אין שכל אין דאגות? יכול להיות

שארל בובארי, מגיבורי הספר "מאדאם בובארי" של גוסטב פלובר, הוא טיפש חביב. כך מבינה אותו אביטל רונאל, מחברת הספר "טיפשות" שראה אור באחרונה בעברית. שארל היה כישלון טוטאלי באירועים חברתיים, שהתבססו בימים ההם בצרפת על שיחות של חידודי לשון, ניסוחים מבריקים, משחקי מילים וכפל משמעויות.

אהבתו של שארל אל אשתו, אֶמה,השלימה את טיפשותו עד כדי גיחוך. אמה בגדה בו, אבל הוא סרב לקרוא את הסימנים, שעם הזמן היו ברורים למדי. היא סיבכה אותו בחובות עתק, אבל הוא סרב לשלול ממנה את ייפוי הכוח על כספיו. לאחר מותה הוא מצא מכתב אהבה ששלח אליה אחד ממאהביה, אבל האמין שמדובר באהבה אפלטונית חד-סטרית מצד אותו מאהב. האמת המרה נתגלתה לו רק לאחר שגילה מגירה סודית ובה מכתבי אהבה רבים שהועברו בין אמה ורודולף, מאהבה השני. ואפילו אז, הוא לא כעס על אמה ולא האשים אותה, אלא את הגורל שהתאכזר אליה. רודולף עצמו תיאר את הסלחנות של שארל כקומית ובזויה.

שארל בובארי אמנם מת משברון לב, אבל עד מותה של אמה הוא היה מאושר, בניגוד לכל הסיכויים. האם לכך מתכוונים הפתגמים העממיים כמו "מרבה טיפשות, מרבה אושר" ו"אין שכל - אין דאגות"?

הו, איזו מלחמה מאושרת

הבמאי והשחקן האיטלקי רוברטו בניני מתאר סיטואציה הזויה בסרטו "חיים יפים": אב ובנו הקטן כלואים במחנה ריכוז נאצי, והאב מצליח ליצור בילד אשליה שהם משתתפים במשחק גדול של מלחמה. המציאות אכזרית מאין כמותה, אבל חוסר יכולתו של הילד לקרוא אותה כהווייתה מצליח להגן עליו מפניה, ואפילו לעשותו למאושר.

גם אדם וחווה היו מאושרים בגן עדן, כל עוד לא היו מסוגלים לדעת מה קורה באמת. הטיפשות, בדומה לבורות, לתמימות, לאשליה, ותרשו לי להוסיף גם אידיאולוגיות ואמונות דת מסוימות, מספקת מקלט בטוח מפני המציאות האכזרית.

הו, איזו כסילות מתוקה

איך להסביר שמשפחה וידידים מתגלים ברוב הסקרים של היום כגורמי אושר ראשונים במעלה? בזכות הטיפשות, כותב ארסמוס, אשה חביבה על בעלה ובעל חביב על אשתו, "ובבית שלום ושלווה, וקשרי המשפחה אינם ניתקים". אין אפשרות לקשר בר-קיימא "לולא הטעו זה את זה, לולא החניפו, לולא התחשבו בחולשות של הזולת, לולא כיבדו זה את זה בדבש הכסילות".  

הטיפש נבדל מהחכם, מסביר ארסמוס, בכך שהחכם מתנהג על פי השכל ולא על פי הרגש. הרגש הוא אחד ממקורותיה הגדולים של הטיפשות. אהבה גדולה מטפשת אותנו, וכמוה רגשות שנאה, כעס וקנאה בלתי נשלטים. הרגשות ככלל אינם טובים לחוכמה, טענו אנשי הסטואה היוונים ואסרו על החכם להיכנע לרגשותיו. רגשות טובים לאושר, אבל לא לחוכמה.

יש גם מקום לחוכמה

נוכל, לסיכום, למצוא קשר גם בין חוכמה לאושר, אבל בתנאי שנשנה את ההגדרה של האושר, או נוסיף לה ממד חדש. האושר, אומרים חוקרי האושר של ימינו, הוא לא רק רגש של שמחת חיים, אלא גם מבט של האדם על מכלול חייו. זהו האושר של החכם. יש בו שיקול דעת, בחירה מושכלת בין גורמי אושר אפשריים והתבוננות עמוקה אל תוך עצמי ואל העולם. נישואים, למשל, ייבחנו לא רק לפי השמחה שהם גורמים, אלא גם, ואולי בעיקר, לפי התרומה האפשרית של בני ובנות הזוג לחיים ביחד לאורך זמן. אושר חכם מתבסס על גורמים כמו תוחלת חיים, עבודה, קריירה, השכלה ומימוש עצמי.

הטיפשות מסירה מאיתנו דאגות בכך שהיא יודעת להתעלם מהן, והחוכמה מסירה דאגות בכך שהיא מודעת להן ומנסה למצוא להן פתרונות. השאלה שנותרה היא מי מבין השתיים מצליחה יותר. אם נחזור ל"מאדאם בובארי" של פלובר ול"חיים יפים" של בניני, אני לא לגמרי בטוח שהחוכמה מצליחה יותר.

• ניתן לשלוח לאבינועם אימייל בנושאי דילמות של רגש ומוסר. לצערנו, אין אפשרות להשיב אישית לכל הפניות.