למה חברות הסלולר ממשיכות לנעול את ה-SIM?
ברשותכם טלפון עם כרטיס SIM וחשקה נפשכם לעבור אל המתחרים. מדוע החברות הסלולריות מערימות בדרככם קשיים? למה לשלם דמי מעבר?
לאחרונה קיבלתי טלפון סלולרי ממקום העבודה. כיוון שהמכשיר הפרטי שלי הוא משוכלל בהרבה, החלטתי להמשיך איתו ולא להשתמש במכשיר מהעבודה. מאחר והרשת הסלולרית של מקום העבודה שונה מהרשת שלי, החלטתי להעביר את כרטיס ה-SIM (כרטיס עם שבב המכיל פרטים מזהים של לקוח בטלפון הסלולרי) מהטלפון של מקום העבודה למכשיר שלי ובכך לעבור מרשת לרשת.
הרשתות הסלולריות בישראל (אורנג' וסלקום) נוהגות לחסום את הטלפונים אותם הן משווקות, כך שלא יקבלו כל כרטיס SIM זר. המשמעות: אם אתם רוצים לעבור עם המכשיר שרכשתם בכספכם, לרשת המתחרה – אי אפשר. על אותו בסיס, אם נטלתם את המכשיר שלכם איתכם לנסיעה לחו"ל, ואתם מעוניינים להכניס בו כרטיס SIM של רשת הסלולר המקומית בכדי לחסוך בעלות השיחות – גם זה לא ניתן לביצוע. חברות הסלולר רוצות אתכם קרוב, ואם אפשר, רק ברשת שלהן.
התקשרתי לשירות הלקוחות. נציג חביב הסביר לי כי על מנת להסיר את החסימה אצטרך להגיע לתחנת שירות. על פניו נשמע שמדובר בפעולה מסובכת. אך השיא היה זה: הפעולה עולה כסף. 90 שקלים באורנג', ומעט פחות מכך בסלקום.
הצידוקים שהעלו נציגי שירות הלקוחות (ואחר כך נציגי "שימור" הלקוחות, מלשון "לשמור שלא תברחו למתחרים") היו שונים ומשונים: המכשיר מסובסד, השירות עולה כסף ומניעת סחר של מכשירים בתוך השוק הישראלי. טיעונים שהם קלושים, לכל היותר.
הם מ-פ-ח-ד-י-ם
האמת היא פשוטה, אלא שמסתירים אותה מהצרכנים: הם מ-פ-ח-ד-י-ם. מעבר לרשת המתחרה, פירושה לחברת הסלולר שלכם הוא אחד: אובדן הכנסות זמן אוויר. גם השיחות היוצאות וגם השיחות הנכנסות למכשיר שלכם, כולן מייצרות לחברת הסלולר את זמן האוויר, שכה דרוש להם לנשימה. אין סיבה אחרת לכך, שפחות מ-10 דקות לאחר שהבעתי את רצוני לפתוח את הנעילה, התקשרה אליי בבהלה נציגת "שימור לקוחות" לדרוש בשלומי, ולהציע לי לפתע תעריפים נמוכים יותר, בתקווה שאשאר.
בכך שאתם נדרשים לשלם דמי מעבר על הגשר, שינחית אתכם בבטחה בצידו השני בזרועות המתחרה, הם מקווים להרתיע אתכם מלבצע את המעבר. בעבר, עלות "פתיחת SIM" הייתה גבוהה יותר. בעקבות לחץ של משרד התקשורת, הופחתה העלות.
זאת ועוד, נגלה לכם סוד נוסף: לא תמיד יש צורך להגיע לתחנת השירות כדי להסיר את החסימה. לי עצמי הוצע להסיר את
ועוד עניין טכני פעוט, אך מרגיז: ברוב המקרים, הסרת נעילת כרטיס ה-SIM היא פעולה פשוטה מאין כמוה שאורכת פחות מדקה. אפשר למצוא מידע על הנושא באינטרנט.
כמובן כי פעולה כזו עשויה לבטל את חוזה האחריות והשירות שלכם על המכשיר, אבל למי שהחליט לעבור למתחרים, זה לא שיקול של ממש.
מונופול דה-פקטו
חלק מן המשווקים בחו"ל נוהגים כמו בישראל, והמשתמשים כבולים לרשתות הסלולר שלהם. אך בחלק מן המדינות, כמו גרמניה ובריטניה, הטלפון הסלולרי הוא מוצר צריכה. כזה שניתן לרכישה בחנויות חשמל וברשתות ייעודיות, חופשי מכל מחסום. בישראל המצב הזה קיים רק על הנייר. ייבוא מקביל מותר, אך הרשתות הסלולריות הן מונופול דה-פקטו בשוק המכשירים.
בדומה לתקליטורים המוגנים ב-DRM, חברות הסלולר מוכרות לנו בעצם מכשיר פגום. מכשיר שחלק מיכולותיו ה"טבעיות" ננעלו והוסרו מראש לטובת אינטרס הרווח שלהן. כמו הבנקים, הן מציבות קשיים וקנסות בדרכנו אם אנחנו רוצים לממש את זכותנו הבסיסית בשוק החופשי – לעבור לספק שירות אחר.
האינטרס של הצרכן הקטן נזרק הצידה לטובת שורת הרווח הרבעונית של תאגידי הענק. אלא שיש תקווה. שמה הוא אריאל אטיאס, שר התקשורת, מי שכבר הראה כוונות טובות עם יוזמות חוק אחרות אשר נועדו להגביל את התעלולים של חברות הסלולר.
למשל, התקנה אשר תחייב את חברות הסלולר להפריד את מרכיב זמן האוויר מעלות המכשיר, ובכך למעשה לבטל את סבסוד המכשירים הקיים ברוב מסלולי הרכישה. אולי באותה ההזדמנות, יחייב כבוד השר את הספקיות שלא לחסום כלל את המכשירים הנמכרים לצרכן, או להסיר את חסימתם לפי דרישה ראשונה – וללא גביית קנס. הקנס על מימוש זכותנו הצרכנית בשוק עם תחרות חופשית.
במסגרת מדור "שימוש הוגן" נטפל בתלונות צרכניות ונעלה לדיון נושאים עקרוניים. נפגעתם משירות לקוי של ספק האינטרנט? קניתם מודם או מעבד וגיליתם שעבדו עליכם? פנו אלינו באמצעות הטופס הזה וננסה לעזור.
