הרפובליקנים מחפשים את היורש
בגלל עיראק, ו"קתרינה" והשחיתות התרופפה האחיזה הרפובליקנית בוושינגטון. מאותן סיבות בערך, הם עלולים לאבד גם את האיש שלהם בבית הלבן אם לא ימצאו לו יורש ראוי. המירוץ לבית הלבן החל מוקדם מהצפוי והמתמודדים הרפובליקנים נדרשים להפגין גמישות מירבית: איך להתחבב על הממסד השמרני בלי להרחיק את המצביעים האמריקנים ואיך לחבק את החיילים אבל לא את הנשיא. כתבה שניה בסדרה
בנובמבר האחרון איבדו הרפובליקנים את השליטה בקונגרס ובסנאט, אחרי שנים ארוכות של רוב יציב וכעת הם מבינים שתוך פחות משנתיים הם עלולים לאבד גם את האיש שלהם בבית שבשדרות פנסילבניה – את הכל למעשה.
ג'ון מקיין
על פי הסקרים, סנטור מקיין בן ה-70 מאריזונה הוא בשלב זה המתמודד המוביל שמסוגל לנצח בבחירות לנשיאות. המלחמה בעיראק הופכת שני ציוני דרך בביוגרפיה של מקיין לבעלי משמעות אלקטורלית: ראשית, הוא היה טייס בתקופת מלחמת ויינטאם, שנפל בשבי, נכלא ועונה קשות במשך יותר מחמש שנים. הוא ראה שדה קרב במו עיניו – לא רק דרך מסכי פלזמה – ויודע מה המשמעות של שיגור חיילים למלחמה. שנית, הוא התמודד בפריימריז מול בוש בשנת 2000 -והפסיד.
מקיין היה אז סנאטור ותיק למדי, אך באותן בחירות קנה את לב הציבור האמריקני ואת לב התקשורת. כותב שורות אלה, שליווה אותו אז בפריימריז בניו המפשייר – אחד מהמקומות בהם ניצח את בוש – יכול להעיד על ההתלהבות הרבה שהוא הפיח סביבו. הציבור אהב אותו אבל הממסד הרפובליקני לא רצה אותו. רבים בוודאי שואלים את עצמם מה היה קורה אילו...
כעת, שש שנים מאוחר יותר, מבצע מקיין את התיקון ההיסטורי. בבחירות בשנת 2004 הציע לו הסנאטור הדמוקרטי ג'ון קרי לרוץ כמועמד לסגנו, אבל מקיין תמך אז בנשיא בוש. גם היום, לפחות בסוגיה הבוערת שעל הפרק, הוא מביע תמיכה בעמדות הבית הלבן.
הציבור האמריקני חושב אחרת, אבל מקיין סבור שרק תוספת חיילים לעיראק תשנה את תמונת המצב שם. הנשיא בוש הורה לשגר לשם כ-20 אלף חיילים; מקיין טוען שצריך מספר כפול. זו אחת הבעיות עימה הוא יצטרך להתמודד במסע הבחירות שלו ומדובר במוקש משמעותי, שהקרב עליו מול הדמוקרטים יהיה קשה.
ביוגרפיה גורלית. מקיין (צילום: רויטרס)
בינתיים עושה מקיין כל מאמץ להיות המועמד המקובל על השמרנים, לרבות הקואליציה הנוצרית שהיא הלב הפועם של המפלגה. גם כאן טמון לו מוקש: התחככות נלהבת מדי עם הצד הזה של הציבור האמריקני עלולה לעלות לו מחיר כבד אם וכאשר ייבחר כמועמד המפלגה, כי אז הוא יצטרך לשכנע את הצד השני שהוא לא "אדום" בנשמה.
הוא נחשב ידיד ישראל ואף ביקר באחרונה כאן, סייר בשדרות והבין את המצוקות. מהבחינה הזו מעריכים גורמים ישראלים כי יהיה נשיא טוב לישראל.
נושא חשוב אחד שעדין לא עלה ממש על סדר היום הוא גילו: אם ייבחר לנשיא הוא יהיה בן 72 - הזקן ביותר שנכנס לבית הלבן.
רודי ג'וליאני
הוא מוכר בארה"ב כראש העיר הקשוח של ניו-יורק, שניקה את הרחובות מפושעים והחזיר לתושבים ולתיירים את הבטחון. את עולמו קנה אחרי פיגועי 11 בספטמבר, כשהנהיג את העיר בשעתה הקשה, ואחרי שהרכין את ראשו לזכר הקורבנות זקף אותו מחדש בנחישות, הביט קדימה וסחף אחריו מיליוני אמריקנים. ג'וליאני הפגין אז מנהיגות בלתי מעורערת בעת משבר, היה רהוט דיבור וחד בהחלטותיו – ורבים סבורים שזה בדיוק מה שצריכה אמריקה עכשיו.
