ההגדה לבית טוט

רקדנית צעירה ממוצא יהודי-אוסטרי מתאהבת בזמר הונגרי-פרוטסטנטי מבוגר ויוצאת איתו לסיבוב הופעות שנפרס על פני עשר שנים ואיטליה כולה. היא חיה איתו ועושה איתו ארבעה ילדים. הילדים גדלים אצל אומנות מזדמנות ומדי פעם נאספים חזרה לחיק ההורים. חוץ מילד אחד, הבן הראשון אחרי שתי בנות. אותו לא אוספים חזרה לחיק הוריו. במהלך מלחמת העולם השנייה עוזב הזמר את האישה ושלושת הילדים בכפר קטן באיטליה וחוזר להונגריה. לפני סיום המלחמה הוא נעלם, כנראה מת, והיא מתה ממחלה בגיל ‭.32‬ שלושת היתומים נשארים אצל האומנת. הילד הרביעי כמו נשכח.

וזאת רק ההתחלה של הסיפור המשפחתי המדהים של משפחת טוט, כפי שמשחזר אותו צבי ינאי, בן הזקונים של המשפחה. ינאי נולד בשם סנדרו טוט באיטליה כמה שנים לפני פרוץ המלחמה, וגדל בכפר איטלקי כילד נוצרי עני במשפחה שנעזרה בשלטון הגרמני-נאצי כדי לשרוד. עם תום המלחמה גילה שהוא בכלל יהודי ועלה לארץ. הוא נקלט בקיבוץ והיה לאיש צבא הקבע ועוד הרבה דברים, כולל מנכ"ל משרד המדע ודמות מפתח ציבורית בשיח התרבותי-מדעי הישראלי.

"שלך, סנדרו" הוא ספר הפרוזה הראשון של ינאי, והוא נפלא. זהו רומן מכתבים חד-צדדי, מעין מונולוג במכתבים הממוען לאחיו האבוד של ינאי, שאותו גילה באיטליה של שנות האלפיים. או שאולי הספר הוא תיעוד של חקירה במכתבים. חקירה שעורך ינאי אחרי ההיסטוריה המשפחתית של עצמו, אחרי האח האבוד שלו, אחרי הסיבות הבלתי-נתפסות שמביאות אם לעזוב את בנה אצל אומנת זרה ולנתק עמו מגע.

החקירה של ינאי מעלה המון פרטים ושאלות, וכמעט אפס תשובות. כדי לשחזר את העבר הוא נעזר בצרור מכתבים ששמרה אמו, מכתבים שקיבלה מאמה (סבתו של ינאי‭,(‬ מכתבים ששלח אביו אל אמו, מכתבים מבני משפחה אחרים אל האם, מרשויות רשמיות. בעזרת המכתבים הוא מנסה לשחזר את חיי המשפחה, את המסלול שעברו, המראות שראו והמאורעות שפקדו אותם.

שני ילדים היו לסבתא של ינאי, שחיה בווינה. בעלה נסע לארצות הברית ולא חזר. בתה הרקדנית היפה חיה באיטליה. בנה הציוני, פעיל בית"ר, עלה לפלשתינה. בעוד העולם סביבה הולך ומתכער, מתכונן למלחמה הגדולה שתכף תבוא, יושבת לה הסבתא בווינה ומשגרת מכתבים רצופי תלונות והוראות - מין קינה כל יהודית כזאת - לכל עבר: "לפני 14 שנים נסע אבא המסכן שלכם לעולם הגדול ולא חזר. שבע שנים אחר כך את עזבת אותי ומאז לא הצלחנו להתראות. שבע שנים אחרי שעזבת, פאלי עוזב אותי. מי יודע מתי אראה אותו" (עמ׳ ‭,(93‬ היא כותבת לבתה בספטמבר ‭,1937‬ במקום לארוז את הדברים ולהסתלק משם.

החיים המשפחתיים של בני טוט מתקיימים רק במכתבים. ינאי מנסה לקיים דיאלוג, קשר, מגע, ואת הכל עליו לעשות בעצמו. הצד השני לא השאיר עדויות. צרור המכתבים של האמא מכיל הרבה קולות, רק לא את הקול שלה. רומן המכתבים של ינאי מכיל הרבה קולות, אבל לא את הקול של אחיו שניתק מגע וסירב לספר על עצמו וסירב להיחשף. ינאי מנסה לייצר משפחה מפסיפס של פריטים בודדים ושותקים.

הכתיבה של ינאי בהירה, קוהרנטית ויפה. הוא מטפל באותו קור רוח וצלילות, באותם כלים של מדידה ועיון ושקילה, בהיפותזות אפשריות להסברת נטישת האח ובהסברים אפשריים להידרדרות האדם והתרבות הגרמנית לשפלות הנאציזם. האישי והכללי מתערבבים בספר, במכתבים. ינאי מתחיל בסיפור המשפחתי ומשם מגיע לעצמו, להתהוות שלו כאדם סקרן, חוקר, חילוני. לאופן שבו התעצבה תפיסת עולמו. הסיפור מכיל בתוכו הן תחנות יסוד בתולדות היהדות והן תחנות יסוד בתולדות החשיבה המערבית. סיפור משפחתי שהוא גדול מהחיים וכולל את כל האפשרויות (בתוכן גם כמה מעוותות ועל גבול הדמיוניות) של קורות משפחה יהודית במאה ה-20.

"שלךָ, סנדרוֹ", צבי ינאי, כתר, 344 עמ'