים של מיליונרים" רק הדגישה כי גאידמק אכן פגע בנקודה רגישה.
פינוי תושבי שדרות קרע את המסווה מעל אשליית החסד והצדקה של התמחוי - כפי שהוצג, למשל, בפרויקט ניצנים של גאידמק - וגילה כי יעדיו מצויים באזור שאמור היה, לכאורה, להיות מחוץ לתחום בשבילו: הביטחון. אופק זה שורטט כבר במהלך המלחמה, כאשר חברות עסקיות רכשו ציוד לחימה ליחידות צבאיות. אך עתה הרחיב גאידמק את הפרטת הביטחון מן האפסנאות אל המדיניות: על-ידי "הברחת התושבים" באמצעות מדיניות התמחוי, הוא יצר מצב אסטרטגי חדש שלא רק שלממשלה אין שליטה עליו, אלא הוא מאיים להכתיב את תגובותיה. האוטובוסים שנסעו משדרות לאילת, ואף יותר מכך - אלה שבוששו להגיע, אותתו לחמאס כי ככל שמשטר ההפרטה מפורר את החברה הישראלית, כך הוא הופך את הקסאם לאיום אסטרטגי. ואמנם, החמאס מיהר להיענות לאסטרגיית התמחוי, והודיע כי פינויה של שדרות יביא להפסקת הירי.
מלחמות הפריפריה בקיץ ובסתיו אילצו את החברה הישראלית להכיר כי לא ניתן להבחין בין צבא לרווחה, וכי פירוק מדינת הרווחה והפרטת שירותיה, שערערו את הביטחון החברתי, פגעו גם בביטחון הלאומי. יתר על כן, הם גילו שבתי התמחוי וחסדי הנדיבים הם לא תחליף למדינה, כטענת יחצני התמחוי וסוכניהם, אלא הם הם "קורי העכביש" שעליהם השליך נסראללה את יהבו.
לא בכדי היה אולמרט בין הראשונים להבחין בשינוי שחולל גאידמק בכללי המשחק. השימוש בבית התמחוי להפרטת
הזירה הקודמת
השבת או הפקק?
אלי ישי, יוסי פריצקי
זה התחיל בקולנוע, המשיך במרכזי הקניות ועכשיו מתבצע בחסות המדינה. האם השנאי שהועבר בשבת לתחנת הכוח באשקלון הוא אות נוסף לפגיעה בקודש הקודשים - ומהי בעצם האלטרנטיבה? האם אנחנו רוצים להיות מדינה מודרנית או שטעטל - ואיך כל זה קשור למצעד הגאווה? שר התמ"ת הנוכחי ושר התשתיות לשעבר בדיון על שבת ומדינה
משטר ההפרטה והתמחוי הישראלי קוצר עתה את פירות הבאושים שלו. אם תחת שרון הגדילה ההפרטה את העוני והשחיתות, תחת אולמרט היא מערערת את הביטחון והדמוקרטיה. ככל שמשטר התמחוי מגדיל את שליטת ההון במדינה, כן הוא מערער את ריבונותה וחושף את ההפרטה כאיום האסטרטגי הממשי על עתידה של ישראל כלפי פנים וכלפי חוץ, ומצביע על המשוואה שממנה לא תוכל עוד החברה הישראלית להתעלם: שיקום הריבונות של ישראל מול הקסאם מותנה בשיקום ריבונותה מול התמחוי.
פרופ' דני גוטוויין, החוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת חיפה
דודי זילברשלג
אחרי ההלם הראשוני, נוכח גילוי ערוותן של הרשויות בישראל, החלו האחראים לחרפה להדוף אותה אל מגרשו של ארקדי גאידמק. לפתע הוא הגורם לתבוסת הישראליות בשעת משבר, כי מה שהותר לתושבי הצפון זה מכבר אסור לתושבי שדרות, הנושאים בסבל זמן רב. הוא האיש אשר ריסק את מערכת החינוך בעיר, המפורקת בלאו הכי. חוץ מזה, הוא מסכן את האוכלוסיה המתקבצת בהמוניה בכיכר המרכזית, בהמתנה לקווים של גאידמק לאילת. מלבד זאת הוא גרם למדנים בין אוכלוסי העיר, שהתגוששו על זכותם לנופש ודחקו זה את זה.