בינתיים הסקרים מיטיבים איתו, ובקרב הציבור הרחב הוא זוכה לפופולריות דומה לזו של מקיין, אבל קשה להאמין שיעבור את מבחן הכניסה לממסד השמרני. ג'וליאני בן ה-62 הוא אמנם קשוח בכל הקשור למדיניות חוץ, אבל בנושאי פנים הוא רפולביקני "נוסח ניו-יורק" - כלומר בעד זכויות להומאים ולסביות, בעד זכות נשים לבצע הפלה וכ"ד – לא בדיוק האיש שיכול לייצג נאמנה את המצביעים הרפובליקנים.
הוא נשוי בפעם השלישית אבל עדיין זוכרים לו באמריקה את פרשת גירושיו המכוערים מאשתו השניה, שדרנית הטלוויזיה דונה הנובר, שנמרחו על עמודי השער של הצהובונים הניו-יורקים במשך חודשים. זה עוד לא עלה כנושא בבחירות; אולי זה עוד יקרה.
בכל אופן, ג'וליאני נחשב ידיד גדול של ישראל ורבים בארץ מייחלים לנצחונו.
מיט רומְני
לפני שהתמנה למושל מדינת מסצ'וסטס, קצר רומני בן ה-59 שבחים בתור ראש הוועדה המארגנת של אולימפיאדת החורף בסולט לייק סיטי ב-2002.
מסצ'וסטס היא מדינה ליברלית. כדי להיבחר למושל בה לפני ארבע שנים הוא הצהיר על תמיכתו בזכות נשים לבצע הפלות. אבל עכשיו כשהוא רץ לנשיאות, הוא מהצהיר שהוא מתנגד לזכות ההפלה, וגם לזכויות של הומואים ולסביות. כבר עכשיו הוא משלם מחיר לא פשוט על הזיגזוז הזה בעמדות סביב הסוגיה הכה טעונה.
בנסיבות מסויימות עשוי להפוך למועמד רציני. רומני (צילום: איי.פי)
בנושאי חוץ, הוא השמיע את העמדות הנוקשות ביותר הנדרשות ממועמד רפובליקני, אך הוא נעדר ניסיון בינלאומי. הוא למעשה גם חסר ניסיון ארצי - והוא מורמוני. אבל הוא נראה טוב, הוא רהוט דיבור ובנסיבות מסוימות אף עשוי להפוך למועמד רציני של הרפובליקנים.
בחודש שעבר ביקר בישראל והוא עושה כל מאמץ להפגין את ידידותו הרבה אלינו.
מייק האקאבי
מושל מדינת ארקנסו בעשור האחרון מנסה ללכת בעקבותיו בן יקיר אחר של העיירה הופ ולעשות את הדרך המהירה מהמדינה הקטנה והעניה לבית הלבן. אבל מייק האקאבי אינו ביל קלינטון. גם העמדות הניציות שלו רחוקות מאלו של הנשיא ה-42.
רבים בארה"ב מכירים את האקאבי בן ה-51 רק בגלל העובדה שהצליח, בדיאטת רצח ואימוני ריצה מפרכים, להוריד 50 ק"ג ממשקלו. הוא כמובן גם כתב על זה ספר ועשה מרתון של הופעות בכל רשתות הטלוויזיה, אבל מצע של חסה אינו מצע פוליטי, והכושר הגופני של האקאבי כנראה לא יעמוד לו במירוץ הארוך והקשה עד לוושינגטון.
ועם זאת, יש הטוענים שאם מקיין וג'וליאני לא ייכנסו לתבנית הרפובליקנית המסורתית, ורומני ישלם על עמדותיו המתחלפות, עשוי האקאבי להיות למרות הכל הסוס השחור של הפריימריז הרפובליקניים.
סם בראונבק
הסנאטור בן ה-50, שמייצג את מדינת קנזס, הוא הבן היקיר של הקואליציה הנוצרית, ובהקשר זה תומך גדול בישראל. הוא בעל עמדות שמרניות מסורתיות בנושאים חברתיים ועד לשנה האחרונה תמך בכל מהלכיו של הנשיא בוש בעיראק. הריכוך בעמדותיו התרחש נוכח הסקרים האחרונים והבחירות לקונגרס.
אבל לא נראה שהדילוג הזה למרכז יספיק לו כדי לרכך את ההסתייגות של חלקים גדולים בציבור האמריקני שיתקשו לבלוע את עמדותיו נגד הפלות ומחקר בתאי גזע.
