והיום, תלמידים יקרים

אלמלא הלוגו המנצנץ והפרסומות, אפשר היה לטעות ולחשוב שמדובר בהפקה שוחרת-טוב של החינוכית, כזו שמלווה בדף הנחיות לשיעורי חברה: והיום, תלמידים יקרים, נעסוק במגוון הפערים בחברה הישראלית באופן מעניין במיוחד, הנה כך: זוריק, עולה חדש מרוסיה שכבר הספיק לשרת בצה"ל אבל טרם למד לפצח את הקודים החברתיים כאן, שוכר דירה בבני

ברק דווקא ("חמש דקות מתל אביב") עבור הוריו ואחותו המתעתדים לעלות מרוסיה בשל האנטישמיות שאמו, שחקנית תיאטרון, חווה שם. רגע, זה לא פשוט: אחותו של זוריק מעדיפה מימוש אישי כמחליקה על הקרח על פני חדוות הציונות, וגם לא רוצה להתפוצץ באוטובוסים, אבל נעתרת לאקספרימנט. בינתיים, בבני ברק, זוריק נפגע מעט מנכלוליותו של מתווך דירות חרדי ומציץ בשכניו, לאה ושמואל ברמן, עמלנים וקשי יום וחרדים והורים לרוח'לה, תלמידת סמינר צנועה וחמודה להפליא למרות המדים המכוערים שלה. רוח'לה עומדת להשתדך למוטי כץ, וזו הזדמנות לתהות על הפערים בחברה החרדית עצמה, שכן משפחת כץ אמידה ומבוססת, מחוזרת וגם מתנשאת, והשידוך הזה הוא בכלל פרי רעיון של אהרון, האח היותר מוצלח של שמואל. הוא יותר מוצלח כי הוא ראש ישיבה, והנה, כבר אפשר לומר משהו על הריבוד המעמדי של שוכני בני ברק, הטריטוריה המובהקת של ה"אחר" החרדי.

ואם כבר חרדים והשתדכויות, ידוע יפה שמיניותם הסודית של הללו מעוררת ענין בציבור החילוני, כפי שמעידים רבי מכר מימי יהושע בר יוסף ועד לימי יוכי ברנדס, לפיכך יש עניין מיוחד בסצינה בה רוחל'ה וחברתה שוכבות על מיטה צרה, ממתינות למדידת שמלת הכלה של החברה ומהגגות על אותה מצווה עלומה ומפחידה שהחברה תקיים עוד מעט, ורוח'לה מנסה דמיון מודרך ומעבירה יד ענוגה על קימוריה של החברה.

ועכשיו לעימותים: אם כבר תקענו את זוריק בתוך הקלישאה הכי ישראלית שיש - בית משותף, טריטוריה צפופה שמוכרחה להיות אוסף של ניגודים שלא מסתדרים ביניהם – הבה ונראה כמה ניגודים אפשר עוד להכביר על הסיטואציה לפני שיתפתח סיפור אהבה: משפחתו של זוריק לא רק רוסית לגמרי (ומדברת רוסית בפריים טיים. וואו) ולא רק חילונית לגמרי אלא גם משתייכת לאליטת המקצועות החופשיים. משפחתה של רוח'לה הולכת בתלם אחר, זה של האיסורים המרובים הנכפים על האדם בהיותו חרדי. זוריק עצמו חף מכל מודעות לאורח חייהם של שכניו לבנין. הם עצמם מפגינים חוסר פתיחות ל"אחר" אלא אם כן הוא "משלהם", וטועים וחושבים תחילה שהוא בעל תשובה (למרות העדר סממנים חיצוניים שייצרו טעות כזאת). והנה, זוריק כבר מפר את קוד הצניעות בהתגלות בפני שכנותיו הצעירות כשפלג גופו העליון עירום. אבל, תלמידים יקרים, גם לזה יש פתרון בדמות "פתיחות וסקרנות", ואכן נפתחת לו דלת מהוססת בדירת משפחת ברמן כשהוא זקוק לעזרה. וכבר בפרק הראשון נרשם רגע של "כולנו יחד, עם אחד" כשהמתווך הנכלולי וזוריק מתחבקים למשמע החדשות המשמחות על נחיתתם הצפויה של הורי זוריק בנתב"ג. עליה זה מצווה, אומר הנכלולי ומבטיח להחליף ברז משפריץ בדירה העלובה המוצגת דווקא כ"מאובזרת".

עוד מעט, אנחנו יודעים מן הפרומואים, יתפתח כאן סיפור אהבה בלתי אפשרי, שיהיה ודאי עילה מצויינת לחשיפת מתחים ולהעברת מסרים חיוביים על כך שכולנו בעצם בני אדם, גם אם נאלצנו להסתופף בתוך קלישאות תחת חסותו האדיבה תמיד של "צו פיוס". כש"צו פיוס" שותף להפקה, אי אפשר אחרת.

בעזרת השם ובלי נדר – ואני באמת לא יודעת כי לא צפיתי בפרקים הבאים – מכל זה ייחלץ סיפור טוב וסוחף גם בלי המסרים: זה יקרה בגלל רעננותם ויופיים של הנרי דוד (זוריק) וגאיה טראוב (רוח'לה). שנייה לפני שהשניים הללו מפומפמים לעייפה בכל תוכנית בידור אפשרית ובכל מדיום, אפשר עוד להתפעל ממופע רענן, כובש וראשוני שלהם על המסך. זה יקרה גם בגלל המשחק המצויין של ירדן בר כוכבא (לאה, אמא של רוח'לה) וצחי גראד ( שמואל, האבא) – ונוכחותם הבטוחה, המקצועית והמלבבת של יבגניה דודינה, סלבה ביברגל ולוסי דובינצ'ק בתפקיד משפחתו של זוריק. ועכשיו, לחדשות הטובות באמת: למרות שצפיתם בפרק שהוא שעת-מחנך מורחבת, אין שיעורי בית! ותזכרו ש"מרחק נגיעה" זכתה בפרס הדרמה הטובה ביותר בפסטיבל חיפה, והסיבות לכך כנראה מצויות בפרקים הבאים.