הלו פואד? זה אבו מאזן
כמה שאלות לסיכום השבוע: למה ראש הממשלה אולמרט כבר לא כועס על שיחות בין אבו מאזן לשרי העבודה, כמו פואד בן אליעזר? למה ראש הממשלה לא חושב שהמלחמה באנטישמיות חשובה, כמו שחשב קודמו שרון? ומה בדיוק מתכנן השר המאוכזב מאיר שטרית?
"כיף חאלק?" שאל הראיס את שר התשתיות שיצא בדיוק מאישפוז בן יומיים בבית החולים, בשל בעיה ברגל. השיחה בין השניים, בערבית כמובן, גלשה באופן טבעי לענייני הפסקת האש, ממשלת האחדות הלאומית ולניסיונות של מצרים ושל עבאס, להשיב את גלעד שליט להוריו במצפה הילה בגליל.
כשנסתיימה השיחה עם הנשיא הפלסטיני, השמח מאוד בימים אלה על כל קשר ישראלי, מיהר פואד לחייג ללשכה בירושלים. הוא ביקש את הראש.
"עבאס התקשר", עדכן אותו. השיחה עם אולמרט נסתיימה בטון הרבה יותר ידידותי מאשר שיחתו של ראש הממשלה עם שר הביטחון שלו בנסיבות מאוד דומות, כשבועיים לפני.
אולמרט לא נזף בפואד. הוא לא ניהל איתו מלחמת חורמה עד כדי 'ברוגז' מתוקשר, כפי שעשה אז עם עמיר פרץ. אולי ההיפך הוא הנכון. אולמרט אינו רותח, גם שהוא יודע שהמשנה שלו, שמעון פרס, נוהג לנהל סמול-טוקס בטלפוניים עם אבו מאזן. מכיוון שלא יעלה על הדעת שאולמרט מחפש את ראשו של עמיר פרץ, אז יתכן שהוא פשוט התמתן.
על אולמרט, אנטישמיות ופוליטיקה יהודית
לאריאל שרון היה שר הממונה על המלחמה באנטישמיות, לאהוד אולמרט אין.
אנשי אולמרט דוחים את הטענה שהנושא פחות קרוב אל ליבו. הם טוענים שמדובר רק בשיקול פוליטי: "יהיה שר כזה בסבב השרים הבא. זה תיק שנועד לעבות את התפקיד לאחד השרים שימונו", מבהיר מזכיר הממשלה ישראל מימון.
למרות שרוסנה בשנתיים האחרונות, הרי שהאנטישמיות לא שורשה. נתוני הסוכנות היהודית לשנת 2005, מוכיחים שהיא גברה מאוד ברוסיה ובאוקראינה, התמתנה משהו במערב אירופה ועלתה באמריקה הלטינית. אולם הנתונים אינם מספרים על התחושה הקשה של כל יהודי בגולה, החושש מגלי האנטישמיות המתחדשים עם כל להתלקחות מחודשת במזרח התיכון.
ב-2004 קבע שרון את ה-27 בינואר, יום שחרור אושוויץ, כיום המלחמה באנטישמיות. בעת כהונתו החזיק שר (נתן שרנסקי ואחריו אברהם הירשזון) או סגן שר (מיכאל מלכיאור), בתיק 'היהדות והתפוצות'. שרון חשב שמדובר בעניין מרכזי שלו כראש ממשלה. הוא הראה לעולם בכלל ולעולם היהודי בפרט, שהמלחמה באנטישמיות היא בדמו. כשהוא אושפז והירשזון הלך לאוצר, נזנח תיק המלחמה באנטישמיות.
בימים אלה מבקשת נציבות שירות המדינה לפטר את שני הפקידים המטפלים בנושא בלשכת ראש הממשלה. התיק, מבחינתה, כבר לא קיים. הפורום המשותף ("גלובל-פורום"), אשר הוקם לטיפול באנטישמיות, לא התכנס זה זמן רב. אולי ציפי לבני תחדש את ימיו, אולי לא. בינתיים סותמים הסוכנות היהודית, כמה אנשים במוסד לתפקידים מיוחדים ואישה אחת במשרד החוץ, את הפרצה. יהדות העולם חשופה יותר מתמיד לאנטישמיות, אך לממשלת ישראל הנכחית זה לא בוער.
אם להאמין לאנשי אולמרט, הרי שהוא אכן ימנה בקרוב שר לתיק המלחמה באנטישמיות. אלא שבינתיים תמנע מיהודי העולם המטריה שהעניקו להם ממשלות שרון. המטריה הזאת תחסר עד שאולמרט יסדר את הקואליציה הלא רגועה שלו.
"זה לא שאנו לא מטפלים באנטישמיות", אומר מזכיר הממשלה ישראל מימון. "אבל, ודאי שטוב יותר אם היה שר מכהן בתפקיד. עד סוף השנה יהיה שר כזה", הבטיח. היהודים מחכים.
העתיד של שטרית
מזנון הח"כים בכנסת, שבוע אחרי הפצצה ששיחרר לעברו אולמרט והחיוך המפורסם אינו סר מפניו של מאיר שטרית. שר המשפטים הזמני המודח שומר על פאסון. התחמושת שמורה, בינתיים, עמוק במרתפי משרד הבינוי והשיכון אליו חזר ברוח נכאים."למה לי לדבר עכשיו? אני מעדיף לחכות", הוא רומז אולי על הקרב הגדול, המערכה על ראשות מפלגת קדימה.
אולמרט אומר שאין לך כוח פוליטי, אנו אומרים לו. "למה מי הקים את קדימה? מי היה יו"ר מטה הבחירות? מי הביא את האנשים? מי הוא מספר 3 ברשימה?" הוא יורה ולא שוכח את סימני השאלה הרטוריים ואת החיוך הציני. אז אתה מתמודד מולו על הראשות? שאלנו. "עדיין מוקדם להכריז", ענה. "אין לך כל כוונה לקרוע קרע, ולחזור לחיק הליכוד?" עקצנו. "מה פתאום? אני ממקימי קדימה והעתיד כאן עוד לפני", אמר. קשה היה שלא להבחין שגם הוא לא כל כך בטוח במה שהוא אומר.
לפנייה לכתב/ת 