ניוט גינגריץ'
מי לא מכיר את ניוט, האיש שעמד בראש המהפכה הרפובליקנית של 1994 בקונגרס, כיהן כיו"ר בית הנבחרים, התמודד ראש בראש מול הנשיא קלינטון ואז נאלץ לפרוש בגלל בעיות אתיות.
לשמחתו הרבה בוודאי, גינגריץ' אינו קשור לשורה הארוכה של השערוריות המביכות והפליליות של הרפובליקנים בקונגרס היוצא. הוא גם לא היסס לבקר את הבית הלבן הרפובליקני על התנהלותו הכושלת בהתמודדות עם הוריקן "קתרינה".
כעת, בגיל 63 הוא מנסה לעשות את הקאמבק. הוא איש רציני ביותר, בעל עמדות מוצקות שמרניות בנושאי חוץ, ידיד ישראל ומבין היטב את בעיותיה - אבל הוא אינו כריזמטי ואינו פופולרי בציבור.
צ'ק הייגל
סנטור הייגל בן ה-60 מנברסקה הוא נועז וחד-לשון, ומתנהל בכשרון בין המוקשים הפוליטיים בגבעת הקפיטול כמו שהתנהל באומץ בשדות הקטל של וייטנאם, שם אף זכה בשני עיטורי גבורה.
מבין כל המתמודדים, ואולי מבין כל הרפובליקנים, הוא המבקר החריף ביותר של מדיניות הנשיא בוש בעיראק. זה עשוי לשפר את הפופולריות שלו בציבור הרחב אבל כנראה שלא ירכוש לו אוהדים בממסד הרפובליקני, שכמו כולם לא אוהבים את מי שמכבס בחוץ את הכביסה המלוכלכת.
זאת ועוד: לא בטוח כלל אם הייגל מסוגל לגייס את הסכומים הנדרשים לריצה לנשיאות – תנאי בסיסי להתמודדות. מבחינת ישראל - הוא אולי המועמד הכי פחות נוח, אם יגיע לבית הלבן.
טומי תומפסון
מושל מדינת ויסקונסין בן ה-65, כיהן בתפקיד ארבע קדנציות שבהן ביצע רפורמות חברתיות ובראשן "תוכנית ויסקונסין" המיושמת בישראל. על פועלו זה הוא קצר שבחים רבים ואהדה, אך לרוע מזלו ייזכר כמי שכיהן כשר הבריאות והרווחה בקדנציה הראשונה של הנשיא בוש - וזה נחשב לחסרון בולט.
הוא אמנם ביצועיסט אבל חסר ניסיון בנושאי חוץ ובטחון. זה לא הפריע בעבר לבוש, כמו למושלי מדינות אחרים, להיבחר אך הפעם זה לא יעבוד, במיוחד כשכל המועמדים הרצינים הם סנאטורים בעלי ותק וניסיון בנושאי חוץ.
טום טנקרדו
ציר בית הנבחרים ממדינת קולורדו הוא המתמודד האלמוני מכולם. המחוקק בן ה-62 רץ על נושא אחד בלבד: התנגדותו להגירה הבלתי חוקית ממכסיקו ומאמריקה הלטינית לארה"ב. בתקופה שבה המלחמה בעיראק היא הנושא החשוב ביותר לציבור האמריקני, אין צורך להתאמץ לזכור את שמו.
קונדוליזה רייס
היא למדה לנגן יצירות של בטהובן בגיל חמש, עשתה תואר ראשון באוניברסיטה בגיל 19, הפכה למרצה בגיל 26 ולמזכירת המדינה השחורה הראשונה בהיסטוריה של ארה"ב בגיל 50. היא אישה מרשימה ונערצת, שמצבה בסקרים טוב ב-20 אחוז בערך מזה של הבוס שלה וממשלו.
עורכי סקרים ופרשנים פוליטיים ממשיכים לספור אותה, למרות שהיא שבה ומדגישה בכל הזדמנות שאין בכוונתה לרוץ לנשיאות. רשמנו לפנינו.
בגיל 52 עושה קונדי חשבון: היא היתה יועצת הנשיא לבטחון לאומי בקדנציה הראשונה, שאופיינה על ידי פיגועי 11 בספטמבר והפלישה לעיראק. בקדנציה השניה של בוש היא מונתה למזכירת המדינה ומתקשה להציג הישגים משמעותיים בזירה הבינלאומית.
עד עכשיו היא הצליחה לחמוק כמו טפלון מהטחת האשמה ישירה בה. אבל אם תרוץ למשרה הבכירה ביותר – התמונה תשתנה. חוץ מזה, היא אשה והיא שחורה והיא לא נשואה – כל סעיף לבד הוא כשלעצמו קשה לעיכול עבור המצביע האמריקני הטיפוסי.
לפנייה לכתב/ת 
