המתנה של אולמרט
ראש הממשלה נפל בחוסר תיחכום למלכודת הפלסטינית שהוטמנה לו בפגישה במעונו בירושלים. בקרוב הוא ישחרר אסירים פלסטינים כמחווה לחג הקורבן, וגלעד שליט ימשיך להיות שבוי בעזה. וגם: מה צריכה שרת החוץ לבני לדעת על מה שמותר ואסור לומר בוועדת חוץ וביטחון של הכנסת
אולמרט ישחרר כנראה אסירים לידי אבו-מאזן עוד לפני שחרור השריונר החטוף גלעד שליט. זאת למרות שבעבר הצהיר שלא יעשה כן.
לא, אין כאן שום שינוי מדיניות אסטרטגי של מי שאמר לקונדוליזה רייס, ב-4 באוקטובר בירושלים, שלא ישחרר אסירים לפני שחרור החייל החטוף. אין כאן שום כניעה לסחטנות של מי שאמר בכנסת, חמישה ימים אחרי פרוץ המלחמה, שיחזיר את הבנים בתנאים שלא יהפכו את החטיפות לנורמה. מה שיש כאן הוא ערמומיות פלסטינית ורצון של אולמרט להיות מארח מושלם.
מעשה שהיה כך היה: המלכודת הפלסטינית הוטמנה לאולמרט בביתו שלו, במעונו הרשמי בירושלים. שבועות וחודשים הכינו עוזריו ועוזרי אבו-מאזן את הפגישה
על רקע המחלוקת נדחתה הפגישה בין השניים. אלא שהלחץ האמריקני והאירופי עשו את שלהם. גם מצבם הלא מזהיר של אולמרט ואבו-מאזן הוסיף. היו הסכמות על הפרטים, כולל הכסף שישוחרר, הסרת מחסומים, שדרוג המעברים, אך לא על שחרור אסירים. אולמרט רצה את שליט לפני, ואת זה אבו-מאזן לא היה יכול לספק לו. להווה ידוע שאין לו תקשורת מי יודע מה עם חאלד משעל.
אז, במוצאי שבת, התקבלו עבאס ופמלייתו בנשיקות והנפת דגל פלסטין במעון ראש הממשלה בירושלים. על שולחן ארוחת הערב הנאה, שלף סאיב עריקאת את הנושא הלא מוסכם ולא מסוכם. בתחכום עשה זאת עריקאת. הוא לא תבע שחרור אסירים גורף. הוא רק ביקש מחווה קטנה לעיד אל-אדחא הקרב, בבחינת בונוס לידידות המופלאה הצומחת סביב לשולחן. אולמרט, שיצא מעורו כדי להראות לעולם שהוא מארח למופת, נקלע למלכוד.
הוא יכל להגיד לא, ולשלוח את אבו מאזן הביתה מתוסכל ונרפה. את זה הוא לא רצה, כי אז מי יציל את שניהם מהחמאס? כמארח אמיתי נהג אולמרט, ולמרות המבוכה, אמר לפלסטיני שיבדוק את הנושא. כבר למחרת ערך מיני-משאל בישיבת הממשלה. פרס, פרץ ומופז אמרו לו בסדר. משאל שרים ב-ynet יום אחרי הוכיח שרוב שרי הממשלה תומכים במחווה: 12 תומכים לעומת חמישה מתנגדים, חמישה שיושבים על הגדר ושניים שלא ענו.
כמו שזה נראה עכשיו ישחרר אולמרט את האסירים כמתנה לחג הקורבן לאבו-מאזן ואנשיו הערמומיים. שליט, החייל שנחטף במשמרתו על הגנת המולדת, יוסיף להינמק בשבי החמאס. אבל אולמרט, ערמומי לא פחות, יאמר שהמחווה הכפויה לפלסטינים נועדה לקידום שחרורו. הרי אי אפשר לסתור את הטענה שעשה את הכול, כולל אי עמידה במילתו שלו, כדי להשיב את השריונר הביתה לחיק משפחתו.
