אולמרט אין, אבו מאזן אאוט
בזמן שראש הממשלה צובר נקודות זכות בקרב מדינות העולם, אבו-מאזן נכנס לאוברדרפט: אולמרט שומר על איפוק בהפסקת האש ואילו אבו-מאזן לא מצליח לעצור את הקסאם, אולמרט מתווה מדיניות ואילו אבו-מאזן אינו מסוגל אפילו לארגן פגישה איתו. וגם: על העדנה החדשה ביחסי אולמרט-פרס
כל פּיות המערב נזעקו לחלץ את אולמרט ממצוקתו המדינית - ראשי מדינות המערב באו לחלצו מן המצר ולהפוך את ה"אין אג'נדה" למשנה מדינית. ג'ורג' בוש, אנגלה מרקל, רומנו פרודי, טוני בלייר ואפילו ראש ממשלת נורבגיה, יאנס סטולטנטבר, התייצבו לימינו של ראש הממשלה. הם השיבו רוח באפו של הבר-מינן, והושיבו אותו על גב הסוס שנועד ליקירים בלבד.
כך קרה שאולמרט צובר נקודות זכות, ועבאס רושם נקודות חובה. אולמרט שומר על איפוק באש, אבו-מאזן לא מצליח לעצור את ירי הקסאם. אולמרט מתווה בסיס למשנה מדינית, ולו לקראת פגישה ראשונית עם אבו מאזן, והאחרון תקוע מבלי יכולת לזמן את ראש ממשלת ישראל למפגש.
עמיתו הפלסטיני, אבו מאזן, מאמץ את שארית כוחותיו לעמוד בקצב, להוכיח שהוא רלוונטי, שהוא מסוגל. אבל האיש ששיחק בחודשים האחרונים על רחמי העולם שיצילו אותו מציפורניו הטורפות של חמאס, שוכב כעת על הקרשים. עבאס אינו יכול לעמוד בתביעת העולם להפיל את ממשלת החמאס ולכונן ממשלת אחדות שתקבל את תנאי הקוורטט - כלומר ממשלה שתכיר בישראל, שתחזור בה מהטרור ותכבד את הסכמי העבר. אבו-מאזן מותש, אינו מצליח להוכיח שלא נס ליחו.
הטור הקודם
חיבוק, נשיקה ופליטה
רוני סופר
אולמרט קיבל השבוע קבלת פנים חמה באירופה, שתאפשר לו לנשום אוויר פסגות לכמה דקות. אבל בארץ לא ישכחו לו כל כך מהר את פליטת הפה שהוציאה אותנו מהארון הגרעיני. וגם: תזכורת על איך זה להרגיש יהודי בברלין, למרות השנים שחלפו
כמו שהעולם רואה זאת היום, רגע לפני שהוא מתייאש סופית מהפלסטינים, אולמרט אין, אבו-מאזן אאוט.
המבחן האיראני
ביום שני הקרוב עתידה מועצת הביטחון של האו"ם לדון בתביעה להפעיל סנקציות נגד איראן. העולם החופשי, שכמעט ונואש מדרך המשא ומתן שתמנע פצצה גרעינית בטהרן, שוקל נקיטת צעדים. ירושלים כוססת ציפורניים לקראת הישורת האחרונה בטרם הדיון, כדי לראות אם תוכל לסמוך על הקהילה הבינלאומית שתגבה אותה גם כאן.בינתיים, כך זה נראה על פניו, הסימנים טובים. ארה"ב של הנשיא בוש, עומד כצוק איתן מאחורי התביעה הישראלית לסנקציות משמעותיות. מדינות האיחוד האירופי, ובראשן גרמניה - הנשיאה הבאה, בריטניה ואיטליה, תומכות בסנקציות. כולם רוצים לשים קץ למדיניות המתעתעת של אחמדי-נג'אד, המתעלם מהם בדרך לפצצה שתשנה את מאזן האימה העולמי. הם אומרים בפה מלא שבלי סנקציות משמעותיות, תוך קריאה להמשך הדיאלוג, לא יקרה דבר. הם אומרים שאסור לתת לאחמדי-נג'אד להמשיך ולשחק על זמן, כי הזמן פועל לרעתנו.
אלא שלקראת הדיונים במועצת הביטחון בשבוע הבא נותרה שאלת התנהלותם של סין ורוסיה פתוחה. במקרה הסיני, זה עשוי להיות קל יותר - הם אינם שוללים על הסף נקיטת סנקציות נגד איראן. הרוסים, לעומת זאת, מתייצבים מנגד על הרגליים האחוריות. כמי שמעורבים כלכלית בתהליך ההתגרענות האיראני, ובכלל, הם אינם מעוניינים כרגע בסנקציות.
שרת החוץ ציפי לבני, באמצעות שגרירנו הטובים, וראש הממשלה אולמרט, בביקוריו האחרונים ברחבי העולם, דוחפים לנקיטת סנקציות. הם אינם מדברים על כך בריש גלי, כי ישראל עדיין צריכה להיוותר לדעתם מאחורי הקלעים, אך הם פועלים לדכא את השד האיראני. ביום הכריסטמס, יום שני הקרוב ה-25 בדצמבר, יוודע אם הנחישות הישראלית השיגה את מטרתה.
"החלטה נכונה, קרי סנקציות", אומר לנו גורם מדיני בכיר בירושלים, "תוכיח את נחישות העולם ותחזק את ציר המדינות הערביות המתונות, שיושבות עכשיו על הגדר. סנקציות שיותירו את איראן מבודדת יעבירו אותן סופית אל חיק המערב, כדי שתתייצבנה מול ציר הרשע המתפתח במזרח התיכון", אמר.
פרס: מזל שפואד אינו מלך ירדן
עדנה מחודשת נרשמת בימים אלה ביחסי ראש הממשלה אהוד אולמרט והמשנה שלו שמעון פרס. בשקט בשקט סגרו השניים מהלך על גבו של פואד. השבוע העניק אולמרט לפרס את האחריות על פרויקט עמק השלום.
את המחיר שילם כאמור שר התשתיות הלאומיות. פואד, שהחשיב עצמו כאחראי על המיזם, רתח. דקות אחרי ישיבת הממשלה הוא שלף את הסכינים, הסתכל היטב בלבן של העיין של אולמרט ודקר: "ראש הממשלה ומזכיר הממשלה מתנהלים כאילו הם מנהלים רפובליקת בננות", אמר. פואד ניסה להתלות בטענות ענייניות - הוא דיבר על סקרי היתכנות שלא יבוצעו על ידי פרס, על הפיכת מי ים המלח לאדומים ועוד.
אך את פרס זה לא מרגש. הוא יושב מהצד ומחייך כל הדרך אל עמק השלום. "המזל הגדול הוא שפואד אינו מלך ירדן. המלך עבדאללה בירך השבוע בפגישתו עם אולמרט על כך שאני אוביל את עמק השלום", אמר מרוצה המשנה לראש הממשלה. "עם כל הכבוד לטענות של פואד, מדינה לא מקימים בסקרי היתכנות שנמשכים עשר שנים. יש חזון, יש ממון, יש חברות פרטיות שנרתמות, והעמק הזה קום יקום גם בלי פואד באמצע. תוך שנתיים תהיה תעלת ימים", הבטיח פרס בחיוך של מנצחים.
לפנייה לכתב/ת 
אולמרט. על הסוס
צילום: גיל יוחנן
אבו-מאזן. על הקרשים
צילום: רויטרס
אחמדי-נג'אד והגרעין. על הפרק
צילום: איי אף פי
בן אליעזר. על גבו
צילום: ניב קלדרון
מומלצים
