צורה לנו
כשהנשיא יואשם באונס, ראש הממשלה נחשד בפלילים והרמטכ"ל משלם על מלחמה כושלת - מה חושבים עלינו בעולם? מאחורי אשליית ה"עסקים כרגיל" - מה באמת קורה בלשכת אולמרט? והאם משבר ההנהגה הזה, מהחמורים בתולדותינו, יניב שמות חדשים ורעננים של אנשים הראויים להנהגת המדינה?
בבראסרי שבפינת כיכר סאן מישל ברובע הלטיני של פריז, פותח הבוקר הצרפתי את הלה-פיגארו שלו ורואה נשיא ישראלי מואשם
באונס. בקפה שבפינת כיכר טרפלגר הלונדוני פתח האנגלי השבוע את הגארדיאן שלו וראה את תמונת ראש הממשלה הישראלי, שיחקר בחשדות פליליים בפרשת מכירת הבנק הלאומי שלנו. בדוכן העיתונים שליד כיכר טיאננמן בבייג'ינג, קורא הסיני בסוף השבוע שהרמטכ"ל של הצבא החזק במזרח התיכון הלך הביתה על רקע כישלון המלחמה בלבנון.
של מרכזי המפלגות, לא של הליכוד ולא של העבודה, הידועים לשמצה. בעולם העריכו אותו. בארץ קיבלו אותו כחלופה סבירה לראש ממשלה ענק שכיהן כאן. הייתה לו הלגיטמציה לעשות כמעט כל מה שהוא מבקש. אבל מה שהוא עשה, כך זה נדמה, זה ללכת ולבעוט בדלי מלא החלב - ולשפוך אותו".
הצרפתי, האנגלי והסיני מנידים ראש בהשתוממות, מצקצקים לשון. הרי רק לא מכבר ראו כאן ראש ממשלה של מדינה גאה, מעצמונת גרעין ומעצמונת היי-טק, מתחבק
ישראלי בדאבוס
הבושה מגיעה עד שוויץ
סבר פלוצקר, דאבוס
בשקט-בשקט שואלת האליטה הפוליטית והכלכלית: מה קרה לכם, הישראלים?
עם מנהיגיהם. הוא ואולי גם הם חשבו לרגע, שישראל היא החלופה השפויה היחידה במזרח התיכון. ומה נהיה ברגע? סיציליה בשנות השמונים השחורות לא נראתה רע יותר. מי בכלל ירצה לעשות עסקים, ממדיניים ועד מסחריים, עם מדינה שזאת חזותה החיצונית? ועוד לא דיברנו על המלחמות הארורות, אם בפלסטין ואם בלבנון, שתלויות מעלינו כעננה שחורה.
דיפלומט ותיק אחד משלנו, המשרת כבר יותר מעשר שנים ברחבי הגלובוס ולאחרונה מכהן בתפקיד חשוב באחת מבירות אירופה, אמר לי בכנס הרצליה אמש: "שנים אני מוכר את זה שישראל היא מדינה נורמלית, מפותחת, מערבית ומתקדמת. ועכשיו, בשבוע אחד נדמה שהכל קורס. אחד מכותבי הטורים הנחשבים בעיתון גדול בארץ בה אני משרת התקשר אלי לפני שעה. 'מה אני כותב עליכם למחר', שאל. 'זה נכון שהנשיא שלכם אנס, ראש הממשלה שלכם חשוד בפלילים והרמטכ"ל שלכם משלם מחיר הכישלון? תציל אותי', ביקש. 'תן לי משפט שילמד עליכם זכות'. לא הייתה לי תשובה", אמר במבוכה.
מועקת קפלן 4 ירושלים
לא נעים לבוא בבוקר לעבודה בלשכת ראש הממשלה בירושלים. תחושת מועקה כבדה רובצת שם במסדרות הבניין, מהווילה של השומרים בכניסה, דרך קומת האקווריום ועד למרומי הקומה השישית. התחושה - כפי שהגדיר זאת אחד מאלה היוצאים ובאים שם - היא של סוף קדנציה, של עוד מעט סוגרים והולכים, ושהאחרון יכבה את האור.
"מעולם לא היה ראש ממשלה שנכנס לתפקידו בתנאים נוחים כל-כך כמו אהוד אולמרט", אומר אחד מאנשי הלשכה, מבויש. "היה לו כל הקרדיט שבעולם. הייתה לו קואליציה רחבה. הייתה לו סמכות ממשלית בלי התערבות
הטור הקודם
ואז נותרו שניים
רוני סופר
התפטרותו של הרמטכ"ל חלוץ היא רק קריסת הצלע הראשונה מבין השלוש האחראיות למצבנו הביטחוני הקטסטרופלי. גם המשחק של "בוא לא ניידע את עמיר פרץ" לא הוסיף כבוד. וגם: למה בסופו של דבר לא יואשם אולמרט בפרשת בנק לאומי - אבל זה לא ממש צריך לעודד את כולנו?