לבני מכבה שריפות
"השלום עם סוריה הוא יעד אסטרטגי", אמרה שרת החוץ, ציפי לבני, בועדת החוץ והביטחון. אולמרט הרים גבה, תמה מה קרה לה לגברת שמעזה כך מצח לשנות אסטרטגיה מדינית של ישראל. עכשיו לכי והסבירי לעולם, שלא התכוונת, שמישהו לא הבין נכון את דברייך ושאת מיושרת, בהכנעה, עם הראש.
להווה ידוע לכל פוליטיקאי מתחיל, שוועדת החוץ והביטחון דולפת ככברה נקובה בגשם. כל בר-בי-רב יודע, שאם אינו חפץ לראות את דבריו ככותרות מעוותות, עליו להעמיד מראש דובר שיפריך, יסתור, או פשוט יקבע לעיתונאים מה באמת רצה השר, הרמטכ"ל, ראש השב"כ או ראש המוסד לומר. לבני, אוי ואבוי, לא עשתה זאת.
ברגע שלבני אמרה שם, ביום שלישי בבוקר, שהשלום עם סוריה הוא יעד אסטרטגי, יצאה בת הקול מהחדר הסגור ומילאה ארץ ועולם. ישראל משנה עמדתה באשר למשא ומתן עם אסד ג'וניור, כתבו כותבי העיתים. לא נותר לו ליועץ התקשורת אלא לרוץ עם הזרנוק ולכבות את האש. לא פשוט היה להסביר, למי שעוד טרח להתקשר, שאין שום שינוי כיוון במגמה הישראלית כלפי דמשק. שירושלים, כנותנת חסותה בוושינגטון, נותרה במריה, ומסרבת לדבר עם המנהיג העלאווי הצעיר "והמרושע" עד שיהיה לילד טוב.
מה הלקח? ראשית, ראוי לו לכל מוזמן לסדנת צחי הנגבי, לבוא לחדר הסגור עם נייר ומשנה סדורה. המדליפים כבר הוכיחו את חוסר הבנתם בדברי הגות ושירה, גם אצל מדינאים ברורים יותר מלבני. שנית, ראוי ליועץ התקשורת להסיר את חליפת הכבאי, ולעטות עליו את חלוק הרוקח. עדיפה תרופה מקדימה על פני סילון של צוננים מהלשכה בקפלן 4 ירושלים.
שלישית, גברתי שרת החוץ, אם אין לך כוונה לשנות מדיניות ולהתעמת עם המנהיג, אל תאמרי שהשלום עם סוריה הוא יעד אסטרטגי לישראל. זה לא הבון טון של הראשים המדברים בוושינגטון ובירושלים. יהיו לך עוד מספיק הזדמנויות כאשר בוש ואולמרט יבינו, סוף סוף, שאולי הם מפספסים כאן הזדמנות, ובגדול.
הערות לסדר
- ליולי תמיר, שרת החינוך: למרות שמדובר בהקצאת משאבים לחינוך החרדי, יש להקפיד על שיוויון בין כלל ילדי ישראל. איך את עומדת מול העובדה שרבבות תלמידים בישראל אינם מקבלים את תקציב חינוך, אלא מתמיכות?
- לשאול מופז, שר התחבורה: שאפו על הדבקות במשימת הורדת עקומת הרוגי תאונות הדרכים. בלי גרם אחד של ציניות נגלה שרק מעטים שהושלכו מהלשכה בקומה ה-14 של משרד הביטחון, היו מפגינים כזאת נחישות בלשכת שר התחבורה.
- עמיר פרץ, שר הביטחון: גם אם ירד שלג וירושלים הייתה פקוקה, אין זה ראוי לתת לשר החוץ המצרי להמתין יותר מ-40 דקות לפגישה איתך במלון קינג-דיוויד בירושלים. הרי אתה יודע כמה זה חשוב במזרח התיכון.
- בנימין בן אליעזר, חבר הקבינט והמתראיין האולטימטיבי: אפשר לפעמים לוותר על ראיון רדיופוני אם אין מה להגיד. זה הרבה פחות מביך מאשר לא לומר כלום במשך חמש דקות רצופות.
לפנייה לכתב/ת 