קרן גאידמק בישראל. מעורבות זו חשפה בפניי את פניו היפים של האיש, את לבו הגדול, נכונותו המופלאה ורגישותו הנדירה למצוקתם של כל הנבראים בצלם. רשימת הפרויקטים המדגמית הקשורה למעורבותי האישית מדברת בעד עצמה - מרכישת אלפי ילקוטים וציוד לבתי-ספר בפריפריה; דרך תמיכה במפוני גוש קטיף ובמפעל עזרה לעולי אתיופיה; ועד לסיוע לתושבי הצפון ומזרח ירושלים. אחרי העקיצות שספג בממשלה, שאלתי אותו אם אינו חש פגוע או נבגד. "אני פועל בשירות העם ולמענו, וממש לא חשוב איך הפוליטיקאים מגיבים", הוא השיב.
חזור למעלהזה עוד כלום לעומת הסכנה האיומה לחירותנו בארץ החלומות. הגביר, אויה, עומד להכריע בכוחם של המצלצלים, מי יחיה ומי ימות. ועדיין לא נאמרה המילה האחרונה על הסכנה הקיומית אליה נחשפנו בגינו, סכנה לדמוקרטיה.
זו למעשה הגדולה שבסכנות, פשוט השלטון הנוכחי הכרוך בחבל הטבור אל ההון עלול לאבד את ההגמוניה, כי ממון המחולק בנקל ללא תמורה וללא מעורבות הדוקה בין הון לשלטון, מסכן את המציאות הקיימת - ועוד עלול לגרום לאובדן השלטון.
ישראל "טובת הלב" הזו, המיוצגת על-ידי פוליטיקאים בינוניים ואנשים פחותים, אינה מאמינה בטוב הלב של הבריות, עד שלכל דבר טוב היא נוטה לייחס רוע אינסופי. ארקדי גאידמק החל את דרכו הפילנטרופית שנים ארוכות לפני שהיא נחשפה. זה שנים תרם האיש בחשאי בהיקפי ענק, היקפים שישראל לא ידעה ולא הכירה. מתרומותיו נבנו מבני הדורים עבור צה"ל במצפה רמון ובתל-השומר. גם כיום היקף תרומותיו הסמויות עולה לאין ערוך על אלו הגלויות. תרומתו האחרונה למד"א, בהיקף של עשרה מיליוני שקלים, בהמשך לתמיכתו בארגון זה שנים, עולה אף על השקעתו בשדרות.
למען הגילוי הנאות עלי לחשוף את תמיכתו המסיבית בפרויקטים של "מאיר פנים - כוח לתת", ואת עובדת היותי חבר בהנהלת
הצהרה
"3 חודשים - וחצי כנסת שלי"
ynet
גאידמק ל"ידיעות אחרונות": "שוב ושוב גיליתי מנהיגות, אם אתמודד אקבל 40 מנדטים". את השרים הנוכחיים כינה "פרימיטיביים חסרי תרבות". פרץ? בקושי נהג מונית
אילו ביקש לתרגם פוליטית את פעולותיו, היה גאידמק שורץ בניצנים בעיר האהלים יום-יום. למעשה, מלבד שעה קלה ביום הראשון, הוא הדיר את רגליו מן האתר וכך גם משדרות, אילת ועוד מחוזות בהם סייע, השקיע והכביר רוב טובה. הוא אינו יורד ללחוץ ידיים והוא חש מבוכה רבה מול האהבה העממית שעוטפת אותו בכל מקום בישראל. אבל הוא ממשיך וימשיך לתרום, ברוח הסולידריות היהודית והישראלית שכל-כך חסרה בימים אלה.
הכותב הוא יו"ר "מאיר פנים - כל לתת", מרכזים לרווחה משלימה
עוד על המיליארדר הדוהר:
- סבר פלוצקר: הראווה שלו, הבושה שלנו
- אלון ליאל: דה גאידמק ספיריט
- גיא בניוביץ': השחורים של ארקדי
לפנייה לכתב/ת 
ארקדי גאידמק. גמילות חסדים במחלוקת
צילום: ראובן שוורץ
מומלצים