"ראש הממשלה, ראש הצוות טורבוביץ', מזכיר הממשלה מימון, היועץ המדיני תורג'מן, יועץ התקשורת החדש גלנטי, המנכ"ל דינור וכל אנשי הצוות הבכיר - כולם מנסים לשדר עסקים כרגיל", סיפרה אחת מנשות לשכת אולמרט. "באים בבוקר לעבודה, שומרים על סדר יום, מנסים להתעסק בדברים החשובים באמת, איראן, הפלסטינים, בעיות ביטחון, בעיות בינוי של חבל ארץ לכיש. מגיעים מוקדם, מקיימים ישיבות ויוצאים באמצע הלילה הביתה. לא מדברים על החקירה הפלילית, לא מדברים על וינוגרד. הכל כאילו רגיל. אבל האמת היא, שהשאלה שכל אחד שואל את עצמו היא כמה זמן אפשר למשוך כך? איך אפשר לנהל ככה מדינה?"
"זה מעיק אין ספק, מה מדיר שינה", משתף אותנו בכיר מאוד בלשכה בתחושותיו. "אבל בסוף השבוע הזה קיבלתי החלטה. אני לא נמצא כאן בגלל ראש ממשלה כזה או אחר. אני נמצא כאן בשביל עם ישראל. מאז החלטתי, אני קם בבוקר ובא לעבוד בשביל העם הזה. מועקה מועקה, אבל יש כאן מדינה לנהל, ואת זה אני משדר לאנשים סביבי. כל היתר - חקירות, ועדות ומהלכים פוליטיים - זה אינו תלוי בי. בינתיים חייבים להמשיך למען עם ישראל ומדינת ישראל".
דרוש מנהיג
ראש ממשלה אחד, שרים רבים, מנכ"לים של משרדי ממשלתיים, בכירים במערכת הביטחון, ראשי המערכת העסקית בישראל, תעשיינים, פרופסורים, מפקדי מחוזות במשטרה, דיפלומטים וצמרת התקשורת הישראלית, נכנסו ויצאו בארבעת הימים האחרונים בלובי של מלון דניאל לחוף ימה הקסום של הרצליה. אלה האנשים שמעצבים את דמותה של ישראל, אלה האנשים שקובעים איך החיים שלנו נראים כאן.מעל הבמה באולם הכנסים בקומה השנייה, נאמו הנואמים, בענייני מדיניות, בענייני פטריוטיות, בענייני טוהר מידות, בענייני התפוצה היהודית, בענייני עסקים ובמה לא. באולם ישבו, בדרך כלל, כמה עשרות אורחים לרגע, מקשיבים מעט כדי לצאת ידי חובה. הנושאים החשובים הללו לא ממש הטרידו אותם. הרבה יותר מרתק היה לעסוק בסוגיה המרכזית שעל הפרק, מי יציל את מדינת ישראל מהמצב המוטרף אליו נקלעה בעטיה של הנהגה כושלת.
דבר אחד היה ברור לרבים רבים, עימם שוחחנו בימים אלה: ההנהגה הנוכחית של ישראל כשלה, ההנהגה הנוכחית צריכה ללכת. אין המדובר בשיחות סלון של קיטורי שישי. דברו שם אלה שלהם מהלכים של ממש בהתנהלות המדינה הזאת ובראשה המערכת הפוליטית. כך קרה שהשאלה המרכזית סביב שולחנות הלובי הרחב המשקיף אל הים המלחך בשלווה את החוף, הייתה אחת: מי יכול להנהיג את ישראל? מי יכול להוציא את עם ישראל ממצוקתו? מי יכול לממש בהנהגה בוטחת, שכלתנית, טהורת מידות את המדינה הזאת המכלה משאביה המצוינים תחת הנהגה כושלת?
חלק מהשמות שעלו, בעיקר בקרב אלה שבאו מהממסד הישן, מוכרים עד מיאוס. שוב בנימין נתניהו, שוב אהוד ברק כיו"ר מפלגת העבודה החוזר. היה אחד, בכיר מאוד, שכבר פירק והקים כמה ממשלת בימי חלדו שכבר בנה את הקומבינה הבאה: "ברק ייכנס לממשלה כשר ביטחון של העבודה, במהלך הכהונה יסחב איתו שבעה שמונה חברי סיעה - יעבור לקדימה וינהיג אותה לבחירות הבאות", אמר, בלי להתבלבל.
אבל במקביל, בשקט בשקט, החלו לעלות השמות החדשים. מועמדים זכים וטהורים שמסוגלים להוביל את המדינה, להוציא את העגלה מהבוץ. אלה שמות של מועמדים שהמדינה תהיה חשובה להם יותר מאשר משרתם, מאשר נהנותם האישית. ציפי לבני, אבי דיכטר, אבישי ברוורמן, עמי אילון, היו רק מקצת מהשמות הידועים יותר. סביב השולחנות נמשכו השיחות הקטנות האלה, ללא תכלית של ממש. אולי הן תובלנה למהלכים פוליטיים גדולים בעתיד, אולי לא. דבר אחד בטוח לאחר ארבעת ימי כנס הרצליה השנה: ישראל מחפשת מנהיג.
לפנייה לכתב/ת 
קצב. מה יגידו בטרפלגר?
צילום: חיים צח
אולמרט. מה באמת קורה בלשכה?
צילום: אורי פורת
חלוץ. הלך הביתה
צילום: רויטרס
מומלצים
