"הרצח בקצרין לא יהיה האירוע הקשה האחרון"

"הכתובת שמתריעה על אירועים כמו הרצח בבית הספר בקצרין נמצאת על הקיר כבר שמונה שנים, ואיש לא עושה דבר", כך אמר היום (ה') בשיחה עם ynet ד"ר תום גומפל, ממחברי דו"ח וילנאי לצמצום האלימות בבתי הספר, בעקבות רציחתה של תאיר ראדה אמש. "הוועדה הייתה בזבוז של זמן", הוא מאשים ומתריע: "אנחנו נכשלים בדבר הכי בסיסי, שהוא הגנה על ילדינו, וייתכן שאירועים קשים כאלו עוד יקרו שוב בעתיד".

ד"ר גומפל הוא ראש המסלול לחינוך מיוחד באוניברסיטה העברית, ואחד החוקרים המנוסים והוותיקין ביותר בתחום אלימות בני הנוער. לדבריו, הוא עוקב בדאגה אחר הנעשה במערכת החינוך, ולהערכתו הרצח בקצרין אינו האירוע הקשה האחרון בתחום אלימות בני הנוער שעתיד להתרחש בישראל: "אני שומע על האירועים ובוכה. היום ברור לי שהשתתפותי בוועדה הייתה בזבוז זמן אחד גדול. הדו"ח נגנז ואף מסקנה בו לא יושמה. זה שובר את ליבי".

הלוויתה של תאיר, שגופתה נמצאה אמש בתא שירותים בבית ספרה ביישוב קצרין שברמת הגולן, נערכה היום אחר הצהריים. להערכת המשטרה היא נרצחה על רקע סכסוך בין בני נוער בבית הספר.

ד"ר גופמל ממשיך ומאשים את משרד החינוך בהקפאתו של הדו"ח, שיכול אולי היה למנוע אירועים כדוגמת הרצח. לדבריו, מאז סיימה ועדת וילנאי את עבודתה התחלפו בלי סוף ממשלות ושרי חינוך, אך התוכנית שהציגו הוא וחבריו עדיין לא יושמה. "צריך לשאול למה דבר לא נעשה בפועל ומדוע ההמלצות לא יושמו", הוא אומר, "אנחנו התרענו שיקרה אסון, שכל נושא הנשק בין כותלי בית הספר, ההטרדות מיניות והפגיעה המינית בילדים יתפוצץ לנו בפנים.

"הבאנו לארץ את דן אולביוס, חוקר נורווגי שבנה את התכנית הטובה ביותר לטיפול באלימות בין כותלי בית הספר, שהוכיחה עצמה בכל סקנדינביה, אנגליה, אוסטרליה, חלק גדול מארהב" גרמניה, סקוטלנד, הולנד. הוא הציע לנו את תכניתו בחינם והסכים לעזור, אבל במשרד החינוך ובשפ"י החליטו להתעלם מזה".

ברוך השם, אין לי ילדים במערכת החינוך

לטענת ד"ר גומפל, עם טיפול נכון עדיין ניתן להציל את מערכת החינוך, ולמנוע את אלימות בני הנוער בבתי הספר. הוא דוחה את טענותיהם של אלו האומרים כי בתי הספר לא יוכלו לשנות את התנהגותם של התלמידים, ומטיל את האחריות על המצב הקשה הן על המורים והן על ההורים. "כואב לי לומר זאת, אבל ברוך השם שאין לי ילדים במערכת החינוך. אני רואה מה ילדים צריכים לעבור ושואל את עצמי למה אנחנו לא מגינים עליהם? אין מספיק סבל בעולם שאנחנו מעלימים עין? אני לא יודע איך הורים עומדים בזה ולמה מורים שותקים. שרי חינוך באים והולכים ואף אחד לא עושה את הדבר הכי בסיסי - שהוא להגן על הילדים שלנו.

"כולם מדברים על אחריות ההורים אבל כשמדברים על אחריות הורים פוטרים בעצם את מערכת החינוך ובתי הספר מאחריות, ויש להם אחריות רבה", ממשיך ואומר ד"ר גומפל, "אני שומע אנשים שטוענים שאי אפשר לעשות דבר כל עוד החינוך בבית לקוי. הטענה הזו מניחה שבתי הספר הם אימפוטנטים והם ממש לא - יש להם מספיק כוח. השאלה אם הם עושים איתו משהו".

בנושא הזה מציין ד"ר גומפל לטובה את העיר אופקים. "היה לי הכבוד והזכות לעבוד באופקים - כל בתי הספר באופקים התארגנו בצורה מדהימה. הם ראו את הכתובת על הקיר, הפעילו תכנית חינוכית רצינית ומקצועית ונערכו בהתאם".

האלימות הקשה בבתי הספר, לטענת גומפל, אינה מתבטאת רק באלימות גופנית נגד התלמידים. "לא חסר נשק בישראל, אבל זה לא רק עניין של נשק", הוא מסביר, "זה עניין של הצקות, גזענות, בריונות והטרדות מיניות. לדאבוננו, לא השקיעו בזה הרבה מאמצים. מנהל חברה ונוער היה צריך לטפל בזה אבל זה לא טופל. הם בוודאי יגידו שזה טופל כמו שצריך, אבל זו עובדה".

"מתסכל אותי שהכתובת הייתה על הקיר כבר לפני 8-9 שנים וכלום לא נעשה", מסכם גומפל, "אינני טוען שמסקנות הוועדה היו פותרות לחלוטין את הבעיה ומצילות את חייה של הנערה, אבל לפחות הייתה אז קריאה רצינית לאיחוד כוחות שיכולים היו להאבק באלימות. צריך לשאול למה בכל זאת אנו מגיעים לשנת 2006 ואני נדרש שוב להתייחס לאלימות בבתי הספר, בלי ששום דבר ישתנה. אין לי ספק שבעוד חצי שנה יקרה שוב אירוע ושוב אתבקש להתייחס לעניין. לצערי הרב, הדבר העיקרי שלמדתי מניסיוני הוא שלעולם לא אצטרף לוועדות. המסקנות היו מאד חכמות ופשוט התעלמו מהם כאילו לא היו מעולם" .