אולמרט חלש, וגם אנחנו
תמונת מצב, שנה מאז שנכנס לחיינו אהוד אולמרט: שורה של כשלונות מדיניים וביטחוניים, מלווה בשלל פרשיות מפוקפקות, מציבה את ראש הממשלה הישראלי בעמדה חלשה מאי פעם. מה זה אומר על מצבה של מדינת ישראל? על מצב כולנו?
היום, ה-4 בינואר 2007, מלאה שנה להירדמותו של
ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון. מאז נכנס לחיינו אהוד אולמרט, נדמה שישראל נחלשה מאוד.
אולמרט להתכנסות ביהודה ובשומרון. אולמרט, שועל פוליטי, משך ידו כשהבין שאין לו תמיכה ציבורית לפינוי רבבות מתנחלים. אך אבוי, עד כה לא נמצאה לו כל תכנית אחרת אל מול ממשלת החמאס. גם התמיכה המערבית הרחבה לה זכה אולמרט מהבית הלבן, דרך דאונינג 10 ועד לארמון האליזה, אינה מאפשרת לו פריצה בדרך ליישום מפת הדרכים. בינתיים, אגב, הוא גם לא מצליח לשחרר את גלעד שליט, לא בכוח ולא במוח.
כשלקה הזקן באירוע מוחי, זכה אולמרט בכס הראש, בזכות נדיבותה של ציפי לבני. היא ויתרה על עימות, כדי לשמר את היציבות הממשלית. אולמרט זכה מן ההפקר. הוא נכנס ללשכה בדלת האחורית, כי בפוליטיקה לא נמצא יורש ראוי. גם במפלגתו, קדימה, קבלו אותו כברירת מחדל. לא בכדי זכתה זאת רק ב-29 מנדטים, לעומת 40 ויותר שצפו לה הסקרים בימי שרון. "הוא יבנה את עצמו לתפקיד", אמרו אז בחצי פה אנשי שרון, שחלקם נטש מאז את המטוס ההולך ומאבד גובה.
בתחום המדיני נכשל אולמרט בהשכנת שלום עם השכנים הפלסטינים. על רקע התפוגגות חלום ההתנתקות שתביא לשקט מעזה, התנפצה לרסיסים גם תכנית
הטור הקודם
המתנה של אולמרט
רוני סופר
ראש הממשלה נפל בחוסר תיחכום למלכודת הפלסטינית שהוטמנה לו בפגישה במעונו בירושלים. וגם: מה צריכה שרת החוץ לבני לדעת על מה שמותר ואסור לומר בוועדת חוץ וביטחון של הכנסת
התמיכה העולמית עומדת לישראל גם בנושא האיראני. אבל, למרות המאמצים של אולמרט, תורגמה זאת עד כה רק לסנקציות דלות של האו"ם. אולמרט אמנם הצליח לגרור את העולם המערבי, רובו, לנקיטת מהלך בינלאומי כנגד תהליך ההתגרענות האיראני המאיים. אך נדמה שאיום זה לא הוסר. אם להשתמש בדברים של אחד מבכירי ממשל אולמרט, סגן ראש הממשלה איווט ליברמן, הרי ש"בסופו של דבר אנו עלולים להיוותר אחד על אחד מול איום הגרעין האיראני, והזמן הולך ואוזל". אולמרט אולי נערך, אך גם אנשיו מודים שאין הוא יכול לעשות כמעשה בגין בכור העיראקי אוסיראק.
יותר קל לומר "לא" מוושינגטון
בזירה הצפונית תיזכר לדיראון המלחמה הנחפזת בלבנון ודחיית היד הסורית המושטת לשלום. אולמרט נחפז למלחמה ששחקה את יכולת ההרתעה של ישראל, כתשה את העורף ולא הביאה ולו להשגת היעד הראשוני של השבת החטופים רגב וגולדווסר. לאחר המלחמה, שעוררה מחדש את המתיחות עם סוריה, לא השכיל להקשיב למסרים היוצאים מארמון אסד. מעודד על ידי בוש, שרואה את דמשק כאויב הדמוקרטיזציה העולמית, לא ניצל את ההצעה הסורית לפתיחת משא ומתן לשלום. לבוש זה קל, וושינגטון רחוקה ובטוחה יותר מירושלים. לנו, בעורף המאויים בסקאדים סוריים, הרבה פחות.
ההצלחות המדיניות בהן מתהדר אולמרט, כמו החלטה 1701 של מועצת הביטחון להפסקת האש בלבנון, וכינון ציר המדינות המתונות הכולל את מצרים, ירדן, סעודיה ומדינות במפרץ, תלויות על תנאי. בלבנון נמשכת התחמשות החיזבאללה והתגברות כוחו, למרות הכוח הרב לאומי בחסות האו"ם. לציר המדינות המתונות, עדיין אין תפוקה כלשהי, למעט הצהרות מתחלפות על שלום בתמורה לויתורים ישראלים מפליגים. למרות שינוי מה בדעת הקהל העולמית, סבור עדיין העולם שישראל במדיניותה מהווה סיכון לפריצת מלחמה אזורית, שלא לומר עולמית.
בתחום הביטחון, נכשל אולמרט בהגנה על שלומם של תושבי שדרות, אשקלון וישובי עוטף עזה מפני הקסאם. צה"ל נמצא כצבא שאינו יכול לעמוד להגנת אזרחי ישראל. הוא זקוק ליותר ויותר משאבים עבור פחות ופחות ביצועים. בתחום ביטחון הפנים, רשמה משטרת ישראל שורה של כישלונות מהדהדים, מבריחת בני סלע ועד להתבוססות בפרשת רצח תאיר ראדה בקצרין, ונדמה שהפשע אוכל בכל חלקה טובה. בתחום התעסוקה והרווחה – נדחים הפתרונות עד לגמר מימון חוסרי צה"ל מהמלחמה ותקצוב שיקום הצפון. בתחום פיתוח הפריפריה, לא עמד אולמרט בהצהרותיו שיעביר החל מהשנה 1.7 מליארד שקל לנגב, במשך 10 שנים. הוא מעביר להם השנה רק כרבע מסכום זה.
הכישלון של אולמרט אינו נבחן רק בתחומי ניהול המדינה, אלא גם במצבו האישי: מנהלת לשכתו נמצאת במעצר בית, מורחקת מהלשכה בפרשיה הקשורה לתקופת כהונתו כשר האוצר. היועץ המשפטי לממשלה צריך להחליט אם לנקוט חקירה פלילית בשורת פרשיות בהן הוא מעורב, החל מבתיו הפרטיים בירושלים וכלה במינויים ברשות לעסקים קטנים בעת שכיהן כשר התמ"ת. כל אלה, עוד בטרם שמענו את שיש לוועדת וינוגרד לומר על אחריותו לכשלי מלחמת לבנון השנייה.
אז נכון להיום, שנה בדיוק מאז נכנס לתפקיד, יש לאולמרט קואליציה רחבה, תקציב המועבר פחות או יותר בזמן ומאזן מסחרי טוב יותר מול העולם. מול אלה הקרדיט הלאומי של ראש ממשלת ישראל הנוכחי אוזל - ואנו משלמים את המחיר.
לפנייה לכתב/ת 
אולמרט. חולשה מתגברת?
צילום: איי פי
עם לבני. ויתרה על המאבק
צילום: גיל יוחנן
עם אבו מאזן. יש תוכנית?
צילום: אבי אוחיון, לע"מ
ואסד עדיין מחכה לתשובה
צילום: איי אף פי
מומלצים
