תפילה, בשביל המסגרת

אפשר להתחיל את התגובה למאמר "דרושה כוונה" באין ספור סיפורי ניסים אשר אנשים יכולים להישבע שקרו בגלל התפילה שלהם ואפשר להתחיל אותו במשפט המפורסם של בעל ספר החינוך "אחרי המעשים נמשכים הלבבות " - כלומר יש ערך לעשייה כשלעצמה גם אם אנו לא בטוחים בתועלת אשר היא מביאה. אבל למען ההגינות והיושר אני מעדיף לפתוח ולאמר: אפרת את צודקת. מי מאיתנו לא עמד נבוך לפחות פעם בחייו אל מול סידור התפילה וחשב לעצמו האם המילים שאני אומר באמת עוזרות? האם התפילה שאני משמיע לאוזני מגיעה גם אל כיסא הכבוד?

ולמרות הכל, אני ממשיך לקום שלוש פעמים ביום גם בתקופות קשות של קור מקפיא, או חום מעיק. גם כאשר זה הכי לא נוח ולא תמיד מסתדר כי לתפילה יש ערך בפני עצמה.

כולנו נעים בין רגעי שיא לשעות של שפל. כך גם בתפילה. אינו דומה המעמד של תפילת נעילה בסופו של יום הכיפורים כאשר בתי הכנסת עולים על גדותיהם במתפללים הזועקים בגרון ניחר "ה' הוא האלוקים" שבע פעמים לתפילה שגרתית של בוקר חורפי סגרירי וקר הנאמרת כלאחר יד.

לי אישית, הרגעים הטובים באמת הם לא אלו אשר נכללים בריטואל הקבוע הנאמר בסידור. התפילות הטובות ביותר שלי הם ברגעי חסד שקטים כאשר אני מביט בילדיי המשחקים בשלווה, בד"כ בגינה אל מול הנוף הקסום של השדות הנשקף מחצרי ופתאום העולם כולו נראה יפה, הגיוני ומאושר. דווקא ברגעים אלו אני מצליח לדבר עם ריבונו של עולם ופשוט אומר תודה. תודה על כל מה שנתת...

משא ומתן, או שיח? 

השאלה מה אנו באמת מחפשים בתפילה? האם אנו תגרנים בשוק אשר עוסקים במו"מ עם האלוקים או שהתפילה היא ההזדמנות שלנו לדבר איתו, לספר לו על הצרות והשמחות, על ההצלחות והכשלונות. אני מעדיף כמובן את האופציה השניה. היא לא יותר קלה אבל היא הרבה יותר הגיונית ויותר מכך היא לא עומדת בכל בוקר וערב למבחן התוצאה.

נכון קשה מאוד לספר את הסיפור היומי שלי בעזרת טקסט נתון מראש אשר מאוד מגביל, אולם זהו בדיוק האתגר. כיצד להשתמש במילים אשר נאמרות יום יום על ידי מליוני מאמינים בכל העולם ולהפוך אותם לאישיות. כולנו צריכים מסגרת, אחרת אנו עפים ברוח לכיוונים שונים. כך גם ובעיקר גם המחשבות. אם לא היה לנו את הסידור היינו מגיעים מהר מאוד למקומות שלא היינו צריכים להיות שם כאשר אנו נפגשים לפגישה היומית שלנו עם בוראינו.

גם לי לא קל עם כל התפילות והברכות, וברגע נדיר של גילוי לב אומר שלעיתים גם אני מדלג פה ושם על קטעים מן התפילה, אולם בשורה התחתונה אני מכיר בערך של המסגרת ובסופו של יום אני מבין כי המשימה הכל כך קשה של חיבור התפילה אשר תתאים לכל יום, לכל מקום ולכל אדם הצליחה. לא לחינם אמרו לנו חז"ל כי כאשר חיברו אנשי כנסת הגדולה את התפילה שרתה עליהם רוח הקודש.

בשורה התחתונה ועם יד על הלב, גם לי לעיתים קשה עם התפילה אבל גם אני לא יכול בלעדיה...

חגי גרוס מכהן כמנכ"ל ארגון צהר